עיתון "הטלגרף" חשף לאור הערב (שישי) את שיטת ההברחות של איראן וטורקיה, המסייעות להמוני מהגרים מוסלמים בלתי חוקיים להגיע לאירופה.
כתב העיתון הצטרף לג'מאל, נציב ההגירה מאפגניסטן דרך איראן לאירופה, שמשמש כחוליה הראשונה ברשת ההברחות המשתרעת מגבול איראן-אפגניסטן ועד ללב מילאנו שבאיטליה ולתעלת למאנש.
"אני אוסף אותם כאן ומקבל עמלה מהאנשים שאני מוסר להם אותם", אמר ג'מאל וחשף תוך כדי את שיטת ההברחות במלואה. תחילה יישלחו האנשים מהעיר האפגנית לגבול, שם המבריחים יעבירו את חלקם לאיראן. השאר ימשיכו מערבה יותר לאיסטנבול ואז לכיוון אירופה. משם, חלקם יוצאים צפונה לגרמניה, בעוד שרבים ממשיכים לצרפת.
התהליך כולל מתן שוחד אופיום לטליבאן, אותו ארגון טרור אסלאמיסטי קיצוני ששולט באפגניסטן, וויסקי סקוטי לכוחות האיראניים. זאת לפני התחמקות ממשמר החופים היווני הדחוס והצפוף היישר לתוך מכונית פיג'ו 405 שממתינה למהגרים.
"לפני היציאה לכיוון הגבול האיראני, כל אדם צריך להחליט כמה כסף הוא רוצה או יכול להוציא ולאיזה מסלול הוא מתכוון ללכת", מסביר ג'מאל.
ברגע שהקבוצה גדלה ליותר מ-30 אנשים, ג'מאל ממנה "מנהיג" שינהל אותם ומארגן כרטיסי אוטובוס למערב מחוז נמרוז שבאפגניסטן, שם נמצא מרכז מרכזי לסחר בבני אדם וסמים.
"הם לא יכולים להרשות לעצמם ויזה. הם רק רוצים לעזוב בכל דרך אפשרית, למצוא עבודה ולשלוח כסף בחזרה למשפחות קשות-היום שלהם", אומר ג'מאל.
ג'מאל מספר כי לעיתים הוא נתקל בבעיות מול ארגון הטליבאן. עם זאת, יש לו בני דודים בתוך הטליבאן שעוזרים לו לפתור את אותן בעיות, או שהוא משחד אותם, לא פעם באופיום.
ברגע שהמהגרים מתקרבים לזראנג', בירת המחוז נמרוז, עומדות בפניהם אפשרויות שונות להגיע לאיראן, או יותר נכון מספר דרכי שוחד: הסכום מתחיל מ-70 מיליון ריאל איראני (72 ליש"ט) ועד 240 מיליון ריאל, שנקבעים בהתאם למרחק שהם צריכים לעבור.
היעד הבא בדרך מנוהל הן על ידי אפגנים והן על ידי איראנים. סוחרי בני אדם, ששוחחו עם "הטלגרף" אמרו שיש לפחות שלוש דרכים להיכנס לאיראן. המסלול הזול והפופולרי ביותר הוא לעבור כמו "עדר כבשים", במהלכו יוברחו המהגרים בקבוצה של מאות.
"האנשים שלי לוקחים אותם מזראנג' לפקיסטן בקבוצות של 200 איש בנתיב הצאן, ואז הלאה לקלגן ואיראנשאר", מסביר חאג' רזה, מבריח איראני של רשת ההברחות.
"אם הם יבחרו בשירות הפרימיום, הם לא יצטרכו להחליף תחבורה עד איראנשאר", הוא מוסיף. "אחרת, הם יצטרכו לבצע חילופים מספר פעמים במדבר", הוא מוסיף.
כפי שזה נשמע, מדובר במסע מתיש שסופו רחוק מלהגיע. ברגע ששני תריסר אנשים נדחסים לתוך טנדר טויוטה, שיירה של עד 10 כלי רכב דוהרת במדבר בין אפגניסטן, פקיסטן ואיראן, מסע שנמשך יום אחד שלם ללא הפסקה.
"כשאתה שם, זה מרגיש כמו יום הדין", אומר פרידון, שחצה את הגבול מוקדם יותר השנה. "לאף אחד לא אכפת ממך – הכל אבק וחול, חלק מהאנשים שהיו איתם סמים או מבריחים שילמו על המסע פחות". "גם אם מישהו נופל מהמכונית, הטנדר לא עוצר", הוא מוסיף.
בגבול האיראני, לאחר הליכה של שש שעות לפחות לאחר הנסיעה הארוכה, המבריחים דוחסים עד 14 בני אדם לתוך פיג'ו 405. לאחר מכן דוהרות שיירות של כלי רכב מרשתות הברחות אחרות לעבר קלגן, הידוע כ"כפר המבריחים". עם הגעתם, הנוסעים נמסרים לקבוצות חדשות לפני שהם ממשיכים לאיראנשהר.
מסלול פחות נפוץ, אך יקר יותר, הוא לעבור ישירות מזראנג' לאיראן. "תשלם יותר ואז נשחד עבורך את כוחות הגבול האיראניים, שיאפשרו לך לעבור דרך אזור ייעודי ללא ויזה", אומר רזה, המבריח.
מאיראנשהר, התחנה הבאה היא קרמן, לפני שמגיעים לבסוף לטהראן. "אנחנו משחדים את המשטרה, אבל לפעמים הסיורים המעצבנים שלהם מזהים את השיירות", אומר רזה. "כשזה קורה, הנהגים מעלים את המהירות שלהם ל-200 קמ"ש כדי להתחמק מהם". כל זאת קורה תוך כדי הימצאותם של 14 אנשים בכל מכונית. "ברוב הזמן, אנשי הסיור מתחילים לירות על כלי הרכב, והיו לנו מקרים רבים שבהם אנשים נפצעו מכדורים", הוא מספר.
