להגדרות הציונים לחצו כאן
נכון – ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו – ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון – חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו – חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון – ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה – ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל – עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס – לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון – המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד
אחד החוקים הכלכליים השנויים ביותר במחלוקת שהעבירה הממשלה הנוכחית הוא חוק הרווחים הכלואים. רבים סולדים ממנו, וח"כ עודד פורר אף כינה אותו בערוץ הכלכלה "אחד החוקים המטומטמים ביותר שישראל העבירה". פורר לא הסתפק בכך, וסיפק השוואה בינלאומית: "אין אף מדינה בעולם שיש בה חוק דומה. זו המצאה ישראלית". האם כך?
● המשרוקית | בן גביר התפטר: האם היקף הנרצחים בחברה הערבית ירד בתקופתו?
● המשרוקית | הצהרת נתניהו לפני עסקת החטופים – והעובדות
כבר עסקנו בחוק הרווחים הכלואים, שעיקרו הוא מיסוי רווחים של חברות שלא מחולקים כדיבידנדים. מטרת החוק היא לרדוף "חברות ארנק", שמוקמות כדי לאפשר לשכירים בעלי הכנסה גבוהה להתחמק מתשלומי מס. החלק העיקרי בחוק הוא סעיף 81, שמחייב את החברות לחלק את ההכנסות בדיבידנדים בכל שנה, או שיוטל עליהן מס נוסף בגובה 2%. בנוסף, סעיף 62א לחוק ממסה את הרווחים השוטפים של חברות משלח יד, קרי כאלו שמעסיקות עד ארבעה עובדים ושלפחות 70% מהכנסותיה מגיעות מלקוח אחד. איך זה עומד ביחס לעולם?
משרד האוצר עמל על סקירה משווה, ונתן מספר דוגמאות למדינות עם מס דומה. בארה"ב מושת מס נוסף על רווחי חברה שלא חולקו כדיבידנדים. עם זאת, ישנו מסלול חלופי: חברה יכולה להכריז על הרווחים שלא חולקו כעל כספים המיועדים להשקעה, בהתאם להנחיות של רשות המסים. גם בישראל זה אפשרי, אך בתנאים פחות גמישים.
בהולנד, בנוסף למס הנ"ל, החוק מחייב את בעלי המניות המרכזיים בחברה לקבל שכר מינימלי, עליו מושת עוד מס. הדבר מביא לכך שבפועל כמעט אין רווחים כלואים. באירלנד יש חובה לחלק דיבידנדים כל 18 חודשים או לשלם מס נוסף, אך כפי שמסבירה ד"ר רו"ח הילל־לי ביטון מהאוניברסיטה העברית, יש סייג: "באירלנד מס החברות מאוד נמוך, אך המס על הכנסות פסיביות גבוה יותר. המס על הדיבידנד גבוה מאוד". כלומר, לדבריה, המס על הרווחים הכלואים לא מהווה קנס.
משרד האוצר השווה את החברות מסעיף 62א לחברות המשפחתיות היפניות, שכן שתיהן קטנות. להבדיל, ביפן חברה משפחתית עצמאית לגמרי תשלם שיעורי מס מופחתים לעומת כזו שנמצאת בבעלות חברה גדולה יותר, ומהווה למעשה מקור להכנסה פסיבית. בקפריסין, מסבירה לנו ד"ר ביטון, המס נמוך יותר מבישראל.
פרופ' יותם מרגליות מאוניברסיטת ת"א סבור שאכן ישראל לא ייחודית: "החוק מנסה למנוע דחיית מס. כל מדינה מוצאת שיטה קצת שונה על פי חוקותיה והכלכלה שלה, אבל בסיס החוק נשאר אותו דבר". לעומתו, ד"ר רו"ח קרן בר־חוה, ראשת המחלקה לחשבונאות באוניברסיטה העברית, מסויגת מעט מסקירת האוצר וסבורה שצריך לתת את הדעת על שיטת Participation Exemption, בה חברה גלובלית מקבלת פטור ממס הכנסה מקומי עבור בעלי המניות המקומיים. "במדינות שפועלות במודל מוצלח כזה (דוגמת הולנד וקפריסין), כמעט שאין 'כליאה' של רווחים בשל חיוב מס כפול בין חברות בקבוצה המקומית – זהו יתרון מובהק לעומת מדינות שבהן קיים מנגנון 'השלמת מס'".
מח"כ פורר נמסר בתגובה: "מדובר בחקיקה הרבה יותר מצומצמת ושלא דומה במהותה לחוק הרווחים הכלואים שאושר".
בשורה התחתונה: דברי פורר לא נכונים ברובם. חוקי רווחים כלואים קיימים גם במדינות נוספות, אך במודלים שונים מישראל בהתאמה למשטרי המס הקיימים בהן.
תחקיר: עדין קליין
לבדיקה המלאה לחצו כאן
שם: עודד פורר
מפלגה: ישראל ביתנו
תוכנית: "סוגרים שוק"
ציטוט: "אין אף מדינה בעולם שיש בה חוק דומה (חוק הרווחים הכלואים). זו המצאה ישראלית"
תאריך: 7.1.2ציון: לא נכון ברובו
בסוף דצמבר האחרון, עבר בקריאה שנייה ושלישית חוק הרווחים הכלואים. חוק זה שנוי במחלוקת בין פרשנויות שונות, הן לגבי השאלה כמה כסף זה יכניס למדינה, והן אם זה חוק תקדימי. לפי חה"כ עודד פורר (ישראל ביתנו), ישראל ייחודית בדבר, כפי שעולה מדבריו בערוץ הכלכלה (הריאיון לא זמין ברשת): "אין אף מדינה בעולם שיש לה חוק דומה. זו המצאה ישראלית". האם פורר צודק שאין אף מדינה אחרת עם חוק זהה?
