בשיפולי גבעה בשולי כפר הנוער הדתי הודיות, צופה לכיוון מתחם נבי שועייב ליד הר הגעש קרני חיטין, נמצאת מכינת 'מעוז הארז'. 36 חניכי המכינה, רובם דרוזים, לומדים ומתכוננים לגיוס לחיל המודיעין.
מכינת 'מעוז ארז' (צילום: יניב שרון)
מנהל המכינה ח'ליל איוב מסביר שהיא נועדה להכשיר את בני הנוער לשירות ביחידת 8200. "החניכים עברו מיונים באגף המודיעין. זה שיתוף פעולה של מרכז מעש"ה, חיל המודיעין, מנהל אוכלוסיות בצה"ל, משרד החינוך, האגף הביטחוני-חברתי במשרד הבטחון".
המכינה הקדם צבאית, שהחלה לפעול השנה, היא חלק מ'מרכז מעשה', עמותה שפועלת לקידום מוביליות חברתית בישראל דרך מכינות, שנות שירות ושירות לאומי. להקמה שותפים גם מנהל אוכלוסיות מצה"ל. המכינה מבקשת סיוע מהציבור באמצעות קמפיין מימון המונים, כדי שתוכל להמשיך לפעול ולהרחיב את פעולתה בשנים הבאות.
המכינה מוקדשת לזכרו של סא"ל מחמוד ח'יר אל-דין, שנפל במהלך פעילות מבצעית בעזה ב-2018 כקצין מודיעין קרבי, ומבקשת להנחיל לחניכיה את מורשתו. "הוא היה איש מודיעין, מפקד, ואיש חינוך. הוא האמין בנוער הדרוזי, פעל בהתנדבות על מנת לחזק אותו".
"המצפן שלנו הוא רוח צה"ל" אומר איוב, "אני מאמין שמי שמיישם את רוח צה"ל, נוגע בכל מרכיבי החברה הישראלית".
שלט הכניסה למכינה (צילום: יניב שרון)
סא"ל במיל' איוב הקים את המכינה לאחר 24 שנות שירות בצה"ל. ראש מנהל אוכלוסיות בצה"ל, סאפי איברהים, קרא לו למשימה. איוב נענה לקריאה ושינה כיוון בחייו.
"אני רוצה להגדיל את כמות הדרוזים ביחידה" אומר איוב. "היחידה רוצה לקלוט עוד דרוזים, אבל יש בעיית שפה. העברית בבית הספר היא לא עברית פרקטית. יש מצטיינים שלא מצליחים לנהל דיאלוג בעברית ביומיום". לצד לימודי העברית, מתנהלים גם לימודי ערבית שמשכו אליהם גם חניכים יהודים. מעבר לשפה, מדגיש איוב, כי "סיפור התרבות חשוב" בעבודת המודיעין.
החניכים במכינה אומרים שהגיעו אליה בציפייה שתקדם אותם בשירות הצבאי. "אני גר באילת, כל החיים, אבל במקור אני מהכפר סאג'ור" מספר א', חניך דרוזי במכינה, "עברתי את המיונים ואמרו לי שיש מכינה חדשה, שיכולה לעזור לי עם השפה שלי, ולהביא אותי הכי רחוק שאני יכול. זו אחת החלטות הכי טובות שעשיתי".
ב' מאשקלון מספר שהתכוון להגיע למכינה אחרת, אך "ברגע ששמעתי על המכינה הזאת, ועל הסיפור של מי עומד מאחוריה, ומי האנשים שעומדים מאחוריה, ועל החיבור עם הדרוזים ושיפור השפה הערבית, ידעתי שאני רוצה להגיע לפה. זה המקום שיכניס אותי לצה"ל בצורה הרכה ביותר, ויכין אותי לתפקיד שלי בצורה הטובה ביותר".
הפער בין העולם האזרחי לזה הצבאי מלווה את המכינה. "הייתי סא"ל, מפקד ומחנך, אני מדבר בשתי השפות, בשפה הצבאית ובשפה החינוכית", אומר איוב. גם הצוות המעורב, שמורכב מחיילים בקבע לצד אזרחים, נדרש ללהטט בין העולמות. "זה קשה ומאתגר" אומר י', מדריך במכינה וחייל בקבע במודיעין, "אין משמעת צבאית, שאתה יכול להורות להם לעשות משהו. צריך להיכנס ללב שלהם ולהבין מה הם חושבים, ואיך הם חושבים. זה צריך לבוא מהם".
איוב מאמין שהתשובה לאפליה שחווים הדרוזים היא הצטיינות. "אחד המפקדים שלי, יהודי, אמר לי, 'בגלל שאתה דרוזי, במקומות שבהם אנשים עומדים אתה צריך לרוץ, במקום שבו רצים אתה צריך לעוף'. המסר המרכזי – בגלל שאנחנו מיעוט, צריך להיות יותר טובים מאחרים כדי לקבל הזדמנות שווה. אני לוקח חניך ואומר לו: אתה מיעוט דרוזי, יש חוק לאום שמפלה אותך לרעה, אתה יכול להתמרמר – ויכול להצטיין ולבלוט. אם תהיה הכי טוב יקדמו אותך".
