חוקרים ישראלים-אמריקנים פענחו תעלומה בת עשרות שנים, וגילו כיוון מבטיח לטיפול התרופתי הראשון בדלקת כבד נגיפית מסוג B (הפטיטיס) – אחת המחלות הקטלניות בעולם. באופן מפתיע, הפתרון המסתמן מגיע דווקא מתרופה שנמצאת כיום בניסויים ככימותרפיה לטיפול בסרטן. בעזרת מחקר פורץ דרך, שאותו הובילה ד"ר יעל דוד ממרכז הסרטן הנודע סלואן קטרינג (MSK) שממצאיו ראו אור הערב (ה') בכתב העת הרפואי Cell, מקווים החוקרים שנסללה הדרך לריפוי אמיתי של המחלה. אם יתקדם המחקר לשלב המעשי, לא רחוק היום שבו ניתן יהיה להיפטר מהנגיף באמצעות נטילת תרופה פשוטה וחד-פעמית – ממש כמו אקמול או אנטיביוטיקה.
הפטיטיס B, הדלקת שנגרמת על ידי נגיף בעל אותו שם, משפיעה על כמעט 5% מאוכלוסיית העולם. היא גורמת לנזק ארוך טווח לתאי הכבד ומהווה את אחד הגורמים המרכזיים לסרטן הכבד. יותר מ-250 מיליון בני אדם ברחבי העולם סובלים מזיהום כרוני-ארוך טווח של הנגיף, והוא גורם ליותר ממיליון מקרי מוות בשנה, מה שהופך אותו לזיהום השני הקטלני ביותר בעולם על פי ארגון הבריאות העולמי. במדינות מתפתחות זו אחת מעשר המחלות הקטלניות ביותר, לצד התקפי לב וסרטן, ובמדינות מערביות זהו אחד מעשרת הנגיפים הקטלניים ביותר. בישראל חיים לפי הערכות יותר מ-90 אלף חולים שנדבקו במחלה דרך קיום יחסי מין לא מוגנים, מעבר מאם לילד ועירוי דם.
למרות שיש חיסון, הוא אינו זמין לכל האוכלוסיות, בעיקר בשל בעיות שינוע וקירור הדורשות תשתיות מתקדמות. בנוסף, החיסון אינו מספק הגנה קבועה: הזריקה הראשונית ניתנת בלידה, אך נדרשים חיסוני דחף (בוסטרים) כדי לשמור על יעילותו, וגם חיסונים חוזרים אינם מבטיחים הגנה מלאה – מחקרים מצביעים על כך שאצל חלק מהאנשים, גם לאחר חמש מנות, הגוף אינו מצליח לייצר נוגדנים בצורה מספקת. חיסון גם אינו מסייע לתינוקות שנולדים עם המחלה בעקבות האם, ואלה נאלצים ליטול קוקטייל תרופות לכל חייהם, בדומה לנשאי HIV. טיפול זה אינו מעלים את הנגיף, אלא רק מותיר אותו רדום ואין מחקרים מקיפים על השפעותיו לטווח הארוך. התעשייה הרפואית מצאה בכך פתרון רווחי, אבל עבור החולים מדובר באתגר בריאותי מתמשך.
המחקר פורץ הדרך התפרס על פני שבע שנים ונערך על-ידי חוקרים ממרכז הסרטן סלואן קטרינג (MSK) ואוניברסיטאות קורנל ורוקפלר, בראשות ד"ר יעל דוד – ישראלית בוגרת מכון ויצמן למדע. הם גילו שלנגיף יש "מתג" מולקולרי שמפעיל את תהליך ההדבקה, וכי ניתן לפתח תרופה שתשבית אותו בשלבים מוקדמים. הם כבר נמצאים במגעים מתקדמים עם כמה מחברות התרופות הגדולות בעולם להמשך מחקר ופיתוח, וממצאיהם המרעישים משכו את תשומת לבו של חתן פרס נובל ברפואה על טיפול בהפטיטיס C (בקיצור HCV), צ'ארלי רייס, שמתכוון לכתוב סקירה על המחקר בכתב העת Nature.
ד"ר דוד נהנית להמשיל את הממצאים שלה לסיפור הילדים הנודע "זהבה ושלושת הדובים". "רק שכאן, זהבה היא פולשת בלתי קרואה שגורמת להרס", היא צוחקת. "כמו שזהבה טועמת מכל הדייסות, משתמשת בכל המיטות ועושה בלגן בבית הדובים, כך גם הנגיף מנצל את משאבי התא, חוטף אותם, וגורם לנזק משמעותי. במקרים רבים, מערכת החיסון מגיבה כמו שלושת הדובים שחוזרים הביתה – היא מגרשת את הפולש. אבל ב-20% מהמקרים, הנגיף לא באמת נעלם: הוא רק אורב ומחכה לרגע הנכון לשוב ולהשתלט שוב על הבית, כמו זהבה שמציצה מהחלון. התחושה המטעה של החלמה מהנגיף מקשה על זיהוי ההתפרצות הבאה, בדיוק כפי שהדובים חושבים שזהבה איננה, בזמן שהיא רק אורבת להזדמנות לשוב פנימה".
