ההחלטה המבישה של קנדה להטיל סנקציות על דמויות מרכזיות בהתיישבות ביו"ש מקוממת גם בשל ההנמקה שלה. הממשל הקנדי הנוכחי, זה שתחתיו בוצעו מאז 7 באוקטובר כמעט באין מפריע כמה מהפעולות האנטישמיות המחרידות ביותר – ובהן זריקת בקבוקי תבערה על בתי כנסת, השחתת עסקים וירי על מוסדות יהודיים – נימק את הסנקציות על היהודים בישראל הרחוקה בכך שהם "מפירים באופן חמור את השלום והביטחון הבינלאומיים".
ההצדקה המוסרית לסנקציות כלפי הפוגעים בנו מוצקה יותר. אנשים שפלים צריכים לדעת שישלמו על מעשיהם
אם השלטונות הקנדיים באמת דואגים לשלום ולביטחון הבינלאומיים, עליהם להביט פנימה, אל המתרחש בקנדה עצמה, ובמיוחד אל ההסתה האנטישמית והאנטי־ישראלית שמזמן עברה מהדיבורים למעשים. אבל הקנדים מתעקשים להתעלם מעוולות שמבוצעות אצלם. בהקשר זה, קנדה הלכה בעקבות ארה"ב והאיחוד האירופי – שגם הן הטילו סנקציות על ישראלים בעקבות חדשות מדומות, במקום להפנותן כלפי אזרחיהן, שבאמת פוגעים ביהודים, בישראל, בשלום ובביטחון.
פעם נשק הסנקציות נשמר רק לאויב הגלובלי ולאזרחיו. בימי המלחמה הקרה, מדינות המערב הטילו עיצומים והגבלות על נציגי המחנה שכנגד, כדי לבלום אותו ולסכל את ניסיונותיו לפגוע בערכי החירות. איש לא העלה על דעתו שארה"ב, קנדה ומדינות אירופיות יפגעו באמצעות סנקציות בבעלת־בריתן העיקרית והחשובה במזרח התיכון.
אך גם הקו האדום הזה נחצה. אנו עדים לסנקציות קולקטיביות כלפי ישראל, כדוגמת עצירת אספקה של נשק וחלקי חילוף או משיכת השקעות בה, וכעת גם לסנקציות פרסונליות כלפי אזרחים וגופים ישראליים שלא מיישרים קו עם ממשלה זרה זו או אחרת.
בד בבד, הפושעים האמיתיים – אלה שמארגנים פעולות אנטי־ישראליות בקמפוסים בארה"ב, באירופה ובקנדה, רודפים את הקצינים הישראלים בבתי הדין ומכריזים בגלוי כי יעדם להכרית את המדינה היהודית "מהים עד הנהר" – נהנים מחסינות, כי ישראל משום מה נמנעת מלפעול מולם.
במצב הדברים שנוצר, ישראל חייבת להגיב ולאמץ לראשונה את נשק הסנקציות ביחס לאזרחים ולגופים אשר עוסקים במכוון בפגיעה בה וביהודים. על ישראל לאסוף את המידע על פעילים אנטי־ישראליים במדינות השונות, לחשוף את מעשיהם הרעים בפומבי על מנת להוקיע אותם, אבל לא להסתפק בכך: נוסף על החשיפה צריכות לבוא סנקציות ממשיות, ובראשן איסור כניסה תמידי לישראל ועיצומים כלכליים.
אין צורך להמציא את הגלגל, אפשר לאמץ את דרכי הפעולה של אוקראינה – זו אמנם נתמכת על ידי מדינות המערב, אולם איננה מהססת להטיל סנקציות אישיות כלפי אזרחים וארגונים מערביים אשר פועלים נגד האינטרסים שלה, עומדים לצד רוסיה או סתם מבקרים בחצי האי קרים הכבוש.
כאן ההצדקה המוסרית לסנקציות כלפי הפוגעים בנו מוצקה יותר. אנשים שפלים, כמו סמנתה פירסון שכיהנה כמנהלת המרכז נגד תקיפות מיניות באוניברסיטת אלברטה הקנדית, והכחישה את הפגיעות המיניות בנשים ישראליות ב־7 באוקטובר, ועמיתיה לקמפיין הדה־לגיטימציה של ישראל, צריכים לדעת שישלמו על מעשיהם.
