שני צעדים מרכזיים אחרים, של העלאת מס ביטוח לאומי וקיזוז יום הבראה, טרם נדונו עד כה ויידונו השבוע בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת בראשות ח"כ ישראל אייכלר.
אחד המסים המוצעים לתקציב 2025 ולא זכו לדיון תקשורתי רחב הוא העלאת מס היסף. לפי ההצעה, תוספת מס בשיעור של 3% תוטל על הכנסות גבוהות מכ־720 אלף שקל בשנה, צעד שאמור להכניס כמיליארד שקל בשנה. האוצר הציע להעלות את מס היסף ל־5%, בתנאי שההכנסות הגבוהות הללו מופקות מהון ולא מיגיעה אישית. נציג רשות המסים בדיון, ד"ר עופר רז־דרור, הסביר כי "לא רצינו להעלות ל־5% על הכנסות מיגיעה אישית כי לא רצינו לעבור את הרף של 50% מס הכנסה מיגיעה אישית". ההצעה הזו עברה יחסית בשקט בתוך דיוני הוועדה, כנראה משום שחלק מחברי הכנסת לא הבינו שההצעה מתקנת את העיוות שלפיו המאיון והאלפיון העליונים משלמים שיעורי מס נמוכים משאר בעלי ההכנסות הגבוהות בעשירון הגבוה.
האירוע המפתיע נגע להצעה השנייה של האוצר בסוגיית מס יסף: הרחבת תחולת המס כך שגם מי שמוכר דירה שחייבת במס שבח יצטרך לשלם מס יסף אם ההכנסות עוקפות את הרף של למעלה מ־720 אלף שקל. הצעד הזה אמור להכניס עוד 400 מיליון שקל לקופת המדינה. המצב כיום הוא שמי שמוכר דירה שנייה בשווי של מתחת לכ־5 מיליון שקל, חייב במס שבח של כ־25% על הרווח אך פטור ממס יסף עליו.
לפטור הזה אין הצדקה כלכלית מהותית, וכפי שאמר נציג האוצר בדיון, יואב הכט, "זה דווקא צעד שיש לו הצדקה כלכלית יותר גבוהה מצעדים אחרים". רז־דרור אף חידד את האבסורד: "מי שיש לו 15 דירות, אך כל דירה נמכרת ב־4 מיליון שקל, פטור ממס יסף". כמובן שאין סיבה מקצועית להפריד בין רווחי הון הבאים ממכירת נדל"ן לבין רווחי הון ממכירת תיק מניות.
2 צפייה בגלריה
ח"כ נעמה לזימי ומנהל רשות המסים שי אהרונוביץ'. טענות על פגיעה בשכבות החלשות ועל זמן התארגנות קצר
(צילומים: אלכס קולומויסקי, אביחי סוחר / משרד האוצר)
מה שהיה משעשע במיוחד בדיון, הוא העובדה שמספר חברי כנסת ניסו לטעון כי הטלת מס היסף על נדל"ן עלולה איכשהו להביא לעליית מחירים בשוק, כי אנשים לא ימכרו את הדירות כדי לא להתחייב במס. זה משעשע כי אחד העיוותים המרכזיים בשוק הנדל"ן הישראלי הוא היותו רווי בהטבות מס שהופכות את ההשקעה בנדל"ן לכדאית יותר.
לדוגמה, מס שבח לא מוטל כלל על דירה יחידה (ואפילו בשנה הזו האוצר לא העז לגעת בפטור הזה). ויש פטור על הכנסות משכירות, ויש הקלות בחישוב מס השבח. במילים אחרות: דווקא השוואת התנאים בין השקעות בנדל"ן לבין השקעות בשוק ההון תקל על משבר הדיור בטווח הארוך.
יו"ר הוועדה חבר הכנסת משה גפני סיכם את הדיון בהצעה כך: "אנחנו מבינים שצריך כסף, אנחנו מעבירים את החוק הרחב שמביא 5 מיליארד שקל. לגבי הדבר הזה, אנחנו חושבים שזה גורם עוול, נצטרך להחליט האם גם את זה להכניס. נתייעץ בין חברי ועדת הכספים ונחליט". הנציגות המקצועית ביקשה שוב להציג את נימוקיה, אך גפני השיב "אם נתלבט בעניין, נשמע אתכם".
