גרמניה יוצאת לבחירות גורליות. דבר אחד בטוח – לציבור נמאס מהגירה

ביום ראשון הקרוב יצביעו אזרחי גרמניה בבחירות הכלליות שאמורות לסלול את דרכה של הכלכלה הגדולה ביותר באירופה לשנים הקרובות. הבחירות הוקדמו בחצי שנה אחרי שהקואליציה הנוכחית התפרקה, עדות למצב המתוח-מתמיד של המערכת הפוליטית בגרמניה. הסקרים האחרונים מעריכים חילופי שלטון, וכי המפלגה הנוצרית-דמוקרטית בראשות פרידריך מרץ תרכיב את הקואליציה ביום שאחרי. ההערכות הן כי מרץ יקים קואליציה רחבה עם הסוציאל-דמוקרטים, ודרמה גדולה תירשם אם שתי המפלגות יחדיו לא יקבלו יותר מ־316 המושבים הנדרשים לרוב בבונדסטאג, כפי שחוזה לפחות סקר אחד. בכל מקרה, בעיות עומק כלכליות, משבר גיאופוליטי שמאיים לשרטט מחדש את מעמדה של גרמניה בעולם, יחד עם מתחים פנים-חברתיים, הופכים את הבחירות הקרובות בגרמניה לקריטיות מתמיד. גלובס מפרט שלוש סיבות לכך.

1המהפך ל"איש החולה של אירופה" הושלם

שלוש שנות מיתון כלכלי. זה מה שיעבור על הכלכלה הגרמנית עד סוף השנה הנוכחית. מאז הקמת גרמניה המודרנית ב־1949 היא לא חוותה משבר כזה. עיתון מקומי הציג בשבוע האחרון בגרפים את תמונת המצב העגומה: צמיחה שלילית של 0.5% השנה, זינוק של 25% במספר פשיטות הרגל, תוספת של 200 אלף מובטלים, צניחה בתפוקה התעשייתית ב־15%. במקום להיות קטר כלכלי שמושך את היבשת קדימה, גרמניה – מדינה שהצליחה להתאושש פעם אחר פעם ממשברים כלכליים בעזרת תעשייה וייצור – עומדת בפני שוקת שבורה.

האנרגיה הזולה מרוסיה, זו שזרמה אפילו במהלך המלחמה הקרה, נפסקה. המדינה עוברת מגמת דה-תיעוש מואצת, אבל אינה ערוכה לעידן הדיגיטלי. חדשנות וזריזות רחוקים מאוד מהלך הרוח הגרמני. הגבלות על פרטיות ורגולציה דיגיטלית, בשילוב שמרנות בסיסית וסלידה משינויים, תוקעים את גרמניה הרחק מאחור. מדיניות רווחה שהתאימה לעידן התעשייתי כבר אינה רלוונטית, ומנוצלת לרעה. כך גם התפיסה הגרמנית הוותיקה של אפס חוב ממשלתי, הבולמת אותה מלהתפתח.

מי שייבחר ביום ראשון יצטרך בראש ובראשונה לחלץ את גרמניה מהמצב הזה, אבל המתכונת אינה ברורה. מאז השינויים שיזם הקנצלר גרהרד שרדר בשוק העבודה לפני יותר משני עשורים לא היתה מהפכה כלכלית של ממש בגרמניה. המדינה צפה על גלי הגלובליזציה, שיגשגה עם התרחבות האיחוד האירופי. היא סמכה על ארה"ב שתספק ביטחון, סמכה על רוסיה שתספק אנרגיה זולה וסמכה על סין שתהיה שוק ליצוא. כל שלוש הנחות היסוד הללו קורסות כעת, והמשבר הכלכלי הגרמני יכול להחמיר עוד הרבה יותר, אם המדינה לא תצליח לחדש צמיחה.

2שוברים ימינה: נגמר התיאבון למבקשי מקלט

רוב הציבור הגרמני מאס בהגירה למדינה במתכונתה הנוכחית, לפי סקרים ולפי התמיכה במפלגות שהפכו את הסוגיה למרכזית בבחירות הנוכחיות. בזה אחר זה התרחשו בחודשים האחרונים מקרי דקירה ודריסה המוניים שמבוצעים על ידי מבקשי מקלט שנדחו, או על רקע אסלאמיסטי. גרמניה פתחה ב־2015 את הגבולות, 3.5 מיליון בני אדם נכנסו, חלקם זכה למקלט וחלקם לא, אבל הבעיות של האינטגרציה הכושלת של שתי הקבוצות מערערות את המודל החברתי הגרמני. הציבור הגרמני חושש לנסוע ברכבות. "אנחנו מסרבים לקבל שזו המציאות החדשה בארצנו", אמר מרץ. התפיסה של "Refugees Welcome" של לפני עשור, ההמתנה בתחנת הרכבת של מינכן עם עגלות ילדים ותרומות למבקשי מקלט, התחלפה בפחד ובחשש.

