דוד תדהר היה הבלש העברי הראשון. ב־1926 ייסד משרד חקירות פרטי, שאותו ניהל במשך עשרות שנים. הוא היה מעורב בחקירות מסעירות, והפך לידוען תל־אביבי עוד לפני שהמושג סלבריטי נכנס לשפה העברית. פרסומו בא לו לא רק בזכות חקירותיו, אלא גם, ובעיקר, בזכות סדרת חוברות בלש בדיוניות שהוא היה הגיבור שלהן. חוברות אלה היו ככל הנראה ספרות הבלשים הראשונה שנכתבה בעברית, וכך חברו להם בילוש וספרות, אמת ודמיון.
בימים אלה ייצא אל האקרנים (חייבים להשתמש בביטויי רטרו, ההולמים את דוד תדהר ותקופתו) הסרט הדוקומנטרי "רצח במגדל המים", בבימוים של דניאל נחנסון ועודד פרבר. הסרט מסווג כדוקומנטרי, אבל גם הזהות שלו פלואידית. מדובר בסיפור מתח, המבוסס אמנם על אירוע אמיתי, אבל הפרשנות הניתנת לו, הפתרונות האפשריים לפרשת הרצח, והטכניקות הקולנועיות, מעבירים את הסרט התיעודי למחוזות של סרט מתח עלילתי לכל דבר ועניין. התחקיר לסרט – שאותו ערכו הבמאים וד"ר אלי אשד, המגדיר את עצמו כ"בלש תרבות" – התבסס בין השאר על ארכיונו של דוד תדהר הנמצא בספרייה הלאומית. אוצרות אינסופיים נמצאים בספרייה זו, ובהם גם הפנינה הבלשית הזו.
חלוצים
תדהר נולד בשנת 1897 ביפו (שהיתה אז חלק מהאימפריה העות'מאנית) בשם דוד טודרוסוביץ. הוא היה ספורטאי מצטיין, ושיחק כדורגל במכבי תל אביב בשנים 1913 עד 1916. לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה שירת בגדודים העבריים. ב־1921 הצטרף להגנה והשתתף בהגנת יפו במאורעות תרפ"א. במקביל הצטרף למשטרת המנדט, ושירת בה כקצין עד 1926. עם עזיבתו את המשטרה פתח משרד לחקירות פרטיות, והפך לבלש פרטי. במשך כמה שנים התגורר בקהיר, וניהל משם את עסקיו (בחלוף השנים, קהיר תהפוך לאחת מזירות פעילותו של דוד תדהר הבדיוני – גיבור חוברות הבלש).
תדהר היה גבר נועז, שכמו חבריו הבלשים הפרטיים הקשוחים בספרות האמריקנית, לא היסס להשתמש באגרופיו. גם בסרט "רצח במגדל המים", נראה תדהר "משכנע" את אחד העדים, שומר ערבי (שלימים הוצא להורג בתלייה בשל רצח אחר שהיה מעורב בו), למסור את הידוע לו. בסרט, שחלקו העלילתי מצויר, מטיח תדהר את אגרופו בפניו של העד האומלל, ודמו ניתז בצבע אדום מרהיב ומעורר חלחלה.
מעבר לעיסוקו הבלשי, תדהר כתב וערך ספרים רבים; הוא פרסם ביוגרפיות של ותיקי היישוב, ערך ספר על תולדות אגודת "מכבי", כתב כמה ספרים על תולדות ארגון "הבונים החופשיים" בישראל (שבו היה חבר), פרסם כמה ספרים על חייו שלו (ובהם הספר בעל השם המסקרן "חוטאים וחטאים בארץ ישראל", 1924), ומעל הכל – הוציא לאור את האנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובניו, מפעל אדיר שכלל 19 כרכים ובהם כ־6,000 ערכים. האנציקלופדיה עסקה באישים היהודים שסייעו בבניית ארץ ישראל מהמחצית הראשונה של המאה ה־19 ואילך. הכרך הראשון פורסם ב־1947 והאחרון ב־1971 (שנה לאחר מותו).
אבל זו היתה "ספריית הבלש", שנחשבת לחלוצת הספרות הבלשית העברית, שהביאה לו את הפרסום הרב. הסדרה, שכתב וערך שלמה בן ישראל החל משנת 1931, כללה 28 חוברות של סיפורים בלשיים דמיוניים, שבהם כיכב בן־דמותו הבדיוני של תדהר.
דמות אידיאלית
גם שלמה בן ישראל הוא דמות מרתקת. הוא נולד ב־1908 ברוסיה, וב־1926 עלה לארץ. הוא עבד בעיתון "דואר היום", ומילא מטעמו משימות בחו"ל. ביחד עם אביגדור המאירי ואלכסנדר זאובר ייסד את השבועון "עיתון מיוחד", ועבד כעוזרו של כתב ה"ניו יורק טיימס" בקהיר. משם עבר בין עיתונים, ביניהם ה"בוסטון גלוב", ואף שימש פרשן מדיני של תחנת הרדיו של ה"פורוורד" הניו־יורקי, וסקירתו השבועית זכתה למאות אלפי מאזינים. במבצע קדש ובמלחמת ששת הימים שידר מישראל למאזיניו האמריקנים, ובאותם ימים נחשב לעיתונאי היהודי המוביל בארה"ב.
