המגישה הפרו-ישראלית שפוטרה: "התביישתי במדינה שלי"

"הפעם הראשונה שהתביישתי במדינה שלי היה ב־9 באוקטובר 2023. באותו יום אנשים חגגו מול בית האופרה בסידני את האובדן הגדול ביותר של העם היהודי מאז השואה. זה היה הרגע הראשון שבעצם אמרתי לעצמי: 'מה קורה פה?'. אלה אנשים שרוצים לעשות לנו רע, אנטישמיים שמסכימים עם אויבינו – הם אויבינו".

● הסטודנט שתובע את הרווארד: "הם צריכים להפסיק לקבל כסף מקטאר. הפשרה צריכה לכאוב להם" 
● באוסטרליה בטוחים: זו הסיבה להתפרצות האנטישמיות במדינה 

כך אומרת ארין מולן, עיתונאית ואשת תקשורת ותיקה באוסטרליה. מולן, עיתונאית כבר יותר מ־20 שנה, משמיעה קול ברור וחד משמעי נגד האנטישמיות ובעד ישראל. לאחרונה שמה עלה לכותרות לאחר שפוטרה מרשת סקיי ניוז האוסטרלית. בראיון לגלובס היא מספרת על המאבק באנטישמיות, מתייחסת לקשר לישראל ולא חוסכת בביקורת נגד הסיקור התקשורתי באוסטרליה מאז 7 באוקטובר.

"האלימות גוברת"

מולן (41) נולדה בקנברה שבאוסטרליה ובילדותה היא ומשפחתה עברו לג'קארטה שבאינדונזיה בגלל הקריירה הצבאית של אביה. "אבא שירת בצבא במשך 40 שנה והגיע לאזורי לחימה כדי להגן על האומה שלנו", היא מספרת. את הקריירה שלה בתקשורת היא החלה בתחנת טלוויזיה מקומית באוסטרליה ומשם עבדה במספר רשתות, בהן סקיי ניוז.

כאשת תקשורת, מולן מביעה הזדהות רבה הקהילה היהודית באוסטרליה. רק לאחרונה רעשה היבשת כאשר שני אחים בבית חולים בסידני אמרו בשידור חי ברשתות החברתיות שהם רצחו מטופלים יהודים וישראלים. בנוסף, שורת תקריות אנטישמיות התרחשו בחודשים האחרונים באוסטרליה, בהן שריפת בתי כנסת, תקיפת יהודים, איומים ועוד.

"זה מטורף ואף אחד לא שילם על זה מחיר. מאז 7 באוקטובר האלימות נגד יהודי אוסטרליה גברה. בתי כנסת ומכוניות נשרפו, כתובות גרפיטי מזעזעות רוססו נגד יהודים ואף סוכלו מספר ניסיון רצח. אולי אני נאיבית, אבל מעולם לא חשבתי שדבר כזה יקרה במדינה שלי". היא סבורה שמדובר במיעוט והרוב המכריע של האוסטרלים מבדיל בין רע לטוב. "הציבור אמנם עומד לצד ישראל נגד הטרור, אבל לצערי ממעט להשמיע את קולו".

נוכח המצב, המשטרה באוסטרליה תגברה את האבטחה בקהילות היהודיות. מסוקים משטרתיים מסיירים מדי לילה מעל הפרברים המזרחיים של סידני, מפקחים על בתי כנסת ושומרים על עסקים יהודיים. אולם, רבים בקהילה עדיין טוענים שממשלת הלייבור אינה פועלת בצורה מספקת. "אני מאוכזבת מאופן הטיפול באירועים. הממשלה העבירה מסר שהיא תקבל את העובדה שיש בינינו אנטישמים, שתקבל דברי שטנה, שתקבל אחים ואחיות שאומרים שהרגו אנשים או שיהרגו חולים יהודים אם תהיה להם אפשרות. התחושה היא שהאכיפה לוקה בחסר. החוק קיים, אבל נראה שאין לממשלה אומץ להשתמש בו".

המפגש עם ביל אקמן

עד ל־7 באוקטובר, מולן לא הביעה תמיכה פומבית כה מובהקת בישראל. למעשה, היא מספרת, עד לפרוץ המלחמה, לא הייתה לה היכרות מעמיקה עם הקהילה היהודית. "רבים אומרים לי שאני כמו טיילור סוויפט בישראל, אבל עד 7 באוקטובר לא היו לי בכלל חברים יהודים. מאז גיליתי קהילה מדהימה ואני ממש מעריצה אותה. רבים מהם מפחדים לחיות באוסטרליה וזה נורא. היו בעבר אירועי גזענות ואפליה נגד מיעוטים, והציבור בא ואמר: 'לא נקבל את זה'. אבל איפה הוא כשזה נוגע לקהילה היהודית?".