ח'ליל איוב (מימין) עם רכז ההדרכה שריף זינדין, המדריכה ספיר מזרחי ואחראית ההדרכה פלג הורוביץ. "מכינים לא רק לצבא, אלא גם לחיים אזרחיים, למעורבות חברתית" (צילום: יניב שרון)
הגישה הזו לא מונעת מאיוב להיות מתוסכל. "המדינה דוגלת בשוויון הזדמנויות, בדמוקרטיה. דמוקרטיה שהיא לא רק שלטון הרוב, אלא גם דאגה למיעוט. מצד שני, בשטח, ממשלות ישראל כבר שש שנים לא מצליחות לשנות את חוק הלאום, ולעיתים גם אין כוונות אמיתיות. אפשר להיות יותר טובים מאחרים, אבל לא להשפיע".
"דיברנו על פמיניזם, רוצים שייחשפו ויגלו סובלנות"
איוב מאתגר לא רק את החברה העל ישראלית הכללית, אלא גם את החברה הדרוזית. "עשיתי להם שיעור על פמיניזם. איש צבא מדבר ל-36 גברים. שאלתי אותם למי יותר נוח להם לפנות. רציתי שיבינו את חשיבות האישה בבית שלהם ומעמדה בחברה. דיברנו על היחס לאישה כחפץ של הגבר. בשיא ביקשתי מהם לכתוב מכתב לאימהות שלהם".
הפער התרבותי בין החניכים לבין עצמם ובין החניכים לבין המדריכים, לא מפחיד את איוב. "הפער הוא לא 'אני לא רוצה' או 'לא מקבל את הצד השני'. הפער הוא 'אני לא יודע מה הציפיות ומה המסרים בצד השני', ואם אני אכיר את הדבר הזה בצורה טובה יותר, אני אצליח לעשות את החיבור הזה בצורה יותר טובה".
איוב מדגיש כי מבחינתו הכרת התרבות של האחר קשורה להכרת התרבות שלך. "לא רק להכיר זהויות אחרות אלא גם זהות אישית, זהות משותפת. בשעות הקטנות של הלילה החבר'ה מדברים על עצמם, על הזהות, זה אירוע מדהים. אנחנו רוצים שיכירו אחד את השני, שייחשפו, שיגלו סובלנות".
"אני מגיע עם תפיסה של רב-תרבותיות" אומר שריף זינדין, רכז ההדרכה, על המפגש התרבותי בין החניכים. "לכל תרבות המקום שלה. אני שם דגש על הישראליות, על הלאום. כאן כולנו ישראלים וחותרים לזה. אני ממשיג ישראליות בפעילויות, בנושאי דמוקרטיה ורצח רבין. כולנו כאן לאותה המטרה, המטרה הקרובה היא גיוס למודיעין. יש מטרות יותר רחוקות".
חניך מאשקלון הנחה סיור בעוטף
אחד האירועים הראשונים שאליהם יצאו החניכים מתחומי המכינה היה 'מרוץ הבנים', המתקיים מדי שנה לזכר הנופלים הדרוזיים. "כולם לקחו חלק במרוץ, יהודים ודרוזים כאחד". בשונה ממנהגו, איוב לא השתתף במרוץ: "איבדתי חבר, רס"ן נאיל פווארסה שנפל ערב לפני כן בגבול הצפון. הוא היה חבר ילדות שלי ממע'אר. הם סיימו את המרוץ וחזרו לסגור שבת ראשונה במכינה, בכפר נוער דתי".
"באמצע התפילה פתאום אני רואה את החבר'ה הדרוזים מציצים מהחלון, ומהדלת, מתעניינים ורוצים לראות" מספר ג', חניך שהגיע מישיבה תיכונית. "אחד מהחבר'ה אמר, 'יאללה בואו תיכנסו'. לא היו אפילו סידורים, הם לקחו חומשי תורה וישבו מאחורה ובאמת הסתכלו, ומהרגע שראיתי אותם נכנסים זה עשה לי טוב בלב".
"ב-7 באוקטובר 2024 היינו חודש ושבועיים במכינה" מספר איוב. "כל הפעילויות היו בנושא 7 באוקטובר. הקמנו פינה לחטופים, ופינה לנופלים בוגרי המכינות של מרכז מעשה. בסוף כל אחד הדליק נר על מי שהכיר או על דמות שלמד להכיר. במעמד הדלקת הנר ראיתי בפעם הראשונה גברים מבוגרים יחסית עומדים ובוכים".