 משמאל: אולף שולץ, קנצלר גרמניה ומועמד המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, ופרידריך מרץ, מנהיג המפלגה הנוצרית-דמוקרטית והמועמד המוביל בסקרים / צילום: Associated Press, Fabrizio Bensch

שני-שלישים מהאוכלוסייה דורשים כעת יד קשה נגד הגירה, לפי הסקרים. יש לזה גם רקע כלכלי. נתונים לפיהם אחד מכל עשרה מקבלי הבטחת הכנסה בגרמניה הוא סורי מעוררים מתח וקנאה. לפחות 30 מיליארד אירו מוציאה גרמניה כל שנה על מבקשי מקלט, כולל סבסוד ביטוח בריאות, הבטחת הכנסה והוצאה על דיור. התנאים טובים יותר מאשר ברוב מדינות אירופה. הגרמנים רוצים לשם לכך קץ.

הימין הקיצוני משכיל לנצל את התחושה הזו כדי לצבור תמיכה. מפלגת ימין קיצוני כמו ה־AfD, כזו שבה פעילים ניאו-נאצים, שיש בה אלמנטים החותרים תחת החוקה הגרמנית, שרוויה תקריות אנטישמיות, מציגה מדיניות הגירה שקורצת לרבים ומושכת על ידי כך קולות. היא זוכה ל־20% תמיכה. מרץ וה־CDU שברו לכיוונה ברגע האחרון בבחירות הנוכחיות, והבטיחו גם "לשבור את הכלים" במאבק נגד ההגירה הלא-חוקית. מרץ מהמר שעצם הניסיון (שלא הצליח בהצבעה בפרלמנט) ישחק לטובת המפלגה שלו, אבל עשוי להתבדות.

גרמניה היא האחרונה במדינות אירופה שבהן הגישה כלפי הגירה לא-חוקית השתנתה. שבדיה, פינלנד וצרפת היו שם לפניה. השאלה היא אם המדיניות תשתנה מתוך המיינסטרים הפוליטי, או שהוא ייכשל, וייתן לימין הקיצוני לזנק על חשבון הסוגיה.

3גבולות הסולידריות האירופית עומדים למבחן

למאבק של גרמניה למען ההצלחה הכלכלית שלה ונגד ההגירה הלא-חוקית יהיה מחיר. עד כה גרמניה "מצאה את עצמה" אך ורק במסגרת האיחוד האירופי. כעת, מי שינצח בבחירות עשוי להציב אינטרסים לאומיים מעל אלו של האיחוד האירופי. אמנת דבלין מאפשרת למשל לגרמניה לגרש מהגרים לא-חוקיים למדינות שקיבלו אותם ראשונות. היא לא עושה זאת בשל האמונה במדיניות פליטים מאוחדת, ובאירופה שבה המדינות ערבות זו לזו.

גרמניה גם ממשיכה "להפסיד" מיליארדי אירו מדי שנה על מוסדות האיחוד האירופי, בשם הפרויקט האירופי. השאלה היא מה יקרה אם וכאשר האינטרסים יתנגשו. הגיאוגרפיה אינה משתנה. המציאות הוותיקה שהובילה לשתי מלחמות עולם עדיין מתקיימת. "גרמניה המסכנה", אמר הנרי קיסינג'ר, "גדולה מדי בשביל אירופה, קטנה מדי בשביל העולם". גרמניה המאוחדת-מחדש ניסתה לשנות זאת על ידי האיחוד האירופי. עם דעיכתו האפשרית, עם השחיקה באמונה הגרמנית באיחוד, המציאות המרה עשויה להכות מחדש. עימותים ישנים יאיימו להתלקח.

ולתמהיל הבעייתי הזה צריך להוסיף את העובדה כי הברית הטרנס-אטלנטית שבעצם הקימה את גרמניה המודרנית ב־1949, קורסת בימים אלה, עם זניחתה של אירופה על ידי ממשל טראמפ. כבר ב־2017, אחרי המפגש הראשון שלה עם דונלד טראמפ, הזהירה אנגלה מרקל כי הגיע הזמן שאירופה תיקח את עצמה בידיים. מאז זה לא קרה. התלות הביטחונית של גרמניה בארה"ב לא השתנתה, הכוח הגלובלי שלה לא גובש. 35 אלף חיילים אמריקאים בלבד נמצאים כעת בגרמניה, שמינית ממה שהיה בזמן המלחמה הקרה. אבל רוסיה מאיימת מתמיד. הגרמנים נמצאים בתחתית הדירוג האירופי בנכונות להילחם בעבור ארצם (18%). הצבא חלש. פיתוח עצמאות ביטחונית יהיה כרוך בשינוי פניה של גרמניה כפי שהיא כיום, אבל הדבר עשוי להיות הכרחי. ביום ראשון ייקבע כיצד הוא יתחיל, תחת יציבות פוליטית או בגרמניה מפולגת מתמיד.