לאחרונה ראיינת את איש העסקים ביל אקמן – יהודי־אמריקאי שמאז 7 מוביל באוקטובר את המערכה נגד האנטישמיות בארה"ב.

"השיחה בנינו הייתה מרגשת. הוא אחד האנשים הכי מרשימים שדיברתי איתם. ביל הביע הזדהות ואמר שהוא הבין לאן הרוח נושבת באגפים מסוימים בשמאל האמריקאי – ומאז הוא סופג עלבונות. אנשים בצד השמאלי בארה"ב ובאוסטרליה חושבים שאם אתה לא שייך לשמאל הפרוגרסיבי, אז לא אכפת לך באמת מבני אדם. האמת היא שזה ההפך הגמור, וראינו בבחירות האחרונות בארה"ב שהרבה אנשים מתחילים לחשוב כך".

"זו הרוח הישראלית"

בדצמבר מולן ביקרה בארץ, הגיעה לקיבוצי העוטף, שוחחה עם משפחות חטופים ואנשים שאיבדו את יקיריהן ואף נפגשה עם הנשיא יצחק הרצוג.

תספרי לי בבקשה על החוויה שלך בניר עוז.
"זה כמעט בלתי אפשרי לספר מה באמת קרה שם אם לא הגעת לקיבוץ בעצמך. לפני הביקור, הקפדתי לצפות בכל סרטון או תמונה מהטבח וחשבתי שהבנתי מה קרה באותו היום. אבל לא הצלחתי להבין כמה רוע התרחש שם עד שעמדתי בחדר שבו נרצחו שלושה ילדים קטנים, ששניים מהם בגיל של הבת שלי. הם ראו את הוריהם נרצחים ואז הם נשרפו חיים. עמדתי בחדר ולא הצלחתי להפנים את גודל האירוע. נכנסתי לכיתות לימוד שבהן יש חורי כדור בקיר".

 מולן בבית הנשיא 2024 / צילום: יוטיוב

במהלך הביקור, אחד מתושבי הקיבוץ סיפר לה על אותו יום ארור. "הוא התחבא מתחת למיטת מזרון במשך שלוש שעות והמחבלים פשוט ישבו עליה בזמן שהוא שכב שם וניסה לא להרעיש. עיניו היו מתות, זה מכה אותי כל הזמן. צפיתי גם בסרט הזוועות של דובר צה"ל. מה שהדהים אותי בו היו התגובות של המחבלים. הם שאבו שמחה מהגיהינום שהם יצרו ומהעינויים שהם העבירו הורים, ילדים וניצולי שואה. זה לעולם לא יעזוב אותי".

למרות החוויה המטלטלת, מולן גם יצאה מעודדת מהביקור בעוטף. "בזמן שהלכתי בתוך הקיבוץ, ראיתי קבוצה של כ־20 אנשים עובדים את האדמה ובונים. ניגשתי אליהם ואחד מהם סיפר לי שהוא היה אדריכל בארה"ב והגיע לארץ כדי להתנדב בקיבוץ ההרוס. הוא, כמו גם יתר חברי הקבוצה, לא הכירו את חברי ניר עוז לפני כן, אבל הם הרגישו צורך עז לעזור. זו הרוח הישראלית".

"ההטיה מזיקה"

איך את מסבירה את ההטיה התקשורתית בעולם נגד ישראל?
"זה מטורף. זה קורה בכל מקום. אני חושבת שבאופן מסורתי, אנשים שעובדים בתקשורת שם הם בדרך כלל יותר פרוגרסיביים, אבל זה לא מצדיק את ההתנהלות שראינו. שדרן שאמור לדווח על החדשות ומכניס דעות ופרשנויות לתוך 'הדיווח הנטרלי', גורם לנזק אדיר למקצוע.

"לפני כמה ימים האזנתי לרדיו. בדיווח השדרנים השוו בין שחרור המחבלים לשחרור החטופים. הם תיארו את הסיטואציה כאילו ישראל חטפה פלסטינים רנדומליים בדיוק כמו שחמאס עשה. בשום שלב לא צוין שמדובר במחבלים. זה מעורר בחילה. עכשיו תאר לך שהאוסטרלי הממוצע, שלא ממש מבין מה קורה בישראל, שומע את זה. מה הוא חושב? שהישראלים הרעים עוצרים מאות אנשים סתם. ההטיה התקשורתית כל כך מזיקה והיא משפיעה עמוקות על איך אנשים רואים את המציאות".