הסיפור של התנין קלרנס והסוף הטרגי: "היה בו משהו מהפנט"

כילד, הייתי חולם כל השנה על חופשת הקיץ באילת, שבה היינו ישנים אצל משפחת מוריס. הסיבה: הערצנו את קלרנס – התנין שהם גידלו. לא הצלחתי לישון כמה ימים לפני הנסיעה מרוב התלהבות, רועד מהתרגשות לראות שוב את קלרנס. "היה בו משהו מהפנט, היה מרתק להסתכל עליו", מאשר אנדרו, בן המשפחה.

ד"ר רג'ינלד מוריס, אבא של אנדרו, הביא לו את חיית המחמד – שהמשיכה לגדול אצל המשפחה במשך 33 שנה והפכה לאטרקציה עבור התושבים: "הוא היה שוכב על המשטח, ומשתזף עם הפה פעור – ואבא היה יושב פה ליד עם העיתון", נזכר אנדרו, "שניהם היו יושבים בשמש האילתית הנעימה. אני לא מאמין בגלגולי נשמות, אבל אבא חי בתוך קלרנס".

"עמדו פה במרחק הכי קרוב שאתה יכול להגיע לחיה כזו בכל מקום אחר", שיתף אנדרו, כשהוא עומד ליד הכלוב בבית אביו, שבו גידלו את התנין. דולי לס, בתו של ד"ר מוריס ואחותו של אנדרו, סיפרה על הקשר המיוחד בין התנין לאביה: "לקלרנס הייתה דלקת בכף היד, הוא נתן לאבא שלי למרוח לו משחה. ראיתי אותו גם נותן לו טפיחות על הגב". ואחותה יוני אלמוג מסכימה: "הוא לגמרי חשב שהוא חבר שלו".

הרופא שחזר מסודן – עם תנינים

ד"ר מוריס היה טיפוס מיוחד: טייס בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, הרפתקן שיצא מאנגליה לגלות את העולם ביחד עם אשתו פיי. בשנות ה-50 הם הגיעו למקום שומם בקצה המדבר והתאהבו: הוא היה הרופא הראשון של אילת, כפי שמתועד בסרט הנהדר ביס דוקו, "המצלמה של ד"ר מוריס". באחד המסעות שלו כרופא מתנדב הוא הגיע לסודן, ואחרי שטיפל במאות מתושבי המקום הבדואים ראש השבט העניק לו מתנה.

"הוא הרים אליי טלפון", סיפר בנו על מתנת בר המצווה המיוחדת. "הוא אמר לי 'אנדרו, הבאתי מתנה. יש לך ניחוש אחד. אמרתי לו 'קרוקודיל'".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

ויוני נזכרה כיצד חזר מוריס עם שני התנינים: "הוא נכנס לארץ עם השקית של הדיוטי פרי, אף אחד לא שאל אותו. הוא הוציא סלסלה – מתוכה יצאו שני תנינים קטנים". אנדרו סיפר כי בהתחלה הם שמו אותם בכיור ובאמבטיה: "בכל פעם שהיינו רוצים להתקלח היינו מוציאים אותם". 

"אחת השכנות צעקה 'תנין, תנין'"

"קלרנס היה גאוות העיר, היה אחד מסמלי אילת", הוסיף אנדרו. יוני סיפרה שהבית הפך להיות אטרקציה של ממש: "כל הילדים בעיר היו מגיעים לפה, מצלצלים בפעמון, ונכנסים לראות את קלרנס. הוא באמת היה מין שגריר של העיר אילת. בהתחלה היו קוראים למקום 'הבית של ד"ר מוריס', ולאט לאט זה הפך ל'בית של קלרנס'".

נציגי רשות הטבע והגנים הגיעו לביקורת מדי שנה בביתו של מוריס. הם התרשמו מאוד מהטיפול של הד"ר ובנו, והרשו להם להמשיך לגדל את הקרוקודיל בחצר. בהתחלה עדיין היו שני תנינים ששחו בבריכה המגודרת, עד שיום אחד הם הצליחו לברוח מתחת לגדר.

"מישהו זרק חתיכת בשר מחוץ למים", סיפר אנדרו. "כלב זאב גדול של חברה חפר מתחת לגדר – והתנינים יצאו. בערך יום אחרי התקשרו מהחברה להגנת הטבע, ואמרו שהם מצאו את התנין דרוס בדרך לים. חשבנו שנגמר הסיפור של התנינים".

אולם אחרי שלושה שבועות, אנדרו ומשפחתו הופתעו לגלות שקלרנס, אחד משני התנינים, שרד. "אחת השכנות יצאה מהבית וצעקה 'תנין תנין'. הייתה לה שלולית בחצר, ושם הוא חי", הוא הוסיף. קלרנס, אגב, קיבל את שמו משיר ילדים באנגלית. 

המפגש עם הכוכבת ההוליוודית

השחקנית האמריקנית ברוק שילדס הגיעה לאילת כדי לצלם את הסרט 'סהרה', שיצא לאקרנים בשנת 1983. "פתאום התמזל מזלנו והיא באה לעיר", סיפר אנדרו. "היינו חייבים לראות אותה, נזכרתי שהיא אוהבת חיות – אז העלנו את קלרנס לאוטו ונסענו לסט. השומר אמר לנו לעצור, והוצאתי את התנין. פתאום ברוק שילדס מרימה את הראש כשהיא רואה את התנין – והבמאי צעק 'קאט'. לפתע ראיתי ידיים יפהפיות מלטפות את התנין וחצי אותי. הרמתי את הראש, וראיתי אותה מולי".

