הצעות הקיצוצים שהציג שר האוצר לתקציב המדינה 2025 רחוקות מלכסות את הבור התקציבי שנפער בעקבות המלחמה הממושכת, אך משכה את תשומת ליבי הדרך שבה הוא בחר לשווק אותו: כהתייעלות גדולה. התייעלות תמיד נשמעת הדבר שנכון לעשותו, כי כולנו יודעים שקיימים עיוותים רבים בהתנהלות הוצאות המדינה והכנסותיה.
אבל כשנכנסים לפרטים התמונה שמתגלה היא לא יעילות, אלא דווקא פגיעות חברתיות עמוקות ושורטות. פגיעות שלא רק שלא יצמצמו את הבור התקציבי, אלא יביאו להחלשת הציבור עוד יותר. פגיעות שלא יאפשרו לציבור ולכלכלה להשתקם, וייצרו נזקים בלתי הפיכים למדינה ולעתידה.
הצעת התקציב של שר האוצר כוללת גזירות רבות מאוד על הציבור: הקפאת שכר, פגיעה משמעותית בקצבאות הקיום, עליית מחירים נוספת וקיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה שיביא לשירותים דלים יותר לאזרחים בכל התחומים: מחינוך ובריאות ועד אכיפת החוק.
הקיצוצים, שיפגעו ביכולת של אזרחים ומשפחות להתקיים ויגבירו את שיעור החיים בעוני, הם כאלה שאסור לעשותם לא רק ברמה המוסרית, אלא גם ברמה הכלכלית. מי שיידרדרו לעוני או קרוב אליו לא יוכלו לתת לילדים במשפחה את המינימום הדרוש להתפתחותם.
ההשפעות ילוו את הילדים כל חייהם: בבריאותם, בהישגים הלימודיים, ביכולתם להבטיח לעצמם אופק תעסוקתי. תחושות אין־האונים והקיפוח המוצדקות יובילו למצוקות נפשיות או לזעם שעלולים להגביר בעתיד גם את הוצאות הרווחה, או להבדיל – את הוצאות הכליאה של חלקים מהציבור הנפגע. בסוף זה יעלה לנו יותר.
שר האוצר הציג יעד גירעון של 4% מהתוצר לשנת 2025, זאת לעומת גירעון צפוי של 6.6% בתקציב 2024. אפשר להבין את הרצון לשדר אחריות תקציבית ולא לפגוע בדירוג האשראי, אולם המשמעות של יעד נמוך היא כאמור קיצוצים רחבים מאוד. מדובר כעת על קיצוץ של 35 מיליארד שקלים, מה שידרוש עוד גזירות מעבר לרשימה הארוכה שכבר הוצגה. לכולנו זה יעלה יותר.
מילת הקסם של תקציב 2025 צריכה להיות "השתקמות" ולא "התייעלות", גם אם זה אומר הגדלה של הגירעון באופן זמני.
הקיצוצים, שיפגעו ביכולת של אזרחים ומשפחות להתקיים ויגבירו את שיעור החיים בעוני, הם כאלה שאסור לעשותם לא רק ברמה המוסרית, אלא גם ברמה הכלכלית. מי שיידרדרו לעוני או קרוב אליו לא יוכלו לתת לילדים במשפחה את המינימום הדרוש להתפתחותם
"גירעון" היא לא מילה גסה כמו חוב, שעלול להביא משפחה לפשיטת רגל. בשונה ממשפחה, למדינה יש יכולת וצורך להשתמש בגירעון תקציבי מושכל ככלי מדיניות, כדי להבטיח פיתוח חברתי וצמיחה כלכלית בראייה ארוכת טווח.
גירעון מבוקר גדול יותר בסדר גודל של 7% למשך 4-3 שנים יאפשר לממשלה לתמוך בעסקים ובאזרחים הנפגעים, ולמנוע הידרדרות של המשק. הוא יביא אמנם להגדלת יחס החוב־תוצר מ־60% ל־75% תוצר, אך שיעור כזה ויותר מכך מאפיין בעת הזו את רוב מדינות אירופה, גם ללא מלחמה. תקציבים אלו יוכלו לממן השקעות בתשתיות, בחינוך, בבריאות ובתחומים נוספים שיבטיחו שיקום והגדלת הפריון והתוצר בטווח הארוך.
