בתדרוך לכפופים אליו לפני מתקפת 7 באוקטובר, לראש הזרוע הצבאית בחמאס, מוחמד דף, היה משל. בעודו מצביע על מפת ישראל הוא אמר: "כמו שאתה נמצא כאן – אני נטוע. יש לי בארץ הזאת אלפי זרעים. לא משנה כמה הרודנים ינסו לעקור אותנו מהשורש – הזרעים ינבטו".
נראה שבתיעוד שפורסם ב"אל-ג'זירה", דף (שחוסל במלחמה) דימה את עצמו ואת אלפי המחבלים בבתי הכלא לזרעים, כאלה שישראל מנסה למנוע מהם "לנבוט" – כלומר להוציא לפועל כמה שיותר פיגועי טרור.
ביום 7 באוקטובר 2023, התוכנית להשמיד את ישראל בטווח הקצר במתקפה רב-חזיתית – נכשלה. לעומת זאת, תוכנית ב', לשחרר מאות ואלפי מחבלים בעסקת חטופים, ביניהם מאות אסירי עולם, ולחולל אינתיפאדה שלישית, נמצאת בימים אלה בעיצומה.
בחמאס לא מבזבזים זמן. משלחת מטעמם יצאה לקהיר לפגוש את 70 אסירי העולם המגורשים, ותחל כנראה ב"הליך הקליטה". יתר על כן, הפוקוס שלהם הוא על השלב השני של עסקת החטופים.
מצד אחד, השלב השני עשוי להביא לשחרורם של הגברים הצעירים (22 ישראלים, רובם אזרחים, ועוד תשעה חטופים בעלי אזרחות זרה, רובם תאילנדים). מצד שני, ארגון הטרור ידרוש כנראה את "הסמלים" של האינתיפאדה השנייה.
מרוואן ברגותי מהפת"ח, מזכ"ל החזית העממית אחמד סעדאת, והרביעייה החמאסית – עבדאללה ברגותי, עבאס א-סייד, חסן סלאמה ואיברהים חמד. כל אחד מהם עלול להפוך בסבירות גבוהה לסינוואר חדש. ואכן, אחד היעדים הוא למלא את החור בהנהגת חמאס.
במקביל, יש יעדים אחרים על הפרק. משלא הצליחו להביא להשמדת ישראל ב-7 באוקטובר, בארגון הטרור מעוניינים באיפוס המצב ברצועה, ובהצתת גלי טרור בישראל כולה. אחרי הכל הטרור לא מגביל את עצמו לקו הירוק.
על רקע דברים אלה, מח"ט העיר עזה בחמאס, עז א-דין אל-חדאד, הבהיר בראיון ל"אל-ג'זירה": "הדרישות שלנו הן להפסיק את התוקפנות (המלחמה; ש"ק), לסגת מכל עזה, לשחרר את האסירים בבתי הכלא ובמיוחד אסירי העולם, להסיר את המצור על עזה ולבנות אותה מחדש".
חמאס דורש בנוסף נסיגה מציר נצרים, שנקבעה לשבת בכפוף לשחרור האזרחיות החטופות. הודעת ישראל על העיכוב במהלך, שמונע מעזתים לחזור לצפון הרצועה, גרמה לחמאס להאשים אותה ב"שיבוש ההסכם". אלא שהיה זה חמאס שהחליט לדחות את שחרורה של ארבל יהוד לשבת הבאה.
נראה שחמאס מיהר לשחרר כמה שיותר אסירי עולם בתמורה לארבע מהתצפיתניות. לתנועת הטרור היה חשוב להציג הישג בעסקת החטופים השנייה, בניגוד לעסקה הקודמת שבה לא שוחררו מחבלים "כבדים".
והנה, 121 מהמשוחררים בפעימה השנייה הם אסירי עולם ו-79 אחרים בעלי עונשים ממושכים בגין מעורבות בפיגועים. נוסף על כך, מתוך 200 המחבלים המשוחררים בפעימה הנוכחית, 137 משתייכים לחמאס, 29 לג'יהאד האסלאמי ו-26 לפת"ח. שלושה מחבלים נוספים השתייכו לחזית העממית ואחד לחזית הדמוקרטית. היתר לא השתייכו לארגון טרור מסוים.
50 מתוך 70 המחבלים, שגורשו לחו"ל, שהו בכלא 20 שנה או יותר. מדובר באסירי עולם שאחראים לרצח של ישראלים רבים, מיעוטם שהו במאסר פחות מעשר שנים. המחבלים נחתו במצרים וחלקם עתידים להישאר בה. חלק אחר יעבור לטורקיה ולאלג'יריה.
אלא שהשהות במדינות האלה מוגבלת לשלוש שנים בלבד. בסוף התקופה הזאת, הם יוכלו לחזור לעזה או ליהודה ושומרון. הדבר תקף גם למחבלים מיו"ש שגורשו לעזה. בכל מקרה, הניסיון מלמד שהגירוש לחו"ל הוא אמצעי מוגבל ביכולת למנוע חזרה לפעילות טרור.
כך למשל בכיר חמאס, סלאח אל-עארורי, גורש בזמנו מהכלא לחו"ל בתום ריצוי עונשו. אלא שמשם הוא המשיך להכווין טרור נגד ישראל עד שחוסל בביירות בינואר 24'.
הוותיק בין המחבלים, מוחמד אל-טוס בן ה-69 מהפת"ח, ישב בכלא 39 שנה בגין סדרת פיגועים שביצע ביו"ש בשנות ה-80. שם משמעותי נוסף הוא ת'אבת מארדווי, בכיר בג'יהאד האסלאמי מג'נין.
בתחילה הוא היה חלק מהתארגנות "הפנתר השחור", שהיתה מזוהה עם הפת"ח, אבל אחר כך עבר לג'יהאד. הוא אחראי לשורה של פיגועי התאבדות באינתיפאדה השנייה.
מקרב חמאס גורש סאמר אל-אטרש, שהסיע את המחבל לפיגוע בגבעה הצרפתית באינתיפאדה השנייה. כך גם וואיל קאסם ממזרח ירושלים, שהוביל אז את "תא סילוואן" ונידון ל-35 מאסרי עולם. בפעימה הראשונה, נזכיר, שוחררה ליו"ש ראש התשתית של החזית העממית בגזרה, ח'אלדה ג'ראר.
מאות המחבלים האלו, חלקם בכירים וחלקם זוטרים, אמורים להגשים את המשל של מוחמד דף. בין שהם בשטח עצמו ובין שהם מגורשים לתקופה מוגבלת בחו"ל. בניגוד למקרה של מנהיג חמאס יחיא סינוואר, ששוחרר בעסקת שליט ב-2011, הפעם הכרחי שלישראל לא יהיו אשליות או עכבות בטיפול במחבלים.
