מחקרים מהעת האחרונה מראים, כי החלת חוזים אישיים על מורים מחלישה את ארגוני המורים ופוגעת באיכות הההוראה ובהישגי התלמידים. על פי המחקרים, היא גם מחריפה את אי-השוויון בין תלמידים מרקעים שונים. זאת בהתייחס למאבק בין בין משרד האוצר לארגון המורים.
החוזים האישיים פוגעים בחלשים ביותר ומפלים מורות
על פי הטענות נגד החוזים האישיים, הללו נועדו לפגוע בארגון המורים והם יוצרים אי-שוויון מעוות בין המורים. הממצאים של המחקרים מאששים את הטענות הללו – חוזים אישיים מחריפים אי-שוויון בין מורות למורים. אבל יותר מכך, הם מרחיבים את אי-השוויון בין בתי ספר במחוזות חזקים וחלשים מבחינה סוציו-אקונומית. על ידי החלשת האיגודים, הם גם פוגעים באיכות ההוראה ובהישגי התלמידים, כשעיקר הפגיעה היא בתלמידים מרקע סוציו-אקונומי בינוני וחלש.
בשורה של מחקרים שבדקו את ההשפעות של החלת החוזים האישיים בוויסקונסין, ארה"ב, החוקרת ברברה ביאסי מאוניברסיטת ייל זיהתה מספר השפעות. ראשית, חוזים אישיים מאפשרים הרחבת שכר, אך זו מתקיימת רק במקומות בהם לרשות או לאוכלוסייה יש את המשאבים לממן אותה. כך, בעקבות החלת חוזים אישיים, רשויות חזקות יוכלו להעלות שכר ולמשוך אליהן את המורים הטובים. הדבר מוביל לשיפור בהישגים במחוזות שבהם שכר המורים עלה, אך הדבר בא על חשבון המחוזות האחרים.
ביאסי ניצלה שינוי חקיקה בוויסקונסין שהחליש את איגודי המורים ואיפשר לבתי הספר להחליף את מנגנון השכר שהתבסס על ותק, בכזה שמתבסס על ביצועים. היא השוותה בין בתי ספר שהחליפו את מנגנון השכר שלהם לאלה ששמרו עליו. שלא במפתיע, בתי ספר שעברו לחוזים אישיים העלו את השכר ומשכו את המורים הטובים מבתי הספר האחרים. התוצאה היא החרפה של אי-השוויון בין המחוזות החלשים והחזקים.
המסקנה ברורה: החוזים מבוססי השכר לא שיפרו את המערכת כולה, אלא שינו את מאזן הכוחות בתוכה, ולרעה. מערכת חינוך שרוצה למשוך אליה מורים טובים, ולא בתוך המערכת בין בתי הספר, ורוצה לשמר אותם, תצטרך להעניק להם שכר ראוי.
יצוין, שהן השכר למורים בחטיבות העליונות, והן ההוצאה לתלמיד, נמוכים בישראל משמעותית בהשוואה למדינות ה-OECD.
לפי דו"ח החינוך של ה-OECD שפורסם השבוע, ההוצאה לתלמיד בישראל נמוכה בכ-25% מההוצאה הממוצעת במדינות המפותחות ב-OECD (ללא מקסיקו וטורקיה). שכרו של מורה מתחיל בתיכון בישראל נמוך ב-30% מממוצע ה-OECD, ושכר של מורה עם ותק של 15 שנים נמוך ב-27%.
איגודים חזקים – מערכת חינוך חזקה
ממצא נוסף מסדרת המחקרים, נוגע לפערי השכר בין מורים למורות. בבתי ספר שהחילו שכר לפי ביצוע, שכרן של מורות ירד בהשוואה לזה של מורים עם אותן הכשרות וכישורים. הפער התרחב במיוחד בקרב מורים ומורות צעירים.
הממצאים הללו מתאימים למסורת מחקר נרחבת אודות הקשר בין איגודי מורים להישגים חינוכיים. המחקרים האחרונים מוצאים השפעה חיובית של איגודי העובדים על תוצאות לימודיות.
מחקר מ-2015 בחן שני ערוצים דרכם ארגוני העובדים יכולים להשפיע לחיוב על הישגי התלמידים. הראשון הוא דרך שיפור תנאי ההעסקה של המורים, ועל ידי כך משיכת עובדים איכותיים יותר למקצוע, והשני – דרך השפעה לחיוב על תנאי ההוראה, למשל צפיפות בכיתות. תוצאות המחקר הן שלשני הערוצים השפעה חיובית על הישגי התלמידים, כשהערוץ המשפיע על איכות המורים דרך תנאי השכר חזק יותר.
במילים אחרות, איגוד חלש משמעו מחסור במורים טובים. ממצאים אלה מדאיגים לנוכח המחסור במורים בישראל. גם מצב הצפיפות בכיתות – 28 תלמידים בכיתה לעומת ממוצע של 23 ב-OECD אינו מעודד.
טענה נוספת שמושמעת רבות נגד איגודי המורים, קשורה ליכולת לפטר מורים לא איכותיים. מחקר שהתפרסם על ידי החוקרת אוניס האן מאוניברסיטת יוטה, בדק את הטענה הזו ומצא שהמציאות הפוכה. במחוזות שבהם איגודי המורים חזקים, מורים חלשים משוחררים באופן תדיר יותר, ושימור מורים איכותיים מצליח יותר בהשוואה למחוזות עם איגודים חלשים.
הסיבה לתוצאות האלה אינה מסובכת. האיגודים משפיעים לחיוב על תנאי ההעסקה וההוראה של המורים, ולכן מגדילים את היצע המורים. הביקוש למקצוע ההוראה גדל, ועימו היכולת של בתי הספר לברור בין המורים הטובים לפחות טובים.
בישראל המצב הפוך – כמעט 80% מהמנהלים מדווחים על חוסר במורים, ויותר מחצי מהם שיבצו מורים ללא הכשרה מתאימה. בוודאי שמנהלים שסובלים ממצוקת מורים ומעסיקים מורים לא מוכשרים לא יפטרו מורים.
