כל ישראלי מרגיש בימים האחרונים כי המערכה הצבאית בעזה תקועה. בעוד צה"ל פועל טקטית לפירוק השיטתי של מנהרות חמאס בעזה, סינוואר הופך לדמות נערצת בעולם הערבי. סינוואר מתקדם כעת לשלב הבא. שיטתו: שילוב של לחץ פנימי ובין-לאומי – וזה מצליח לו. הצלחתו היא כה גדולה עד כי בתדרוך הבית הלבן הלילה אומרים פקידים בכירים: “ההוצאות להורג של ששת החטופים העמידו בספק את נכונותו של סינוואר לעיסקה כלשהיא. בנוסף, חמאס דורש כעת לשחרר יותר רוצחים, מעבר ל-150 שדרש בעבר".
בעת שסינוואר מרגיש מנצח, צה"ל מדשדש בפשיטות מבוזרות שבהן היעד היחיד שמושג הוא גופות שחוזרות בארונות מתים. נדרש שידוד מערכות ושינוי כיוון. כולנו תוהים אם יש אסטרטגיית לחץ צבאי שתשנה את תמונת המערכה בעזה – וכך תושג המטרה העיקרית: שחרור חטופים.
גנרלים, כך אנו לומדים בדרך הקשה, תמיד מתכוננים למלחמה שהייתה. השיח על מניעת הברחות בציר פילדלפי מתמקד בכיצד למנוע מחמאס לבצע שבעה באוקטובר נוסף. אולם מטרתו של חמאס אינה רק טרור, חטיפות הן רק האמצעי. המטרה היא לפרק לחלוטין את מדינת ישראל. "מהים עד הירדן" אינה סתם סיסמה – אלא תוכנית פעולה. זו תוכנית שעברה כעת לשלב הבא. סינוואר 2.0.
החברה העזתית היא חברה בעלת אוריינות דיגיטלית נרחבת. מעקב אחר השיח הפנימי העזתי, המשתקף בעשרות ערוצי טלגרם ופורומי דיון אונליין, מגלה כיצד, בעזרת סירובו לבצע עסקת חטופים, מצליח סינוואר להשיג לא פחות משבעה יעדי משנה – בדרך לגרסה שלו ל"ניצחון מוחלט" במערכה:
- החברה הישראלית נקרעת מבפנים. הוויכוחים הפומביים שלנו שהולכים ומסלימים, ההפגנות, המדורות באיילון והשבתת המשק – נתפסות בצד השני כחברה בהתפוררות. בעיניהם, אנו מדינה ללא חוסן לאומי.
- עזתים ממשיכים למות מדי יום. אצלנו, כחברה המקדשת חיים, זה לא היה נתפס כהישג, אולם השימוש הנרחב שעושים העזתים בתמונות זוועה ומספרי ההרוגים קונה להם אהדה בזירה הבין-לאומית. שר החוץ הספרדי קורא לעצור את לחימת צה"ל, אחרי שלטענתו כל 40 אלף ההרוגים בעזה הם "אזרחים". בארצות הברית, קמלה האריס מתחמקת מהשאלה אם תטיל מגבלות חימוש על ישראל. דרום אפריקה, המתפקדת כזרוע המשפטית של חמאס, מגבילה את פעילות צה"ל בעזרת בתי הדין הבין-לאומיים ואיומים בצווי מעצר.
- איראן איתם. בעיקר במילים ובכסף, פחות במעשים.
- לחיזבאללה חופש פעולה והוא הפך למעשה לזרוע הצבאית הפעילה ביותר נגד ישראל, עם יכולת להסלים בכל רגע כרצונם. תושבי צפון ישראל אינם יכולים לחזור לביתם.
- בגדה מתחילה התרחשות והשטח מבעבע. חמאס מקווה וממתין שמגמה זו תתרחב.
- חמאס עדיין מחזיק בכוח צבאי מסוים באזור דיר אל בלאח, אליה נסו כל הגדודים שלא נשארו ברפיח ובח'אן יונס. בצפון הרצועה, המערכת האזרחית שלהם מתפקדת. שירותי העירייה, חילוץ וכיבוי אש עובדים ובית החולים שיפאא נפתח מחדש. הבסיס לחזרת שלטון חמאס, הן האזרחי והן בשליטה כוחנית על האוכלוסייה – קיים. האספקה זורמת לעזה בשפע ומעשירה את קופת חמאס.
- בעולם הערבי, שבו נשמעת גם ביקורת, מתרבים הקולות המהללים את יכולת העמידה האיתנה ("צומוד") של חמאס.
