שחקנית הכדורגל הישראלית אסיה דרקסן, הפכה העונה לשחקנית הרכב בקבוצת לוסטאנו מהליגה האוסטרית. "פתחנו את העונה הזאת הרבה יותר טוב ממה שציפו מאיתנו, וכרגע אנחנו במקום החמישי עם אותה כמות נקודות כמו הקבוצה שנמצאת במקום הרביעי", מספרת דרקסן בראיון ל'דבר'.
כבר מספר שנים שדרקסן נחשבת לאחת משחקניות העתיד של הכדורגל הישראלי. הבלמית הגבוהה החלה את דרכה ב'מכבי כשרונות חדרה' וכיכבה בשנה שעברה בקבוצת הצמרת הפועל פתח תקווה. העונה החליטה לעשות קפיצת מדרגה נוספת והצטרפה לראשונה בקריירה שלה למועדון באחת הליגות באירופה.
דרקסן עם חולצת המועדון (צילום: לוסטאנו)
"כל הקיץ לא היה כלום. הייתי בטוחה שאני אמשיך עונה נוספת בהפועל פתח תקווה. קיוויתי שמתישהו בהמשך תגיעה הצעה מחו"ל", היא אומרת.
בסוף חודש יולי הגיעה ההצעה המפתיעה מהליגה האוסטרית, כאשר כבר החלו ההכנות הראשונות לתחילת העונה.
"הכל היה מהרגע להרגע ואני הייתי עדיין חיילת", מספרת דרקסן. "הייתי צריכה להצליח להשיג את אישור הטיסה מהצבא". אחרי יומיים של מבחנים, בלוסטאנו התלהבו מדרקסן וביקשו לצרף אותה לקבוצה. "הם רצו לצרף אותי, להחליף שחקנית שעזבה", היא מספרת.
דרקסן הסדירה את המעבר והגיעה לקבוצה האוסטרית. "שבוע אחרי שהגעתי, כבר התחילה הליגה. לא הייתי איתם בקדם-עונה ולא לקחתי חלק במשחקי האימון, אז זה היה להיכנס למשהו שכבר קיים".
נוגחת (צילום: רימונד ניקס)
למרות שהצטרפה יחסית מאוחר להכנות לעונה, דרקסן הותירה רושם כל כך חיובי, שמייד קיבלה את המקום בהרכב הפותח. "הופתעתי, הייתי בשוק", היא מספרת, "כי באמת, הרגע הגעתי. חשבתי לעצמי: אתם סגורים על זה?".
היא עלתה למשחק הבכורה ומאז הפכה לבונקר בהרכב הפותח. "לקחתי את ההזדמנות הזו בשתי ידיים. הם האמינו בי מהתחלה ונתנו לי את התחושה שהיו צריכים אותי".
מקפצה לקראת מעבר לשתי הליגות הבכירות בגרמניה
לוסטאנו היא עיירה קטנה וציורית הנמצאת במערב, על גבול אוסטריה ושוויץ, ליד נהר הריין. בעיירה גרים כ-25 אלף איש. "זה מועדון מאוד ביתי", מסבירה דרקסן. "קיבלו אותי יפה ועזרו לי להשתלב. אני חצי הולנדית, אז בהתחלה לא כולם הבינו שאני בכלל גם ישראלית, עד שהבהרתי שזה העיקר, וההולנדית זה בקטנה. יש לנו פה עוד שתי הולנדיות בקבוצה, אז אני יכולה לדבר איתן באותה שפה".
מכדררת (צילום: רימונד ניקס)
הליגה האוסטרית מורכבת מעשר קבוצות. קבוצת הנשים של המועדון 'סט. פולטן' שולטת בליגה המקומית עם זכייה בתשע האליפויות האחרונות והשתתפות קבועה בשלוש השנים האחרונות בשלב הבתים של ליגת האלופות. קבוצות הנשים של המועדונים 'שטרום גראץ' ו'אלטלך' משלימות את צמרת הליגה המקומית, שנחשבת למקפצה לקראת מעבר לשתי הליגות הבכירות בגרמניה.
זאת העונה השנייה של לוסטאנו בליגה האוסטרית הבכירה, אחרי שעלתה לפני שנתיים מהליגה השנייה. לוסטאנו נחשב לאחת מקבוצות התחתית בליגה, שהמטרה המרכזית שלה תהיה לשרוד גם העונה בליגה הבכירה.
דרקסן: "זה מועדון שנמצא בתהליך צמיחה בשנים האחרונות. הן עלו מהליגה השלישית לליגה השנייה ומשם לליגה הבכירה. בשנה שעברה הייתה להם עונה קשה – בחצי הראשון הם כמעט ולא השיגו נקודות ובינואר הם הביאו חיזוק ובסוף סיימו במקום השביעי מתוך עשרה. הם עמדו במטרה שלהם להישאר עונה נוספת בליגה הבכירה".
"הייתי משחקת כדורגל בהפסקות עם הבנים"
דרקסן פתחה בהרכב קבוצה בכל שבעת המחזורים הראשונים, ומספרת על ההבדלים שהיא רואה בין הליגה האוסטרית לליגה הישראלית. "אני חושבת שקודם כל הליגה הזאת היא הרבה יותר פיזית. אין מה להגיד, זה כדורגל אחר. הנעת הכדור, השליטה בכדור והתזוזות של שחקניות במגרש. זה כדורגל הרבה יותר אינטנסיבי. יש יותר אוהדים, בעיקר במשחקים של הקבוצות הגדולות".