צעד המיסוי המשמעותי ביותר למעמד הביניים הוא העלאת תשלומי מס הכנסה בכ־8 מיליארד שקל, בשלוש פעימות. הדרך לעשות זאת היא באמצעות הקפאה לשלוש שנים של מדרגות המס, נקודות הזיכוי, מענק עבודה ופרמטרים אחרים במס הכנסה. המשמעות היא, שבמקום לעדכן מדי שנה את כל הפרמטרים הללו בהתאם לאינפלציה, הפרמטרים הללו לא יעודכנו. הצעד הזה יפגע בעיקר בשכבות מעמד הביניים, שמדרגות המס ונקודות הזיכוי משפיעות על תשלומי המס שלהם (ראו את החישובים המלאים בעמודים 5-4). המשמעות פחותה לשכבות חזקות במיוחד, שבכל מקרה נמצאות ברמת המיסוי הגבוהה ביותר.
אך המס פוגע גם בשכבות חלשות, ובשתי דרכים. דרך אחת היא הקפאת מענק העבודה (מס הכנסה שלילי) שמוענק לבעלי הכנסות נמוכות. ודרך שנייה, היא שאם עד היום בעלי הכנסות נמוכות לא היו מגיעים לסף המס, הרי שכעת יהיו בעלי הכנסות נמוכות ששכרם יועלה על ידי המעסיק בכדי לפצות על האינפלציה והירידה בכוח הקנייה, אך מכיוון שהמדינה לא מעדכנת את מדרגת המס, הם ימצאו את עצמם לראשונה נאלצים לשלם מס. זאת אף על פי שהמדינה עד השנה סברה שאנשים עם כוח קנייה נמוך לא צריכים להיות ממוסים. חשוב להדגיש שהמהלך הזה פרמננטי והשפעתו היא לנצח: גם בשנת 2028, כשההקפאה תסתיים, המדרגות יעודכנו רק לפי האינפלציה של 2027, ואילו האינפלציה של 2026-2024 לא תחושב. הכט הסביר זאת, ובצדק, כך: "העלייה בהוצאות היא קבועה, ולכן אנחנו צריכים עליה קבועה בהכנסות".
נציגי האוצר ורשות המסים היו כנים בהצגה שלהם את הצעדים. הכט הדגיש כי "לא מדובר בצעד שאנחנו תופסים אותו כחיובי מבחינה כלכלית, זה לא ביטול הטבת מס או תיקון עיוות, וזה לא צעד שיש לו השפעות חיוביות כמו מס פחמן, זה לא צעד שהוא בעל ערך מעבר להכנסות שיניב". דווקא בנוגע למס הזה יו"ר הוועדה גפני לא הביע דעה ולא ניסה להציע חלופות או ריכוך.
מי שעשו זאת במקומו היו חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה. בלטה במיוחד ח"כ נעמה לזימי, שבעבר נהנתה מדינמיקה טובה עם גפני, אך לאחרונה היו ביניהם לא מעט עימותים. לזימי הדגישה שתי טענות: הראשונה היתה נגד הפגיעה במענק העבודה שניתן דווקא לשכבות החלשות. היא הציעה ש"נאסוף כמה מסים ונקל על השכבות הללו, אתם פוגעים במענק עבודה אבל לא מעלים מס סוכר וחד־פעמי, איפה סדרי העדיפויות?" (יכול להיות שכאשר "יאספו" עוד מסים, מישהו יחשוב על מיסוי מוצרים עתירי סוכר נוספים?).
חבר הקואליציה, אלי דלל, שם דגש על הפגיעה במעמד הביניים ואמר "אם תגידו לי היום מס על סוכר או על הכנסות משכירות, אגיד לך 'ברצון רב', אבל אי אפשר עוד מעמסה על הזוגות הצעירים שגם משרתים במילואים. אני לא רוצה לגעת, אני לא רוצה לקחת להם, זו האוכלוסייה הכי פגיעה".
כשחברי הוועדה פנו לגפני לקידום מעין עסקה כזו, של הפחתת מהלכי המיסוי בתמורה להעלאות מסים מוצדקות יותר מבחינה כלכלית כמו סוכר או שכירות, הוא הגיב בציניות: "אתה רוצה מס סוכר, אז האוצר לא יביא את המהלך". והוסיף ש"אני לא מביא חוקי מס, זה הממשלה מחליטה".