כאשר זוהי תמונת המערכה בעיני הצד השני – לא צריך להתפלא על כך שאין לסינוואר שום סיבה להיחפז. חמאס נמצא במשא ומתן על "עסקה" כבר מחודש ינואר, כאשר את רוב הלחץ על ישראל מפעילה בעצם ארצות הברית. לראשונה בהיסטוריה, משא ומתן על חטופים אינו רק על רשימות אסירים – אלא על נושאים מדיניים מול מצרים והרשות הפלסטינית. אקדח החטופים שבידי סינוואר מופנה אל הרקה הלאומית של ישראל ומאפשר לכל המעורבים לסחוט מישראל ויתורים מדיניים, בעיקר על הסכמי גבול ארוכי-טווח. המצב האבסורדי הוא שמצרים, לכאורה "המתווכת", מציגה בעצמה דרישות לישראל, ואילו ארצות הברית אינה לוחצת על מצרים למניעת הברחת אמל"ח לתוך עזה. סינוואר צופה בכל אלו מהצד ובוודאי מגחך לעצמו במנהרה: תוכניתו מצליחה. מדוע שינהג אחרת אם כל העולם פועל למענו?
במטכ"ל רוצים לעבור הלאה ומוכרים לציבור מסר מסוכן
בצד הישראלי טוענים ראשי מערכת הבטחון כי לא נותרו כלל יעדים צבאיים בעזה. זוהי זווית ראיה מסוכנת אשר מתמקדת במיטוט מנהרות וחיסולים ממוקדים כיעד מרכזי – אך מאבדת את התמונה הרחבה יותר: לא הושגו עדיין התנאים ללחוץ את חמאס לעיסקת חטופים נוספת ושדרת שלטונו של החמאס על האוכלוסייה בעזה שרירה וקיימת. עמדה זו של הצבא מוכיחה כי לקחי ה 7.10 טרם הופנמו כלל בצבא ובשב"כ. הם שוב לא מקשיבים לדברים שאומרים מנהיגי החמאס בגלוי: החמאס דורש הבטחות למניעת חיסולים, שימור שלטונו ועשרות מיליארדי דולרים לשיקום עזה. לציבור מוכרים בכירי מערכת הבטחון כי "טנק מרכבה יכול לכבוש מחדש 14 ק"מ של ציר פילדלפי ברבע שעה" כאשר הנושא האמיתי הוא הלחץ המדיני ולא מהירות הטנק.
כיצד להחזיר חטופים בחיים ולגבות מחיר על הרצח האכזרי
לתוך המצב הסטטי הזה מתפרץ אצל אזרחי ישראל הכאב, הזעם והעצב העמוק על ששת החטופים שנרצחו בידי מחבלי חמאס באכזריות שטנית. רק 72 שעות לאחר האירוע ולנוכח הפגנות נרחבות הודיע ראש הממשלה נתניהו כי הוא "דורש מצה"ל להביא דרכי פעולה לגביית מחיר מחמאס". אולם, החשש בצה"ל הוא שפעולה באזורי דרום ומרכז הרצועה, בהם נמצאים עדיין חטופים חיים, עלולה לסכן את חייהם.
הפתרון: צפון הרצועה
את עסקת החטופים הראשונה השגנו, בין היתר, בזכות הכיבוש המהיר והמפתיע של העיר עזה. צה"ל מוטט בסערה את התנגדות חמאס בעיר. הרגע שסימל יותר מכל את הניצחון הצבאי הישראלי היו שיירות של עשרות אלפי עזתים העושים דרכם דרומה מציר נצרים אל מחנות העקורים בדרום הרצועה. מאז, האסטרטגיה החמאסית העיקרית היא שימור האוכלוסייה בעיר עזה ומניעת עזיבתה. האסטרטג הסיני סאן טצ’ו אמר כי חשוב יותר מכל הוא להילחם נגד האסטרטגיה של האויב ולא רק נגד לוחמיו או הציוד שלו. גם בכל קורס פיקודי בצה"ל חוזרים על כך: הילחם נגד כוונות האויב.
מאחר שכוונת חמאס היא לשמר את מעוז כוחו בבירת הרצועה, העיר עזה – דווקא שם נדרש כעת להפעיל את מירב הלחץ. צה"ל צריך למקד מחדש את כוחותיו בצפון רצועה ולעבוד בצורה שיטתית, מצפון לדרום, ולנקות את צפון רצועת עזה והעיר עזה מאלפי המחבלים ומסתורי האמל"ח שעוד נמצאים שם. ביצוע שיטתי זה, אשר ילווה, לפי הדין הבין-לאומי, בהוראת פינוי של האוכלוסייה דרומית לציר נצרים – זהו מנוף לחץ אפקטיבי שנותר בידי ישראל. מזה בדיוק סינוואר חושש.
>>> אייל עופר הוא מומחה לכלכלת חמאס