דרקסן בת ה-20 מתגוררת בעין הוד שבמועצה האזורית חוף הכרמל. היא נולדה באמסטרדם לאב הולנדי ואם ישראלית בעלי שורשים הולנדיים. "אמא שלי נולדה וגדלה בישראל. סבא שלי היה ניצול שואה מהולנד. ההורים שלי הכירו בהולנד. כאשר הייתי בת שנתיים הם עלו לישראל. חבל מבחינת הכדורגל", היא צוחקת. "אמא שלי רצתה להיות קרובה למשפחה שלה, שאני אגדל עם בני הדודים שלי".
כילדה ניסתה דרקסן מגוון רחב של ענפי ספורט, לפני שהתאהבה בכדורגל. "לפני זה ניסיתי הכל, באמת. הייתי שנתיים בג'ודו. ניסיתי שחייה, טניס ועוד, עד שנתפסתי על הכדורגל. אני חושבת שתמיד אהבתי את זה, הייתי משחקת כדורגל בהפסקות עם הבנים". בגיל 11 הצטרפה לחוג בנים מקומי, ואחרי שנה עברה לשחק בקבוצת הנערות של מכבי כשרונות חדרה.
את הופעת הבכורה שלה בנבחרת הבוגרת היא עשתה בספטמבר 2023, כאשר נכנסה בדקה ה-77 במהלך הניצחון 0:5 על נבחרת אסטוניה בליגת האומות. "הייתי חלק מסגל הנבחרת במחנה שנערך באותו הקיץ בישראל. המשחק הראשון שלנו באותו חלון משחקים היה אמור להיות מול ארמניה בבית, אך בגלל מלחמה שפרצה שם המשחק נדחה ואני מאוד התבאסתי מזה.
"ואז טסנו למשחק השני בחלון המשחקים באסטוניה. לא ידעתי אם אני אקבל דקות או לא. בכל זאת פעם ראשונה שלי עם הנבחרת הבוגרת, וזה זכור לי כחוויה טובה. כאשר נכנסתי למשחק זה היה הכי מרגש בעולם, ואני שמחה שקיבלתי את ההזדמנות".
"להפתיע ולסיים במקום כמה שיותר גבוה בסוף העונה"
כמו ספורטאים ישראלים רבים שמשחקים בליגות השונות ברחבי העולם, דרקסן מנסה בחלקת המגרש הקטנה שלה באוסטריה לשפוך אור של הסברה ישראלית על המתרחש במזרח התיכון.
"כל פעם שאני משוחחת עם שחקניות בקבוצה, חשוב לי ברמה האישית להעביר את המסר, לספר את הצד שלנו. אני מרגישה שהעולם רואה את זה כל כך הפוך ממה שזה באמת. אז תמיד חשוב לי לעשות מיני-הסברה, לפחות לשחקניות שסביבי".
היא מודה שהחלטה להיות רחוקה מהבית בתקופה מורכבת זו היא לא פשוטה. מאז החל המבצע הצבאי בדרום לבנון, לא מעט טילים נורו על אזור המגורים של משפחתה בעין הוד והמצב בישראל הפך לקשה יותר. "מאוד קשה לי להיות רחוקה. כשהייתי בארץ, לא פחדתי על המשפחה שלי. פתאום לראות עכשיו שיש אזעקות בבית שלי, ובכללי – כל מה שקורה בארץ, הטילים מאיראן, הפיגועים. זה נורא קשה להיות רחוקה ולדעת שזה קורה".
היא מציינת את הפער המשמעותי בין לחיות בעיירה הציורית לוסטאנו באוסטריה, בה החיים ממשיכים, כאשר בישראל מתחוללת מלחמה. "אני נמצאת באוסטריה, חיה את החיים היפים שלי פה. כאן שקט ורגוע ואף אחד לא מפחד על החיים שלו. ואז אני מדברת עם אמא שלי והיא מספרת לי על כל מיני דברים קשים שקורים בארץ. אני פה, ולאף אחד אין מושג או באמת אכפת. ההבדלים האלה פוגשים אותי בכל יום. זה מפריע לי שלאנשים לא אכפת ואנשים לא יודעים או רואים את התמונה העקומה. זו מציאות מאוד קשה ומורכבת".
בתוך המציאות המורכבת הזו, דרקסן ממשיכה להציב לעצמה ולקבוצתה מטרות להמשך העונה. "אני רוצה להמשיך לשחק, לצבור ניסיון ולקבל חשיפה. להמשיך להתקדם ולהשתפר. אולי מכאן להמשיך למקום יותר גבוה. המטרה של הקבוצה היא להשיג נקודות, להמשיך להפתיע ולסיים במקום כמה שיותר גבוה בסוף העונה".
מבחינת המטרות, איפה היית רוצה להיות בחמש השנים הקרובות?
"אני רוצה לממש את הפוטנציאל שלי, להגיע הכי גבוה שאני יכולה. לא להגיד לעצמי בסוף הקריירה, 'יכולתי יותר'. אני עדיין לא יודעת מה היכולות שלי, אבל פשוט למצות את הפוטנציאל. להמשיך לעבוד קשה ולהגיע לבמות גדולות יותר. החלום שלי הוא לשחק בליגה הגרמנית, ואשמח בכללי לשחק ברחבי העולם. לקבל זימון נוסף לנבחרת ולייצג את המדינה שלנו, שמבחינתי זה הכי מרגש והכי חשוב שיש".