למרות הציניות של גפני, אין לדעת מה יקרה בעתיד. אם הוא יחליט שהוא מעוניין לצמצם את הפגיעה במעמד הביניים, הוא יוכל לעשות זאת בשניות ספורות כשיצהיר פומבית כי מבחינתו אין בעיה ששר האוצר לא יחתום על ביטול מס משקאות.
הדיון השלישי שהתקיים ביום חמישי היה סביב רווחים כלואים. הדיון הזה שונה מהותית מהדיונים האחרים, כי מי שמנהל אותו הם המגזר העסקי מול האוצר. חברי הכנסת יושבים שם ומעירים הערות, אך ניכר שהם אינם מבינים לגמרי את הסוגייה, וגם העמדות שהם מביעים אינן מבטאות בהכרח את תפיסת עולמם העמוקה. מי שביטא זאת בצורה חיננית כמעט היה ח"כ נאור שירי, שקם ברגע מסוים ואמר "זה פינג פונג בין הדרגים המקצועיים, אני מודה שאני לא מבין כלום. לדעתי אני לא לבד, אבל אני היחידי שמודה בזה, אני רוצה שיסבירו לי אחר כך". לגבי השאלה מי מבין, גפני מזכיר פעמים רבות במהלך הדיונים כי הוא "לא מבין" בחוק, אבל הוא עושה זאת בחצי הומור. מבחינתו תפקידו לדחוף את הצדדים להסכמה, וזה מה שהוא עושה כל הזמן, כמעט על תקן מגשר ופסיכולוג בין המגזר העסקי לאוצר.
בשלב זה הצדדים הגיעו להסכמות עקרוניות, אך יש מאבק על לא מעט פרטים. המאבקים יימשכו עד לרגע האחרון, וחלק מההכרעות יתקבלו על ידי שר האוצר בצלאל סמוטריץ' וועדת הכספים. המגזר העסקי גם החל להשמיע טענות חוקתיות נגד המס, מטענות בדבר רטרואקטיביות שלו, דרך טענות שהמס פוגע בחופש ההתאגדות ובזכות הקניין, ועד תלונה על שאין מספיק זמן התארגנות. חלק מהטענות עשויות להישמע מקוממות, כשדקות לפני כן הוועדה הסכימה על העלאת מסים למעמד הביניים. לא במקרה מנהל רשות המסים, שי אהרונוביץ', התפרץ: "איזה זמן התארגנות נתת לשכיר שמדרגת המס שלו מוקפאת? אתה משלם את המס בסוף 2025!".
וכעת לגוף ההסכמות: ההסכמה החשובה ביותר היא שחברות שצברו רווחים לא־מחולקים יוכלו לחמוק מתשלום המס בגובה 2% מדי שנה על רווחיהם, במקרה שיתחייבו למשוך דיבידנד בשיעור מסוים מסך הרווחים שלא חולקו. הוויכוח כעת הוא על שתי נקודות: מה שיעור הדיבידנד שיידרשו למשוך, כשהאוצר מתעקש על 8% מהרווחים והמגזר העסקי על 6%. הנקודה השנייה היא האם יהיה ניתן לעבור מדי שנה בין המסלולים, כלומר שנה אחת מסלול של תשלום מס 2% על הרווחים הכלואים, ושנה אחרת חלוקת דיבידנד. המגזר העסקי רוצה את הזכות לעבור מדי שנה, באוצר מתעקשים על מעבר פעם בארבע שנים.
הסכמה נוספת נוגעת להחרגת חברות קבלניות ותעשייתיות מסוימות. בנקודה הזו ההסכמה לא הוצגה באופן מלא, וגם מאחורי הקלעים לא ברור לגמרי איך זה ייראה. צריך להזכיר שהאוצר אמר לאורך כל הדרך שאינו רוצה למסות חברות פעילות שמשקיעות בהשקעות ריאליות, וכעת הוא מדווח שנמצא מנגנון שיאפשר להחריג חברות כאלו. החרגה נוספת תהיה של חברות נוסטרו שפעילות בבורסה.