הולנד חוקקה את שיטת המיסוי הדו-שלבי עקב בעלי מניות שמנסים להתחמק מלשלם את המס היותר יקר: מס השכר. ובזה, העיקרון נשאר דומה לישראל: בעלי חברות מנסים להתחמק מלשלם פחות מס בפועל. בשני המקרים המדינה מנסה להתמודד עם התחמקויות מתשלום מס באמצעות שיטות המס שקיימות בארצות השונות. אבל האם יש הבדל מהותי בין ישראל להולנד?
ד"ר רו"ח קרן בר-חוה, ראשת המחלקה לחשבונאות באוניברסיטה העברית, הסבירה למשרוקית: "בדומה לישראל, קיימת בהולנד מסגרת כללית שלא מטילה מס חברות נוסף על הדיבידנד שעובר מהבת לאם (פטור בגין חלוקה פנים-ארצית). אולם, בניגוד לישראל, חברה הולנדית לא מתמודדת עם חיוב נוסף כאשר היא מחלקת רווחים לחברת-אם. התוצאה היא שבישראל, חברות לעיתים 'כולאות' רווחים כדי לא לשלם את ההשלמה; בהולנד, הרווחים נעים יחסית בחופשיות בתוך הקבוצה, למעט מקרים נקודתיים של מס ניכוי 'מותנה' ביציאה למקלט מס".
בקפריסין, ד"ר הילל-לי ביטון מסבירה: "אזרח קפריסאי שבבעלותו חברה חייב להכריז על דיבידנד של החברה בתוך שנתיים מתום שנת המס שבה נוצרו רווחים אחרים. מדובר על דיבידנד בגובה של לפחות 70% מהרווחים – לאחר ששולם בגינן מס חברות 12.5%. אם לא חולק דיבידנד אז יוטל 17% מס על הסכום שלא חולק. יש לשים לב שבדוח של האוצר מציינים כי חברות שנסחרות בבורסה בקפריסין פטורות מהמס. כך שגם שיעורי המס שם נמוכים וגם חברות ציבוריות פטורות". ויותר מזה, מסים אלו חלים על אזרחי קפריסין שבעלי חברה: חברות בקפריסין או מחוץ למדינה. זאת לעומת ישראל, בה המיסוי מוטל על חברות הרשומות בארץ והמס בה יותר גבוה.
ד"ר בר-חוה מציינת שבסקירה השוואתית כזו ראוי היה להתמקד במדינות שמנהיגות את שיטת Participation Exemption, שבה חברה גלובלית מקבלת פטור עבור בעלי המניות ממס הכנסה מקומי. למשל בהולנד, שאותה הזכרנו קודם, חברה שלפחות 10% ממנה נמצאים בבעלות חברה מקומית, תקבל פטור ממס הכנסה עבור חלק זה כדי להימנע מכפל מס.
"עם זאת, במקרים של חלוקת דיבידנדים אל מחוץ למדינה (במיוחד למדינות בסיכון או בעלי מניות יחידים) עשוי להתעורר ניכוי במקור או מס אישי גבוה, כך ש'הרווחים הכלואים' עדיין יכולים להתקיים אך במידה מצומצמת יותר ולעיתים מסיבות שונות (תכנון מס אישי, חוסר ודאות רגולטורית, או חשש ממיסוי במדינת היעד). לכן לא ניתן לומר שאין בעיית רווחים כלואים כלל, אך היא מוגבלת יחסית בהשוואה למדינות שבהן יש מנגנוני מס שמטילים מס נוסף או 'השלמת מס' בעת חלוקה".
במדינות כאלה אפשר לראות שאין כמעט רווחים בלתי מחולקים אשר כלואים בתוך החברה, ובמקרים הנדירים האלה הם באים לידי ביטוי לרוב רק בחברות גלובליות.
פרופסור יורם מרגליות מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב מסביר שהחוק הישראלי החדש אכן אינו ייחודי: "החוק פה מנסה למנוע דחיית מס. יש הרבה מדינות בעולם עם דחיות מס, ומדינות שונות מנסות להתמודד עם דחיות אלה בדרכים שונות ומרובות. כל מדינה מוצאת שיטה קצת שונה על פי חוקותיה והכלכלה שלה, אבל בסיס החוק נשאר אותו דבר: התמודדות עם דחיות מס על הרווחים שלא נכנסים למדינה. אם נדבר לפרטי פרטים, כל מדינה עושה את זה קצת אחרת ובכך אפשר להיות נקודתיים ולהגיד שישראל מחוקקת חוק שאין כמוהו".
מח"כ עודד פורר נמסר התגובה: "מדובר בחקיקה הרבה יותר מצומצמת ושלא דומה במהותה לחוק הרווחים הכלואים שאושר".
לסיכום, אפשר לראות שישראל אינה המדינה הראשונה לנסות למסות דחיות מס או רווחים פסיביים, ואף יש עלייה בשנים האחרונות בניסיון לתפוס חברות כאלה. ישראל כן תקדימית בשיטתה, אבל כל מדינה מתאימה את זה לשיטת המיסוי שלה ובכך מתקבלים חוקי רווחים כלואים שונים לכל מדינה אשר מעבירה חוק כזה. לכן, דבריו של פורר לא נכונים ברובם.
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
