זה התחיל בתמימות: יובל הביא לשני זר פרחים. אלא ששני סירבה לקבל את הזר, בטוחה שהוא בכלל נועד לשירז. יובל ניסה להסביר שהמחווה הייתה בשבילה מההתחלה, אבל היא לא השתכנעה – וכך נולד ריב קטן מכוער. שוב אותו דפוס: שני תוקפנית, יובל מתגונן, ושניהם נראים רע. כבר מזמן כתבתי לכם פה, שני אלופה בלתפוס את המציאות כשזה נוגע לשאר דיירי הבית, היא תמיד קוראת את המפה בדייקנות. אבל כשזה נוגע ליובל ולרומנטיקה נחשפים בה צדדים לא נעימים בכלל והיא מאבדת את הצפון.
בהמשך הגיעה השיחה ששינתה את כל התמונה. יובל מרגיש ריחוק ושואל מה עובר עליה, ושני מודה שהיא לא בטוחה שהם צריכים להמשיך. היא אומרת שהיא פוחדת שהרגש משתלט עליה, שהם מטאטאים בעיות מתחת לשטיח במקום לפתור אותן, ושהפערים ביניהם גדולים – ילדים, מסיבות, לבוש. "אני מרגישה שאת הדרך שלי כבר עשיתי, ואתה עוד לא", היא אומרת לו.
יובל נפגע עד עמקי נשמתו, טוען שהיא מושפעת מיוסי בובליל שאמר שזה הדבר הנכון לה מבחינה אסטרטגית. אבל שני מתעקשת – זו החלטה שלי, שלא קשורה אליו בכלל. יובל נוהג בצורה די מרידה כשהוא מזכיר לשני שבזכותו היא קיבלה את הרכב, ושהוא כל הזמן היה שם בשבילה כשהיה לה קשה בבית. הוא בעצם טוען שהיא צריכה להישאר איתו כי הוא התנהג כמו שבן זוג צריך להתנהג, ואני לא חושב שזה הגיוני, אולי אפילו קצת חסר מודעות וכוחני.
ולמחרת שני נראית מחויכת בבריכה עם שון והבנים, משוחררת, בזמן שיובל יושב בצד, שבור לב. זו כנראה התהפכות חדה של מציאות: שני נראית קלה יותר, יובל נשאר מאחור. זו לא הפעם הראשונה שזה קורה לה, אבל בובליל נותן לשני סוג של סטירת מציאות.
היא בתוך תוכה יודעת שיש הרבה משקעים מתחת לפני השטח, אבל בפנים בבית האח הגדול, הם לא יכולים להתרחק לשום מקום, ולכן כל פעם מנסים להתעלם מהמשקעים ולטמון את הראש בחול כמו בנות יענה. נראה ששני כבר לא מעוניינת להיות חלק מהפוזיציה הזו, ואולי מתחילה להבין שמערכת היחסים מוציאה ממנה דפוסים לא פשוטים לצפייה.
החכם בובליל
בפרק הזה התברר פעם נוספת: יוסי בובליל הוא האיש עם הראייה הכי חדה בבית. הוא אמר בפשטות את מה שצופים רבים מרגישים: "שני מפסידה את עצמה בגלל הזוגיות עם יובל". משפט אחד שהפיל לשני אסימון כבד, גרם לה להסתכל על עצמה מבחוץ ולהבין את מה שכבר היה שם מזמן בלב שלה – הקשר הזה לא מרים אותה, אלא מוריד אותה למטה.
ולא רק בגזרת שני: גם מול שירז, יוסי היה זה שהחזיק אותה כשחן קרס. ברגע שהיא נשברה, הוא אמר לחן שהיא יהלום מלוטש ושאסור לו לוותר עליה. בזמן שבן הזוג שלה בחר להיות קר ומרוחק, יוסי ידע למצוא את המילים הנכונות. בפרק הזה הוא לא היה עוד דייר אלא כמעט פרשן רשמי של המציאות בבית.
השם, מה חטאנו??? מה זה השעמום הזה?
הרבה זמן הבנתי שאני לא מתחבר לחן, והיה לי קשה להגיד בדיוק למה. היו לו יציאות בלתי נסבלות, אבל תמיד נסרח בצד, מה שגרם לי לא לשים מספיק לב. אלא שאתמול חן נתן תצוגת תכלית של כל מה שמרגיז בו. כשהוא הניח יד על פניה של שירז ושאל בטון מאיים "את בטוחה שאת רוצה מרחק?", זה כבר היה רגע של חציית גבול. שירז ניסתה לדבר, חשפה רגשות, בכתה – והוא שתק. היא הודתה שהוא הכי חשוב לה בבית, והוא ישב אדיש.
בסופו של דבר חן החליט לסיים את הקשר, אבל לא באומץ. במקום להגיד בפשטות שהוא לא רוצה, הוא עטף את זה בתירוצים קטנים, כביכול מכר לשירז שבגלל שהיא הלכה לו מספר פעמים באמצע שיחה ירד לו ממנה, אבל זה לא עובד ככה נשמה! זה שיקף שאתה לא בעניין מיסטר, ובמקום פשוט להגיד לה שזה לא בשבילך אתה מעדיף להסביר למה היא לא בסדר ואיך היא הרסה את הקשר למרות שזה ממש לא המצב. שירז, לעומתו, יצאה אמיצה: היא חשפה חולשה, שיתפה, ואפילו למרות הכאב הצליחה להישאר כנה. אם היה ספק – היא האמיתית, והוא הפחדן.
משל על כוס מים
זה התחיל בשיחה קטנה ורעילה על כוס מים. תרצה, עייפה וצמאה, ביקשה מאיסקוב שיביא לה כוס – והוא סירב. לא כי לא יכול, אלא כי רצה להעמיד אותה במקום. "את לא חכמה", הטיח בה, "האגו שלך לא נותן לך להתחנן". רגע של אכזריות טהורה, שמדגים שוב איך הוא משתמש בכוח שלו כדי להשפיל, להתיש, ולגרום לה להרגיש קטנה.
ואז הגיעה התפנית. תרצה פנתה לשון, ביקשה ממנו כוס מים והוא, בלי למצמץ, קם והביא לה. ואז היא זרקה את השורה שתיזכר הרבה אחרי שהעונה תיגמר: "תמיד יבוא מישהו אחר שיביא מים". משפט קטן שטומן המון משמעות – על זוגיות, על יחסי כוח, על זה שמי שמשחק לא ברצינות ומוותר, בסוף מישהו אחר יקום וייקח לו את המקום. זה ממש משל בתוך משל. כמה חבל שתרצה יודעת לנסח שיעורים לכולנו, אבל פחות יודעת ליישם, ובסוף חוזרת שוב ושוב על אותה טעות, ללכת שבי אחרי אותו אדם שלא רוצה בה.
הפרק הזה סימן נקודת מפנה: לא עוד זוגיות כמקום בטוח, אלא זוגיות כעוגן שמושך למטה. עכשיו השאלה – כמה זמן הפרידות הללו יחזיקו? והאם נראה חזרה לשגרה או דווקא שחר של בוקר חדש?
