האיתותים שמגיעים מצפון מעידים כי מצבו של ארגון הטרור השיעי חיזבאללה אינו טוב. התקיפות הישראליות, ובעיקר שתי הבולטות – חיסול רמטכ"ל הארגון פואד שוכר בביירות והמתקפה האווירית שהשמידה אלפי קני שיגור של רקטות וטילים ביום ראשון לפנות בוקר – מעידות על הניסיונות להפר את שיווי המשקל של הארגון.
נסראללה עם פואד שוכר, בכיר חיזבאללה שחוסל (ארכיון)
נאומו של חסאן נסראללה בראשון היה מבולבל, הוא סתר את עצמו והיה רווי שקרים בוטים. זו לא תובנה פרטית שלי – כך חושבים רוב הפרשנים בכלי התקשורת בעולם הערבי, וכך גם הקריקטוריסטים.
בעיתונים וברשתות החברתיות הערביות הופצו קריקטורות שלגלגו על הפגיעה של ארגון הטרור בלול במושב מנות. באחת מהן, של המאייר הסעודי פאד אל־ג'וביירי, נראה לול תרנגולות פגוע ותמונת שוכר לצידו עם הכיתוב: "מבזק – הריגת 34 תרנגולות ציוניות ושבירת 103 ביצים, בהפצצת חיזבאללה כנקמה על הריגת המפקד פואד שוכר…" (תודה לעומר דוסטרי על ההפניה).
ניתן להעריך כי בעקבות חיסול שוכר יש חילוקי דעות בהנהגת ארגון הטרור על חומרת התגובה, כשמן הסתם יש בכירים שדורשים להחיל מתקפת טילים שתכלול שימוש בחימושים המדויקים ותפגע במרכז ישראל ובמתקני תשתית. נסראללה, כך נראה, פחות מעוניין בזה, מחשש לתגובה ישראלית חריפה שתגרום לאובדן חלק ניכר מהיכולת הצבאית של הארגון ובשל חוסר רצונה של איראן הפטרונית להיגרר למלחמה של ממש.
האסטרטגיה של חיזבאללה עד כה הוכיחה את עצמה – הוא הצליח לגרש מהצפון עשרות אלפי ישראלים, לירות לבסיסים וליישובים אזרחיים תוך גרימת עשרות אבידות לישראל, להפתיע את צה"ל באמצעות הכטב"מים לריגול ולתקיפה, לפגוע במתקנים צבאיים חשובים, ועוד. ברקע נשמרת היכולת המאיימת יותר – הטילים המדויקים שמיועדים לפגיעה במתקני התשתית ובמתקנים הצבאיים – אך לא נעשה בה עדיין שימוש של ממש.
למעשה, גם ביום ראשון המתקפה המתוכננת של חיזבאללה נגד בסיס גלילות ואתרים אחרים לא אמורה היתה לכלול שימוש בטילים הללו. אם בוחנים את מלחמת ההתשה שמנהל חיזבאללה מבינים כי הוא הורתע באופן חלקי בלבד מאזהרת ה־DON'T של הנשיא ביידן.
נסראללה מבקש מצד אחד לשמר את יכולת האיום וההרתעה של הטילים המדויקים, ומצד שני לשמור את ישראל במתח תוך גרימת נזקים אזרחיים, כלכליים, תדמיתיים וחברתיים באופן מתמשך, מבלי לגרום למערכת הביטחון לצאת למתקפה מכרעת. הוא מאמין, וכנראה בצדק, שההנהגה הישראלית – הן הצבאית והן ראש הממשלה – מעדיפים שלא לפתוח עוד מלחמה של ממש בשלב הנוכחי.
משמעות התגובה הישראלית, בהנחה שהסתיימה, שהוא צודק לגמרי, ושהמטרות הישראליות – זו שהוגדרה כשלב ביניים וכוללת את החזרת התושבים לצפון והשבת השגרה האזרחית וזו האסטרטגית של הסרת איום הטילים המדויקים של חיזבאללה – רחוקות מהשגה. המטרות הללו קריטיות לביטחון ישראל, ובכל זאת אנו רחוקים מהן.
למה זה לא קורה? סיבה אחת חשובה היא חלוקת הגזרות. המיקוד כרגע ברצועת עזה, בהשמדת שרידי הגדודים המאורגנים של חמאס ובחיפוש המתמיד אחר ראש הנחש סינוואר. מלחמה בצפון תדרוש סד"כ ניכר וחימושים בכמויות שלא בטוח שיש מספיק מהם, למרות הסרת רוב החסמים מהרכבת האווירית האמריקנית.
סיבה שנייה היא הצורך בהכנת העורף למלחמה שעלולה לשתק תשתיות ולפגוע קשות בכלכלה. הסיבה השלישית והחשובה מכולן היא הלחץ הבינלאומי, ובעיקר האמריקני, שלא רוצה מלחמה אזורית לפני הבחירות.
זו הסיבה שאנו עדים לביקורים תכופים של אישי ממשל ובכירי הצבא האמריקני, ולהצהרות מוושינגטון שמחד מחמיאות לישראל על האיפוק אבל גם מזהירות מפני הסלמה. הסרת חסמי רוב משלוחי הנשק היא הסוכרייה, אבל לצידה גם הדרישה להימנע ממלחמה כוללת.
הפער המתמשך בין הרצוי למצוי
האמריקנים מעלים כל העת גם את סיכויי ההגעה לעסקה שכוללת את הנורמליזציה עם סעודיה, כפי שדיווחנו ביום שישי, כנימוק נוסף למניעת מלחמה כוללת עם חיזבאללה.
ויש עוד נימוק כלכלי: החשש האמריקני מפני תגובה ישראלית כלפי איראן, שעשויה להיות כלפי מתקני הנפט הרגישים והפגיעים. לאיראן ברור כי לישראל יש יכולת לתקוף את מתקני התשתיות שלה, ובעיקר את תעשיית הנפט שהיא מקור ההכנסות העיקרי שלה. המראות מנמל חודיידה בתימן נחרטו היטב בטהרן, והיכולות האוויריות והימיות של ישראל, לרבות איום הצוללות שעשויות להימצא גם קרוב אליהם במפרץ ממש.
תקיפה ישראלית כזו תביא לזינוק מיידי במחירי הנפט בעולם, ולפני בחירות תהיה זו מכה אנושה לממשל הדמוקרטי. ההערכה הישראלית היא שבאיראן מחפשים יעד נקודתי אך כואב כנקמה על חיסולו של הנייה בתוך ביתם.