אור הזרקורים ההוליוודי סינוור את אנדרו וקלרנס, וכשיצא להיט הענק האוסטרלי של שנות ה-80 "קרוקודיל דנדי", אנדרו החליט לעשות קופה. "פתאום האופנה באה אחריך – הייתה מסיבת פורים בשנת 1991. אימא שלי אמרה לי להתחפש ל'קרוקודיל דנדי', ועשיתי את זה עם חבר מהשייטת. פתחנו את הארגז, סגרתי לקלרנס את הפה עם חבל, והלכנו למועדון. כשהגענו, ביקשתי להירשם לתחרות תחפושות".

מה היה הפרס?

"1,500 שקלים, זה היה הרבה כסף אז. כולם חשבו שקלרנס לא אמיתי, שהוא מפלסטיק, עד שהוא נתן תנועה של הזנב – וכולם זזו אחורה ושמרו מרחק". אנדרו לקח את כספי הזכייה של המקום הראשון, ואיתם שידרג את הכלוב.

המבחן לאהובה: לנקות כלוב תנינים

כשאנדרו התאהב באורלי בשנות ה-20 לחייו, היחסים הפכו רציניים רק אחרי שקלרנס נתן את אישורו. "קודם כול כדי להיות חלק ממשפחת מוריס, היה צריך לעבור מבחנים. אחד מהם היה לנקות את הכלוב של התנין", סיפר אנדרו.

אורלי עברה בהצלחה את המבחן, הם נשואים כבר 30 שנה. היא עזרה לאנדרו לנקות את הכלוב תקופה ארוכה, עד שיום אחד היא הפסיקה. "התחלתי לנקות, והיה נדמה לי ששמעתי רעש. החלטתי שהתנין יצא. זינקתי לכיוון היציאה ונכנסתי בשער. אמרתי לאנדרו 'זהו, אני לא עושה את זה יותר. זה לא נורמלי, זה מטורף'". 

כשקלרנס היה כבר תנין גדול, באורך שלושה וחצי מטרים, הוא כמעט מת כשפרצה בחצר שרפה גדולה. "ראיתי את אחד הכבאים בתוך הבריכה של התנין מכבה את השרפה. צעקתי לכבאי 'יש פה תנין', לא ידעתי איפה הוא כי הכלוב גם נשרף", משחזרת אורלי. "צעקתי לאבא של אנדרו 'איפה התנין?', הוא ענה לי: 'תירגעי, הוא בתוך המים'. והוא צדק. קלרנס באמת היה בתוך המים, רק אחרי שלושה ימים הוא יצא והכול בסדר. יש לו אינסטינקטים בריאים".

לפני 12 שנה ד"ר מוריס האגדי מת בגיל 96. בקשתו האחרונה הייתה שקלרנס יעבור לגן החיות התנ"כי בירושלים, שם ידע שהתנאים נהדרים והתנין יוכל לחיות בנועם עד גיל 100 לפחות. "ברגע שהתנין עבר לירושלים היה חסר פה משהו של עוצמה וכוח", אמרה יוני.

המעבר מאילת לירושלים של התנין, חיית טרף שמשקלה 450 ק"ג, היה מסע לוגיסטי מורכב. קלרנס נכנס לחדר השינה שלו, מה שמשפחת מוריס כינתה בחיבה 'ארון קבורה', וכשהמנוף הגיע – קלרנס עזב בעצב את הבית שלו. "זה התנין הראשון שלנו. המנוף נכנס לירושלים, ולאט לאט הורדנו את התנין אחר כבוד – והוא גלש למים", שחזרה ד"ר סיגלית הרץ, מנכ"לית גן החיות התנ"כי בירושלים.

קלרנס היה אטרקציה אדירה בירושלים, ואלפי מבקרים באו להגיד שלום לסלב מאילת. בשבוע שעבר קלרנס חזר לכותרות בטוויסט שלא היה ניתן לדמיין. היה לו מטפל קבוע, טל, שהכיר אותו והתחבר אליו מהרגע הראשון. בשבוע שעבר טל נכנס כהרגלו לכלוב התנינים, ומסיבה שעדיין אינה ברורה – הוא התקרב לבריכה והחליק פנימה.

"הוא נכנס ביחד עם הגנן שלנו כדי לטפל בצמחייה, ומאיזו שהיא סיבה, הוא החליק ונפל", אמרה ד"ר הרץ. כשנופל 'טרף' לתוך הבריכה, אז האינסטינקט הראשוני של התנינים הם לנשוך אותו". המאבטח שהגיע בריצה ראה את התקיפה המחרידה, ירה 7 כדורים בתנינים – והציל את חייו של טל המטפל. ד"ר נילי אבני-מגן, וטרינרית ראשית בגן החיות התנ"כי, סיפרה: "היריות באמת עזרו כדי להבריח אחורה את התנינים, כדי שנוכל להיכנס ולהגיש עזרה".

טל נפצע קשה ועדיין מאושפז בבית החולים. מצבו השתפר – אך צפויה לו תקופת שיקום ארוכה. "חיי אדם קודמים, חד וחלק. טל הוא האחרון שיגיד שהתנין אשם", הדגיש אנדרו והוסיף בדמעות: "ביקרתי אותו יום אחרי זה. אתה רואה את כל הפאר וההדר של התנין הזה, ללא רוח חיים, זה עצוב".

בתקרית המבהילה והחריגה בגן החיות התנ"כי בירושלים, התנין קלרנס לבית משפחת מוריס, מת בטרם עת בגיל 45. "אני בכיתי, ירדו לי דמעות", שיתפה יוני, ודולי הוסיפה: "זה כמו משהו שהוא חלק מהמשפחתיות שלך". אנדרו סיכם: "מבחינתי זה היה עוד מסמר בארון של אבא".

מצאתם טעות לשון?