צילום:
ספורט 5
פרץ. הזכיר את ויסוקר (אודי ציטיאט) | צילום:
ספורט 5
יש שוער בשער. מופע הקסמים של דניאל פרץ ב-0:0 היוקרתי מול צרפת, צירף אותו למועדון כפפות הזהב של שוערי נבחרת ישראל לדורותיהם. משחק הירואי אחד בין הקורות האפיל על שנה וחצי של התייבשות על הספסל של באיירן מינכן, והוא כבר בעמדת זינוק נוחה לעבר העתיד.
בזמן שפרץ לקח כדור בלתי אפשרי בתוספת הזמן, איציק ויסוקר ישב בביתו במרכז הארץ והרשה לעצמו לשחרר קריאת התפעלות. ״דניאל פרץ נתן משחק גדול, וביכולתו הנוכחית ברור לי שהוא צריך להמשיך לקבל קרדיט גם במשחקים הבאים של הנבחרת״, סבור ויסוקר.
הוא בן 80, טעון באנרגיות חיוביות. עד לאחרונה שימש כמאמן שוערים של הנבחרות הצעירות, ובימים אלה הוא סוגר פינות בתחום עסקי חדש. בשבוע הבא ימריא לאירופה, מתוך כוונה לצפות במשחקה הקרוב של ברצלונה בליגת האלופות, ועל הדרך מזומנות לו פגישות עבודה בכמה ״מגרשי חוץ״.
בימים היפים הוא היה כמעט בלתי ניתן להכנעה. מביני עניין יגידו לכם שהוא גדול השוערים שמתחו כאן את איבריהם. במכסיקו 70` ויסוקר נעל את השער מול ריבה וריברה, חלוציה האימתניים של נבחרת איטליה, וגם אם הסתייע בהרמות דגל מופרכות של הקוון החבשי שפסל שני שערים לזו שהעפילה לגמר המונדיאל, ההישג כולו שלו. ״אחד הגולים היה חוקי, והמזל שיחק לצידנו. מישהו בנבחרת התלוצץ שהקוון האתיופי קיווה שניקח אותו איתנו לישראל. מצד שני, הגול שספגנו משבדיה ב-1-1 הובקע מנבדל ברור, כך שהדברים מתאזנים״.
באולימפיאדת מונטריאול 76` ויסוקר שוב התייצב בשער הנבחרת והרבה בזכותו עלינו לרבע הגמר. ״נגד צרפת הובלנו 0:1 משער של ויקי פרץ ז״ל״, נזכר ויסוקר, "ורק פנדל מפוקפק מנע מאיתנו ניצחון סנסציוני. מישל פלאטיני השווה ל-1-1 בכדור עונשין מ-11 מטרים״.
למשחק האחרון נגד צרפת במסגרת ליגת האומות, ויסוקר הגיע בלי יותר מדי ציפיות. הבדלי הרמות היו מובנים לו, וכל תוצאה פרט לתבוסה הייתה לשיטתו מתקבלת על הדעת. ״זו נבחרת מהרמות הגבוהות ביותר, סגנית אלופת העולם, שעולה עלינו בכל הפרמטרים. לחלץ ממנה נקודה מבלי לספוג שער, זו הפתעה מרעישה, ובמקרה הזה מירב המחמאות מגיעות לשוער ולמשחק ההגנה״, אומר ויסוקר בנימה החלטית. ״כדאי להפנים את העובדה שאנחנו מתאימים לדרג השלישי או הרביעי באירופה, ואין לנו את הכלים להתמודד ברמות של צרפת, איטליה ובלגיה. לאלה שמתלוננים על הבונקר הישראלי, עונה השוער האגדי: ״זו הייתה הדרך היחידה לצאת מפריז בשלום מבלי לקבל בראש. מה עדיף, לשחק פתוח ולחטוף חמישייה?״.
ויסוקר עוקב מקרוב אחר הדמויות המתחלפות בין הקורות (״אליאסי, משפתי וכיוף הם שוערי הליגה הבולטים ביותר כיום, שלושתם מוכשרים ויגיעו רחוק״), מניח את הכדור על קו החמש ובזמן מעופו של הכדור לכיוון מחצית המגרש, מאשר כי מעמד השוער השתפר פלאים. ״בשנות ה-60 וה-70 מי בכלל חלם על מאמן שוערים ועל מעטפת מקצועית מפנקת כמו היום? היינו במקום אחר, דור שלא ידע שום דבר פרט לעבודה קשה וסיזיפית״. בתקופתו, אימון השוערים נעשה בצורה מאולתרת: ״בהפועל פתח תקווה הייתי שוער שלישי, ועבד איתנו מאמן יוגוסלבי. אחי יעקב היה השוער הראשון, מיקי שיינפלד היה השני בהיררכיית השוערים, ואחרי שהיוגוסלבי סיים איתם, הוא ניגש אליי, השוער השלישי, ובעט לעברי כדורים במשך שעות. הרוג מעייפות חזרתי הביתה בחושך. ההתקדמות הייתה מהירה, זומנתי לנבחרת, זכיתי באליפות אסיה, ובעוד כמה תארים, עד שעליתי למונדיאל בתור שוער ראשון״.
איך הכינו אותך למשחקים במכסיקו?
״בחימום שחקנים קצת בעטו לי, המאמן עמנואל שפר עבד איתי על הגבהות בחיתוכים והאימון הסתיים בכמה בעיטות של אמציה לבקוביץ`, עוזר המאמן. זו הייתה כל ההכנה, וכל השאר היה באחריותי״.
ישראל פתחה את הטורניר עם הפסד 2:0 מרגלי אורוגוואי, ותיקנה את הרושם בשני המשחקים הנותרים. את צמד המשחקים שהציב אותו על גג העולם ויסוקר זוכר בבירור, כאילו לא חלפו מאז 54 שנים: ״האיטלקים והשבדים בעטו מרחוק, חדרו לרחבה, ונאלצתי לצאת מולם לקרבות של אחד על אחד. תחושת האחריות הייתה עצומה. הרגשתי שכל המדינה יושבת לי על הכתפיים״.
לרגל הגיעו לגבורות נערכה לכבודו בסוף השבוע מסיבה מרגשת, ביוזמתו של היסטוריון הכדורגל ראובן שבי, בהשתתפות טובי השוערים בני דורו של ויסוקר שהשתטחו כמוהו על הקרקע בניסיון לחלץ כדורים אבודים ולשמור על רשת נקייה. כדורגלנים ששיחקו לצידו וכאלה שהתאמנו אצלו כיבדו אף הם את האירוע בנוכחותם. את הרעיון היומרני להיפגש איתו שוב כשימלאו לו 120 אביבים, ויסוקר אגרף אל מחוץ לרחבה: ״בעוד 40 שנה לא יישארו לי חברים, וכנראה שלא אצליח לזהות את מי שיגיע לברך אותי״.
