מפלגת הלייבור רשמה ניצחון מוחץ בבחירות בבריטניה – והביסה את מפלגת השמרנים, שיורדת מהשלטון בלונדון לאחר 14 שנים ברציפות. מדגמי הבחירות צופים כי הלייבור השיגה 410 מושבים בפרלמנט, לעומת השמרנים שהשיגו רק 131. הנה 4 תובנות על הבחירות האחרונות בממלכה.
לא מיאוס, נקמה
שני דברים היו ידועים מראש: הראשון הוא שמפלגת הלייבור תצא ממערכת הבחירות הזו עם הישג היסטורי. השני, אין לזה כמעט קשר למפלגת הלייבור בכלל.
בשבועות האחרונים השתמשו הפרשנים הפוליטיים בבריטניה לא מעט בשורש מ-א-ס. אחרי 14 שנה, הבריטים מאסו בשמרנים. זה כמובן נכון, אין פה ניצחון של הלייבור כמו שיש כאן הפסד של המפלגה השמרנית, אבל הסיפור של מערכת הבחירות הזו הוא גדול יותר. בכל מערכת בחירות יש מנצח ויש מפסיד, אך לא בכל מערכת בחירות יש ניצחון היסטורי – ותבוסה כמעט חסרת תקדים.
ב-14 השנים האחרונות הנהיגו את בריטניה ראשי ממשלה שמרנים: קמרון שבשאננות ויוהרה הביא עליה את הברקזיט, תרזה מיי שבחוסר אונים כשלה להוציא אותה מהאיחוד האירופי, בוריס ג׳ונסון שהפך את בריטניה לאחת מהנפגעות הגדולות של משבר הקורונה, ליז טראס ששברה את הכלכלה הבריטית בתוך שעות ורישי סונאק שקיבל ירושה גרועה ואיכשהו הצליח להוסיף עוד טיפה של בעייתיות פנימה.
אין פלא שהעם הבריטי ביקש לנסות דרך חדשה, אבל כשמפלגת הלייבור יותר מהכפילה את כוחה, וכשהשמרנים איבדו שני שליש מכוחם, יש כאן הרבה יותר ממיאוס – הבריטים ביקשו נקמה.
מומחים לפוליטיקה ידקלמו את התורה הפוליטית שלפיה פחד הוא המניע היעיל ביותר של מצביע לקלפי – בבחירות לפרלמנט הבריטי 2024 ראינו שלא פחות מכך, מניע אותו גם הרצון לנקמה.
איך שגלגל מסתובב
אם אי פעם, חלילה, תחוו משבר אישי או תקופה לא טובה – דעו שהכול יכול להתהפך ובמהרה. זה נכון גם ההפך, לצערנו. קחו למשל את ליז טראס. לפני פחות משנתיים היא הייתה ראש הממשלה של בריטניה. אישה שלישית בתפקיד, מנהיגה של אחת הכלכלות הגדולות בעולם – ומעצמה גרעינית. אותה ליז טראס עמדה אתמול לבחירה במחוז שלה, והפסידה. לראשונה מזה 90 שנה בבריטניה, ראש ממשלה לשעבר לא נבחרה להיות חברה בפרלמנט.
ימינה ממנה, ומהמפלגה השמרנית, נמצא פוליטיקאי סופר שנוי במחלוקת בשם נייג׳ל פאראג׳. שנים הוא מוקצה בפוליטיקה הבריטית, נציג הגירסה המקומית של הימין הקיצוני. איש שחלם שהממלכה תעזוב את אירופה עוד כשזה היה נראה מדע בדיוני. אותו פאראג׳ ניסה בעבר 8 פעמים להיבחר לפרלמנט ומעולם לא הצליח. אתמול, המצביע הבריטי הכניס אותו לשם לראשונה.
שני המועמדים המובילים במירוץ, רישי סונאק וקיר סטרמר, שניהם הצטרפו לחיים הפוליטים לפני פחות מעשור. סטרמר, נבחר כמנהיג הלייבור ב-2020, בדיוק כשהמפלגה סיימה מערכת בחירות קטסטרופלית עם ההישג הגרוע ביותר שלה ב-85 שנה. היום, ייכנס סטרמר ל״דאונינג 10״ כמנהיג הרוב הגדול ביותר שראה הפרלמנט הבריטי בכמעט 30 השנים האחרונות. הכול יכול להשתנות, ומהר – יש בזה משהו מנחם.
המלחמה בעזה לא הייתה בקלפי
ג׳רמי קורבין, מיודענו, נזרק ממפלגת הלייבור ורץ הפעם כעצמאי. משימה קשה מאוד אל מול מפלגה גדולה ועתירת משאבים. "עזה תהיה בקלפי" הוא אמר בפתח יום הבחירות, וגם בנאום הניצחון שלו הזכיר שוב ושוב את התמיכה ארוכת השנים שלו בפלסטינים. כן, הוא זכה, אבל הוא די חריג.
סקוט גאלאווי, שרק לאחרונה נבחר לפרלמנט בבחירות מיוחדות, התגאה בעבר שהמחוז שלו נקי מציונים. לא תמצאו הרבה שונאי ישראל כמותו. אתמול, הראו לו את הדרך החוצה. מפלגת הירוקים והמפלגה הסקוטית שמחזיקות בקו תקיף וביקורתי לישראל – ספגו מפלה בקלפי.
בבירמינגהאם, עיר שיש בה שיעור מוסלמים מאוד גבוה, ג׳ס פיליפס מהלייבור נשאה נאום ניצחון אל מול קריאות של מפגינים פלסטינים שיצאו נגדה. היא עמדה שם בגאון ואמרה שמעולה לא חוותה קמפיין בחירות אגרסיבי ואלים כמו זה שחוותה הפעם. האצבע המאשימה, כמובן, הופנתה כלפי האנטי-ישראלים הרבים שדרשו ממנה להיות תקיפה נגד ישראל, והפכו מתוסכלים יותר ויותר כשלא נענתה לדרישה שלהם.
גם קיר סטרמר, ראש הממשלה הנכנס, חטף לא מעט ביקורת מהמחנה הפוליטי שלו על מה שנתפס כעמידה לצד ישראל. עם זאת, זה השתלם לו בקלפי – והאיומים שמפלגת הלייבור תיענש, הסתיימו בלא כלום. זה לא אומר הרבה על היחס שישראל תחווה תחת ממשלת לייבור – ייתכנו ימים מורכבים, אבל גם בבריטניה מבינים שהמיעוט הקולני והמאיים הוא בסוף רק מיעוט.
תרבות דמוקרטית לתפארת
בריטניה ידעה המון משברים ובעיות. כישראלי שחי כאן כבר 11 שנה אני יכול לומר לכם שלא פעם יוצאים מכאן סיפורים שחשבנו שקורים רק בפוליטיקה הישראלית, ועדיין – לפני 6 שבועות הכריז רישי סונאק על בחירות. עשרות מיליוני מצביעים בחרו את הנציגים שלהם, הכל מתוקתק, הכל מסודר. היו עימותים, היו דיונים בפני קהל. המפסיד קיבל אחריות, התנצל, אמר שיסיק מסקנות – ופינה את הבית בתוך שעות. חברים במפלגה השמרנית בירכו את עמיתיהם והכו על חטא.
הדמוקרטיה הבריטית לא מושלמת, אבל היא עובדת טוב. בימינו – זה אומר המון.