לאחר הגעתם לטהראן, חלקם נשארים לעבוד באיראן, בעוד שחלקם שואפים להגיע לאירופה. לאחר מכן המהגרים יוצרים קשר עם היעד הבא- טורקיה.
וויסקי סקוטי, כאמור, הוא הגורם העיקרי לשוחד הכוחות האיראניים שמאפשר למהגרים לעבור לשלב הבא במסע. הוויסקי מוברח מכורדיסטאן, שכן, כידוע, ייצור וצריכה של משקאות אלכוהוליים אסורים בתכלית האיסור ברפובליקה האסלאמית.
"יש לי שתי דרכים להביא אותך לטורקיה", אומר חוסיין, סוחר בטהרן. "אחד יעלה לך $2,200 (1,890 ליש"ט), והשני $2,800 – אבל אני מבטיח שתגיע לאיסטנבול".
המהגרים נדרשים לשלם 500 דולר מראש, ואת היתרה יש לשלם עם ההגעה לאיסטנבול. הם חייבים להתאסף בצהריים ליד כיכר אזדי בטהרן כדי להתחיל את מסעם לגבול.
שם, המבריחים אורזים לפחות תריסר גברים לפיג'ו 405 אחרת, לנסיעה של תשע שעות לעיר אורמיה שבצפון-מערב המדינה, שם שוטרי המחסום כולם "בצד שלהם", דהיינו של המבריחים.
חסין מסביר: "אין צורך לדאוג לגביהם, אנחנו יודעים בדיוק מתי לחצות כל מחסום. השוטרים מקבלים שכר בוויסקי סקוטי טהור – הם פשוט מסתכלים לכיוון השני כשהמכונית חולפת על פניו".
"דרך אחת היא לעבור ליד משרד מכס בגבול טורקיה", הוא אומר. "אנחנו מחכים עד חצות כשהשומרים מחליפים משמרות – זה לוקח 10 עד 15 דקות ואז אתה רץ לצד השני".
המסלול השני, שפחות אמין ומומלץ על ידי האנשים שהתנסו במסע בשנה שעברה, עובר דרך ההרים, כאשר מבריחים טורקים מובילים את הדרך רכובים על סוסים, ואחריהם מאות אנשים.
ג'וויד, אחד מהאנשים שעברו את המסע מספר כי הובל על ידי המבריחים לטורקים ליעד אחר לגמרי. "בסוף שבוע השני העבירו אותנו לכפר שבו נאספו מאות אחרים", הוא מספר. "המבריחים הורו לנו ללכת בשורה אחת לכיוון הר, והיו להם אלות לכל מי שנפל מהתור".
כוחות הגבול האיראניים הבחינו בהם לאחר שמונה שעות הליכה בהרים והחלו לירות, מה שגרם למהגרים להימלט בעוד שחלקם נעצרו. על אף הסיפורים מהסוג הזה, העובדות מראות כי אלפים מגיעים ועוברים את המסלול הנ"ל בהצלחה.
"הטלגרף" חשף כי בטורקיה, שלושה אזרחים אפגנים שולטים בפעולות להעברת אפגנים לאירופה, תוך חיוב של עד 6,000 אירו לאדם. "כשהגענו למאה אנשים, העבירו אותנו מבית הארחה ליער ליד הים באיסטנבול", מספר גאפור, שעשה את המסע בסוף השנה שעברה.
"שומרי החופים היוונים רדפו אחרי הסירה שלנו בצורה מאוד אלימה, וכולם התפללו ובכו, מחשש שטבענו", משחזר גאפור. "ברגע שהם היו בטוחים שאנחנו לא הולכים ליוון, הם עזבו אותנו".
גאפור שילם בסופו של דבר 400 אירו ל"כמה סטודנטים שוויצרים בעיירה יפהפייה דמוית גן עדן", על פי דבריו, כדי לעזור לו להגיע לגרמניה, בעוד כמה מחברי הקבוצה שלו פנו מערבה לצרפת כדי לחצות את התעלה.
לצד גאפור, ישנה אישה איראנית, שנשמרה בעילום שם, שטענה כי שילמה 2,500 יורו כדי להגיע ליעד המיוחל. "בזמן שהייתי שם, אנשים רבים פנו אליי ושאלו אם אני רוצה לנסוע לבריטניה. דיברתי עם כמה מהם ובסופו של דבר הגעתי לעסקה עם אחד", היא נזכרת.
"ברגע שאתה על הסירה, הם מתייחסים אליך כמו כבשים ופרות. אתה יכול רק להתפלל שתראה שוב את החוף. אחרי הצהריים העלו 13 מאיתנו על סירה. אחרי שלוש שעות, שומרי החופים הבריטיים הבחינו בנו, וסירת משטרה הביאה אותנו לבריטניה", היא אומרת.
מהגרים אחרים שמשחזרים את המסע שלהם לאירופה העידו: "זה היה מאוד מסוכן, ואם היו אומרים לי לעשות את זה שוב, לעולם לא אעשה זאת". אחר אמר: "להיות על הסירה הזו באמצע הים ללא דלק היה הרגע המפחיד בחיי. איבדתי תקווה וחשבתי שנטבע, והדגים יאכלו אותי". ג'מאל, נציב ההגירה, מסכם ואומר: "אף אחד לא עוזב בשביל הכיף", אומר ג'מאל. "המהגרים מונעים מייאוש מוחלט".