יש שאומרים שאת כתיבת "ספריית הבלש" עשה בעצתו של זאב ז'בוטינסקי. הוא הכיר היטב את שוק הספרות ביידיש, ואת התפוצה הגבוהה שזכו לה ספרי הבלשים בשפה זו – והעריך שיימצא מקום לעלילות בלשיות גם בקרב קוראי העברית. הוא גם ידע שבארה"ב יצאו לאור סיפורים בלשיים שהיו מבוססים על דמויות אמיתיות, והחליט לעשות זאת גם בסיפורי הבלש העבריים שיכתוב. וכך, בתור גיבור העלילות, הוא בחר את דוד תדהר, ולצידו הכניס כדמויות משנה את עוזריו, סעדיה התימני וירמיהו אלמוג.
תדהר היה דמות אידיאלית לצרכיו, דמות של גיבור הידוע באומץ ליבו ובפעולותיו כשוטר וכבלש במשטרה הבריטית – דוגמה ליהודי הארץ-ישראלי החדש. תדהר, מצידו, הבין שסדרה כזו תעניק לו פרסום ותהילה, ומייד נתן את הסכמתו לכתוב את הסדרה על פי דמותו. החוברות השבועיות שיצאו, בנות 32 עמודים כל אחת, נמכרו באלפי טפסים, במחיר נמוך ביותר – 5 פרוטות, שוות ערך למנה גלידה וכוס סודה, כך שהיו גם בהישג ידם של ילדים. אגב, עד היום ניתן לרכוש אותן ב"עברית" במחיר נמוך מעלות קפה ומאפה.
שם בדוי
את חוברות "ספריית הבלש" כתב בן ישראל גם בשמות בדויים, כמו ב. חבקוק, א' בן שבע ו־א' השונמי. החוברת הראשונה בסדרה נקראה "הרצח המסתורי", והוא היה לא רק סיפור הבלש המקורי הראשון בשפה העברית – אלא גם אבן דרך חשובה בתחיית השפה העברית.
אביגדור המאירי (שהיה שותפו של בן ישראל ב"עיתון מיוחד") כתב "מכתב הקדמה" לחוברת, ובין השאר אמר: "מחמת שפה בארץ הולכת השפה העברית ועוברת ממצב שפת־העין למצב שפת-האוזן, זאת אומרת למצב של שפה חיה באמת[…] הגיע הזמן שהשפה העברית תצא מבגדי הכהונה שלה ותהיה סוף־סוף שפת חולין. נחוצה לנו ספרייה, הנותנת לנו ספרים מעוטי חוכמות ורבי עניין, שהקורא יבלע כבכורה בטרם קיץ ואחרי הקריאה – יזרוק את הספר וידרוש ספר שני".
את הספר השני, "בצפורני מפלצות אדם", קראתי ממש בימים אלה. דוד תדהר מופיע על עטיפת החוברת (בגרסתה הדיגיטלית מ־2018), מנופף באקדח ענק (איורו של אורי פינק). העלילה עוסקת בסחר בנשים; תדהר ועוזרו ירמיהו נענים לטלפון של אישה שנחטפה וזועקת נואשות לעזרה. נערך מרדף מהיר, שנע בין יפו לירושלים ולטבריה, ובסופו הוא מגיע לקהיר. העלילה, אני חייב להודות, מותחת ומהנה, ההרפתקאות סוערות ואלימות, והשפה הארכאית מלבבת:
" '- מי מדבר? כאן תדהר!' מתוך השפופרת הגיע לאוזניו קול אישה: 'הצילני! … אני תפושה… אנא הושיעני, מהר! הם הרגוני… חוסה עלי. מהר!'".
בסוף החוברת, אגב, מופיעה רשימת הסוכנים המורשים למכור את "ספריית הבלש". החל ממר נחום ספירי בירושלים, עבור בבימ"ס "האחים גבאי" בקהיר (מצרים) וכלה ביעקב יושע, קומיסיון, ת.ד. 163 בביירות (סוריה) [*כך במקור].
הבלש העברי הראשון
החוברות הפכו את תדהר לסלבריטאי ענק. מאות נערים ונערות באו למשרדו רק כדי להעיף מבט בשרלוק הולמס הישראלי. גם מבוגרים רבים עצרו את תדהר ברחוב. בסופו של דבר נטש תדהר את הסדרה והוא הוחלף על ידי עוזרו לשעבר דוד אלמוג (בחוברות הראשונות הוא הופיע בשם ירמיהו), שהיה הבלש העברי השני. אלמוג (ששמו המקורי היה סוקוליק, אך הוא החליף את שמו לשם גיבור חוברות הבלש), אגב, היה גם הוא חוקר פרטי רב־עלילות. לימים היה ממקימי חברת החקירות והשמירה "מודיעין אזרחי", ואף היה נשיא איגוד הבלשים העולמי.
הסרט "רצח במגדל המים" מתאר את חקירת היעלמו ורציחתו של המהנדס יעקב צוואנגר ב־1937. העלילה מותחת, ויוצרי הסרט מעלים תיאוריות מרתקות ומצמררות על אודות נסיבות מותו, החל מסכסוך כספי בינו לבין מעסיקו, עבור בפרשת ריגול נאצי בארץ ישראל וכלה בחיסול על ידי היחידה לפעולות מיוחדות של ההגנה. קטעיו העלילתיים (בכיכובם של טלי שרון ויחזקאל לזרוב) מוצגים כסרט מצויר שעבר עיבוד AI שהתאים אותו לשפה החזותית של שנות השלושים.
הסרט, כמו סדרת חוברות הבלש, ממחיש עד כמה מורכב, מסוכן ומרתק היה העולם הארץ־ישראלי של שנות טרום המדינה, עד כמה האווירה אז היתה קוסמופוליטית, ועד כמה רב־גונית היתה תל אביב, אפילו כשמספרי הטלפון היו בני שלוש ספרות בלבד.