כעת, החוקרים פיתחו שיטה חדשה לחקות את התנהלות הנגיף בדיוק ברגע הקריטי שבו הוא "נכנס הביתה". באמצעות פלטפורמה סינתטית שחוקרת את הכרומוזום שלו, הם הצליחו למפות את דרכי החדירה שלו לתאים וגילו שהוא משתמש בחלבון מסתורי, המכונה "חלבון X", שעד היום רב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע אליו (או במילותיה של ד"ר דוד, "חלבון ממזר").
החוקרים זיהו את ייצור חלבון X כ"עקב אכילס" של הנגיף וחיפשו תרופה קיימת על המדף שיכולה לחסום אותו. מתוך חמש תרופות עם פוטנציאל שיבושי, ארבע נכשלו, אך אחת מהן בשם Curaxin-137 או CBL0137, שמשמשת כיום ככימותרפיה לטיפול בסרטן, הפתיעה בתוצאה יוצאת דופן: היא לא רק החלישה את הנגיף, אלא חיסלה אותו כמעט לחלוטין. "זה היה מדהים", משחזרת ד"ר דוד. "הסיכוי שאחת התרופות תעבוד היה ממש נס וכשראינו את הדאטה במחשב במשרד פשוט אמרנו 'וואו'. התרופה לא רק החלישה את הנגיף, היא ממש השמידה אותו, ובמינונים נמוכים מאוד".
נושא המינון קריטי, כי בכל זאת מדובר בתרופה כימותרפית שעלולה להיות רעילה. "חשוב שלא לשפוך את התינוק עם המים – המטרה היא להשמיד את הנגיף, לא לפגוע במטופל. אבל במקרה הזה, נראה שגם במינון נמוך התרופה מספקת את האפקט הרצוי", אומרת ד"ר דוד.
השלב הבא הוא ניסויים קליניים, אך קיים מכשול נוסף: בניגוד למחלות אחרות, הפטיטיס B אינו מדביק עכברים, ולכן ניסויים בבעלי חיים מסובכים יותר. "בעל החיים היחיד שאפשר לבדוק עליו את התרופה הוא הבונה, והחוקרים שלי לא התלהבו לצאת לנהר לחפש בונים", צוחקת ד"ר דוד.
ד"ר דוד היא הראשונה להודות שנותרו עוד שאלות פתוחות רבות לגבי מנגנון הריפוי מהנגיף, אך היא גם האחרונה לפחד מתהליך ארוך ומורכב שיכול להביא בסיומו לחשיפת הגביע הקדוש – תרופה לאחת המחלות הקטלניות בעולם. "כילדה תמיד אהבתי להרכיב פאזלים עם חלקים קטנים, וביוכימיה היא בדיוק זה – להבין את החלקים הקטנים כדי לראות את התמונה הגדולה. האהבה שלי נותרה לראות איך כל הדברים הקטנים מתחברים ביחד לפאזל הגדול וזה מה שמשך אותי לתחום".
היא נולדה וגדלה בישראל, בת לאב טייס, ובעקבותיו נדדה המשפחה בין בסיסים צבאיים. אחרי השירות הצבאי ותואר ראשון באוניברסיטת תל אביב וסטוני ברוק בניו יורק, המשיכה ללימודי דוקטורט במכון ויצמן למדע והתמקדה במנגנונים ביוכימיים. את הפוסט-דוקטורט עשתה באוניבריסטת פרינסטון ("מקום שמקדש את המדע ולא מִסְחָרִיּוּת"), ואז, ב-2016, קיבלה הצעה חלומית להקים מעבדה משלה בסלואן קטרינג שבניו יורק – אחד המרכזים המובילים בעולם לחקר הסרטן. ״זאת הייתה דילמה רצינית – האם לחזור לישראל ולפתוח מעבדה במכון ויצמן, או לקפוץ למים העמוקים ולהישאר בארה"ב? בסוף החלטתי לקחת את ההזדמנות, למרות הקשיים של החיים במדינה זרה".
המעבדה שלה מתמקדת במנגנוני בקרה של גנים, והמחקר על הפטיטיס B הוא הראשון שביצעו על נגיפים. "הגעתי עם דף חלק, ואולי זה מה שאפשר לי לראות את הדברים בצורה חדשה", היא אומרת. החוקרים מאמינים שהמנגנון שחשפו בנוגע להפטיטיס B עשוי להיות משותף לנגיפים נוספים, בהם פפילומה ואפשטיין-בר (EBV). "השיטה הזאת, של השתלטות זהבה, היא דרך מאוד יעילה לחטוף את מנגנון התא, ואנחנו מקווים שהתרופה תוכל לרפא גם זיהומים אחרים. אין ספק שזו פריצת הדרך המדעית הכי גדולה שהייתה לי עד כה. אני מקווה שהיא לא אחרונה – אבל גם אם כן – אני לגמרי בסדר עם זה".
