המשפטן הבכיר, ד"ר יעקב בן שמש, אשר היה עוזרו המשפטי של נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק ומכהן כמרצה למשפט חוקתי, תקף את היועצת המשפטית לממשלה ואת התנהלותה באופן חריף ביותר. דבריו של בן שמש באים על רקע כך שהוא ייצג את ד"ר אודליה מינס בעתירה נגד מינויה למ"מ יו"ר הרשות השנייה.
במסגרת העתירה, היועמ"שית טענה כי מינויה של מינס אינו חוקי. בג"ץ דחה את העתירה, תוך מתיחת ביקורת חריפה על התנהלותה של היועמ"שית. השופט נעם סולברג כתב: "הפכתי והפכתי, ולא מצאתי בסיס משפטי איתן לקביעת הסטנדרט כאמור. במכתבו של המשנה ליועצת המשפטית בעניין זה, ביקש הוא להסתמך על שורת אסמכתאות ברם. לא שוכנעתי כי יש באסמכתאות אלה בסיס, או אף אזכור, לסטנדרט זה. מקום בו עסקינן בסוגיה כה רגישה, סבורני כי מוטב לצעוד על קרקע מוצקה ככל הניתן. ואידך זיל גמור".
בן שמש כתב: "הסיבה שהסכמתי לייצג את אודליה מינס בעתירה שהוגשה לבג"ץ נגד מינויה לא הייתה משום שאודליה היא חברה שלי, אלא משום שחשבתי שמדובר בעתירה סופר-חשובה. לולא חשבתי שמדובר בענין חשוב, הייתי עונה לאודליה שחבל על המאמץ, ויש לי תחושה שגם היא הייתה פשוט יורדת מכל הענין".
"והסיבה שבעיני מדובר היה בעתירה סופר-חשובה לא הייתה משום שאני חושב שזה נורא חשוב מי יהיה היו"ר הזמני של מועצת הרשות השניה. זה כמובן לא נורא חשוב. אלא משום שהייתי מזועזע ממש מההתנהלות הכוחנית, הפוליטית במפגיע, והשגויה כל כך מבחינה משפטית, של היועצת המשפטית בפרשה הזו. נגד זה, חשבתי – ועל כך הסכמנו שלושתנו, אפי אודליה ואני – פשוט אסור לשתוק".
בן שמש הוסיף: "בכך שהיועצת המשפטית מועלת בתפקידה והופכת להיות גוף פוליטי הבחנתי כבר בשנה שעברה, באופן שהיא התנהלה סביב סוגיית הרפורמה המשפטית, ובמיוחד לנוכח העמדה שהגישה בבג"ץ הסבירות, שתמכה בביטול התיקון, שאכן בוטל, ברוב של 8:7 שופטים של בית המשפט העליון. על כך שפסק הדין הוא מופרך כתבתי כבר, אבל לפחות אין לי טענה לגבי שופטי הרוב שהם מעלו בתפקידם. הם פסקו לפי מיטב הבנתם המשפטית".
"לא כך היועצת, שמעלה באופן בוטה בתפקידה – לעשות מאמץ סביר לסייע לממשלה לממש את מדיניותה. ומי שרוצה לראות כיצד נראה מאמץ סביר לתמוך במסקנה שאת תיקון הסבירות לא ראוי היה לבטל, שיקרא למשל את חוות הדעת שהגישה בעתירת הסבירות היועצת המשפטית של הכנסת, או את כל אחת משבע חוות הדעת של שופטי המיעוט".
בן שמש המשיך: "הפוליטיזיציה לא נגמרה שם כמובן, וראיתי אותה שוב ושוב ושוב בתיקים עקרוניים רבים, וגם בתיקים פחות עקרוניים. והאמת היא שידעתי שיגיע הרגע שהיא תעבור את הגבול. יהירות מהסוג הזה לא יכולה להימשך בלי סוף ללא טעויות קרדינאליות. וטעות כזאת קרתה בדיוק בפרשת מינס. במובן מסוים, ידעתי וחיכיתי במשך חודשים שדבר כזה יקרה. ואפילו הערכתי שהטעות הקשה לא תהיה דווקא בתיק נורא עקרוני, אלא בתיק שולי יחסית. רגע של היסח הדעת שנובע באופן טבעי מיהירות וכוחנות. הדבר היחיד שלא ידעתי הוא שכאשר תגיע הטעות הגדולה, גם אני אמלא תפקיד בחשיפתה".
עוד כתב בן שמש, "אני עצמי ידעתי שהפוליטיזציה של הייעוץ המשפטי תפגע בסופו של דבר במוסד עצמו. כי באמת אי אפשר גם לחשוב שעמדותיה מחייבות את הממשלה, גם לחשוב שהיא המייצגת הבלעדית של הממשלה בפני הרשויות, וגם לתמוך בפוליטיזיציה הגסה של סמכויותיה. זה פשוט שילוב שלא מתקבל בשום אופן על הדעת. אבל זה בדיוק מה שעשו "תומכי" היועצת המשפטית במשך כל השנתיים האחרונות – שראו את ההתנהלות הפוליטית שלה, ראו את המעילה הגסה שלה בתפקידה, אבל מילאו את פיהם מים – ולא משום שהם לא ראו את האבסורד המגוחך, אלא משום שזה שירת את מטרותיהם הפוליטיות. אני שמח מאד שהבלון הזה התפוצץ, ושאת מה שאני – וכמובן גם אחרים – ראינו לפני שנה וחצי ראו סוף סוף גם שופטי בג"ץ, וראה גם הציבור כולו. ומה שהיה – לא יהיה".