בעקבות הטקס יצאו חניכי המכינה לסיור ביישובי עוטף עזה בהדרכת ב', חניך מאשקלון. "בתור מישהו שבא מאשקלון וחווה את זה… אני יכול להגיד לך שקצת הרגשתי בבית" מספר ב'. "אלה אנשים שכל כך רחוקים ממני בעניין הזה, שכמובן גם חוו את ה-7 באוקטובר, אבל מנקודת מבט אחרת. לשמוע את נקודת המבט שלהם, איפה הם היו ביום הזה, ואיך הם הסתדרו, ולתת גם את הסיפור שלי ואת המקום שלי ביום הקשה הזה, זה דבר מדהים בעיניי".
"לכולנו יש את אותה מטרה בסופו של דבר" אומר החניך א', "המטרה העיקרית שלנו זה לשרת את המדינה שלנו, שהיא מדינה יהודית. חברים דרוזים אחרים, שלא מכירים את החגים, את המסורת היהודית, חשוב להם ללמוד את זה".
"כשהגעתי לפה, באמת התחלתי להכיר את העדה שלי" מוסיף א', "כל-כך הרבה דברים חדשים, שכאילו בשלושת חודשים האלה, סגרתי את כל ה-18 שנה".
"אני מרגיש שהחברים במכינה יותר קרובים מחברים אחרים שלי, שהם נמצאים איתי שנים" אומר ב'. "אנחנו עוברים פה הכול ביחד, הקשיים שלנו, הלמידה שלנו, כל קושי שעובר על בן אדם אחד, הוא גם קושי שעובר עליך, כי חווים את זה ביחד. תמיד יש את התמיכה".
ג', שהגיע מישיבה תיכונית בבת-ים, מוסיף: "מדובר פה באנשים שמגיעים מהרבה תרבויות שונות, מקומות שונים, וכולנו באמת ביחד. חברים באים לנער אותך מהמיטה לאימון בשש וחצי בבוקר, או שמושיבים אחד את השני ללמוד עד השעות המאוחרות של הלילה ללמוד כי יש מבחן".
"החניכים הצליחו ליצור משהו משותף"
"כשפגשתי את החניכים בפעם הראשונה הבנתי שזה אמיתי" מספרת המדריכה ספיר מזרחי על יומה הראשון במכינה. "לא ידעתי בדיוק למה אני נכנסת. זה קרה כשחילקתי אותם לחדרים, והתלונות החלו להגיע. זו הפעם הראשונה שהבנתי שאני מדריכה, ושבכל השאלות שיש להם, הם יפנו אליי".
"בענייני משמעת היה ברור לכולם שאפשר ללכת ישר למשמעת צבאית, כי זה הכי קל. אנחנו מנסים כמה שיותר ללכת בדרך החינוכית. הצבא שלנו הוא צבא עם, הצבא נפגש עם העם. החניכים פה מבחירה. החיבור הזה בין צעירים לפני גיוס לבין חיילים שבאו פה כדי לעבוד וכדי לעזור להם, זה יותר משמעותי".
מזרחי מספרת שמה שנוצר בין החניכים איפשר גם לה לעבור תהליך. "יש כאן חיבור עם עוצמה לא מוסברת. כולם פה שונים, והצליחו לייצר משהו משותף כבר בהתחלה. עשיתי מסע במקביל לחניכים שלי. לא באתי לפה בשביל עצמי, באתי בשבילם, ופתאום גיליתי בעצמי צדדים שלא הכרתי".
חניכים במכינה משוחחים. "מגיעים מהרבה תרבויות וכולנו באמת ביחד, חברים באים לנער אותך מהמיטה לאימון בשש וחצי בבוקר" (צילום: יניב שרון)
איוב נאלץ להתמודד עם חשדנות מצד הורי החניכים. "חלקם שואלים 'בשביל מה לבזבז זמן על המכינה?', ואנחנו מנסים להנחיל בקרב ההורים שהמכינה היא לא רק מכינה קדם צבאית, היא מכינה לחיים אזרחיים טובים יותר, למעורבות חברתית טובה יותר. היא מכשירה את הבנים ומעניקה להם חוסן והתנסויות שלא יחוו אותם בשום הזדמנות אחרת". לאחרונה נערכו במכינה ערב אבות ובנים וערב אימהות ובנים. "הם הכירו את הילדים שלהם מזווית אחרת, ראו אותם פעילים ולוקחים אחריות".
לשאלה לגבי תוכניותיו עונה איוב בציטוט של יובל נח הררי, "'את ההיסטוריה מעצבת קבוצה קטנה של אנשים שמסתכלת קדימה, ולא המונים שמסתכלים אחורה'. כי הרי מה האויב המרכזי שלנו היום? האויב הסימבולי. יש חבר'ה דרוזים שאומרים, 'לא משנה מה נעשה, זה לא טוב כי עדיין יש פשע, ועדיין יש בעיות, והמדינה לא עושה הרבה'. לא, זה מתחיל מאיתנו. אנחנו נעשה את השינוי. אנחנו נתחיל להשפיע על המעגלים שלנו, וככה השינוי הזה יבוא".
