בית הדין האזורי לעבודה בנצרת הורה לעיריית נצרת לשלם לעובדיה וגמלאיה את שכרם שלא שולם בגין החודשים אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר. עו"ד זוהיר נערה, שייצג את העירייה, אמר בדיון: "צו לא יביא משכורת", וטען כי העירייה, המצויה בגירעון תקציבי חמור ושקועה בחובות, לא תוכל לשלם לעובדים ללא סיוע כלכלי מצד המדינה.
"אני מתרשמת שיש דברים שמשרד הפנים חושב שהעירייה יכולה לעשות אחרת", אמרה השופטת אורית יעקובס בדיון, טרם הוציאה את הצו. "לא בדקתי. יש מיליונים שמשרד הפנים אומר שאפשר לחסוך על ידי גביית ארנונה או עדכון התעריף לחנויות, או שמאות נכסים".
עו"ד מור ארזי-גלבוע (מימין), מזכיר האיגוד המקצועי, עו"ד קרלו רושרוש, מנהלת בחטיבת רשויות מקומיות בהסתדרות המעו"ף, עו"ד ליהיא גודל, ויו"ר מרחב נצרת, כאמל אבו אחמד
יוסי בנישתי מאגף בקרה על רשויות מקומיות במשרד הפנים, טען כי המשרד העמיד לטובת העירייה הלוואות קצרות וארוכות טווח, בין היתר לצורך תשלום שכר העובדים ועל חשבון תוכנית הבראה, עוד טרם אישור תוכנית ההבראה, אלא שראש העירייה לא הצליח להעביר את תוכנית ההבראה במועצת העיר. הצעה לתוכנית הבראה שכן עברה במליאת המועצה לא אושרה על ידי המשרד. לפיכך הוחלט לדברי בנישתי, למנות בשלב זה ועדת חקירה, כשלב לפני ההחלטה האם נדרש לפזר את המועצה או למנות בעלי תפקידים במקומה של הרשות המקומית.
"ועדת חקירה היא דבר שלוקח הרבה זמן ובינתיים הבור רק הולך ונהיה עמוק יותר", אמרה השופטת. "אני לא יודעת למה אנחנו מחכים ומה ועדת חקירה יכולה לעשות".
עו"ד נערה ציין בשם ראש עיריית נצרת, כי בכוונתו להביא את תוכנית ההבראה הראשונית שאושרה על ידי משרד הפנים לדיון נוסף במועצת העיר עד סוף החודש.
"זה עניין של קיום בסיסי, של אנושיות", אמרה עו"ד מור ארזי-גלבוע, שייצגה בדיון את העובדים וההסתדרות. לדבריה, כ-1,400 עובדים ועוד כמה מאות גמלאים לא קיבלו שכר כבר שלושה חודשים, וגם את שכר חודשי יוני ויולי קיבלו באיחור. "אנשים יורדים מהפסים – נאלצים לבחור בין אוכל לתרופות, מוכרים תכשיטים, לוקחים הלוואות בשוק האפור והשחור. אני ממש חוששת שאנשים יגיעו לסף של לעשות מעשים קיצוניים של ייאוש".
יו"ר מרחב נצרת בהסתדרות כאמל אבו אחמד, הוסיף: "אני מסתכל לעובדים הללו בעיניים, הם מגיעים אליי למשרד. מספרים לי שהבן באוניברסיטה ואין איך לשלם, שבחנות כבר לא מוכנים לרשום להם בהקפה, שהם לא מצליחים להביא לחם הביתה".
אנשי ההסתדרות ציינו כי הסכימו לפיטורי 161 עובדים בעירייה, בוותק של עד שנתיים, וכי ברור להסתדרות שבכפוף לאישור תוכנית הבראה, יהיה צורך לדון גם בפיטורי עובדים נוספים, אך לדבריהם לא ייתכן שהעובדים ישמשו כנשק במאבק בין העירייה ומשרד הפנים. עוד הוסיפו, כי גם כעת לעירייה ישנן הכנסות, מגביית ארנונה וממקורות נוספים, אולם הכסף שנכנס אינו מגיע לעובדים הממתינים לשכרם, שאמור להיות בקדימות לפירעון חובות אחרים של העירייה.
לדיון הגיע גם הגמלאי ספואן פאום, שעבד בעירייה למעלה מ-20 שנה ויצא לפנסיה מוקדמת במסגרת תוכנית הבראה בשנת 2006. הוא וזוגתו, אף היא גמלאית עירייה, לא קיבלו את קצבתם כבר שלושה חודשים. "מצבי עוד טוב. למזלי הרב הילדים שלי כולם מבוגרים ומסודרים, יש לי קצבת זקנה, ואני גם עובד קצת בתרגום בבית המשפט. אז עד עכשיו הסתדרנו, למרות שכבר משכורת שלישית שלא נכנסת, וזה קשה", אמר ל'דבר', והוסיף שהוא מכיר גם עובדים וגמלאים שמצבם מורכב יותר – עובדים עם ילדים קטנים בגיל בית ספר, אלמנות ואנשים שחייבים משכנתאות.
לדבריו, לצד ההליך שנקטה ההסתדרות בדרישה לתשלום השכר והגמלאות, הוא החליט להגיש גם תביעה עצמאית בגין הלנת שכר, הן עבור החודשים שלא שולמו עדיין, והן בגין העיכובים בתשלום שכר יוני ויולי. בתביעות פרטניות שכאלו, יכולים העובדים לדרוש לא רק את תשלום השכר שלא שולם להם, אלא גם תשלום רכיב פיצויים בגין עיכוב התשלום, שאינו חוקי. "בינתיים רק אני הגשתי, אבל גם אישתי שוקלת להגיש אם המצב יימשך. קראתי גם לעובדים ולגמלאים נוספים להגיש תביעות פרט, וגם הזמנתי עוד עובדים להגיע לדיון. אני חושב שזה חשוב שבית הדין יראה וישמע את האנשים שנפגעים. הבעיה היא שעובדים מפחדים לתבוע את המעסיק, יש אווירה של פחד בעירייה, ועל הגשת תביעה יש גם אגרה של 80 שקלים. זה לא כסף גדול אבל מי שמשתכר 2,000-3,000 שקלים, זה כן יכול להיות סכום משמעותי שהוא משתמש בו אפילו לתרופות".
