העיתונאית שבטוחה ש"המערב החליט להישכב על הצד ולמות"

מעטים הקולות בעיתונות הבריטית שהם חדים, בלתי מתפשרים ומשפיעים כמו זה של מלאני פיליפס. כעיתונאית, סופרת ופובליציסטית ותיקה, פיליפס הקדישה עשורים לאתגר את הנרטיבים הדומיננטיים בפוליטיקה ובתרבות המערב. מהימים שבהם כתבה בגרדיאן ועד למאמריה בטיימס ובספקטטור, היא התריעה שוב ושוב על עליית האנטישמיות, כישלונות הרב־תרבותיות והשינויים האידיאולוגיים שמאיימים על יסודות הציוויליזציה המערבית.

● ארבעה מקרי רצח בארה"ב מקושרים לאישה שלובשת גלימות ומחזיקה בכמה זהויות
● טראמפ ותומכיו באירופה אומרים לשמאל ולמרכז וגם לאוקראינה: ״זמנכם עבר״

כמי שמגינה בעקביות על ישראל ומבקרת בחריפות את האג'נדה ה"נאורה", פיליפס מצאה את עצמה לא פעם בעימות עם הממסד התקשורתי ועם האליטות הפוליטיות בארץ הולדתה. אך התחזיות שלה, שבעבר נחשבו למוגזמות, הוכיחו את עצמן כנכונות שוב ושוב. בראיון לגלובס היא משתפת בניתוח חד ובלתי מסונן על האתגרים המרכזיים שמעצבים את עולמנו כיום: משבר הזהות במערב, השחיקה בערכים המסורתיים והאיומים הגוברים על ישראל והעם היהודי.

"היהדות היא התשתית לציוויליזציה המערבית"

פתחנו בשאלה על ספרה החדש, The Builder’s Stone: How Jews and Christians Built the West – and Why Only They Can Save It, בו היא חוקרת את התפקיד המרכזי שמילאו היהדות והנצרות בעיצוב הציוויליזציה המערבית. היא טוענת כי שחיקת הערכים היהודו־נוצריים הובילה למשבר תרבותי ומוסרי, שהופך את המערב לפגיע לאיומים פנימיים וחיצוניים. בספר פיליפס מסבירה כי רק באמצעות חזרה לעקרונות היסוד של היהדות יוכל המערב להתמודד עם האתגרים העכשוויים ולהבטיח את הישרדותו.

פיליפס סבורה כי הנצרות הייתה בשורש הציוויליזציה המערבית כאמונה הדתית הבסיסית שלה, "אך הנצרות לא נוצרה יש מאין ולצערי אנשים, אפילו נוצרים, לא מבינים את זה היום", היא אומרת. "הנצרות נולדה על ידי היהדות, ובלב הנוצרי – באתיקה המוסרית והרוחנית – יש מבנים מערכים יהודיים. הערכים היהודיים האלה הם למעשה ערכי היסוד והתשתית של הציוויליזציה המערבית".

אבל המנגנון לא היה יהודי בשלב כלשהו.
"הערכים האלה הוכנסו למקומם באמצעות המנגנון של הנצרות, אבל הם יהודיים. גדולתו של המערב הייתה תלויה כולה בערכים יהודיים, הם העניקו לו את האיכות התרבותית שלו. כלומר, אלה הערכים שהוציאו את המערב מברבריות לציוויליזציה במאה ה־18. בספר אני דואגת להראות את מידת התרומה של הערכים היהודיים למערב, מדוע מדינת ישראל והעם היהודי נמצאים כעת בקשיים כאלה, ולמה המערב פנה נגדם בצונאמי האנטישמיות שאנחנו רואים ברחבי המערב".

מה בעצם את טוענת?
"שזה לא מקרי שיש שנאה כזו נגד ישראל ויהודים כעת, כי המערב התהפך על עצמו. הוא מנסה להרוס את עצמו והפך לחלוטין את ערכי הליבה שלו. זה לא במקרה, הוא מפנה גב למי שהנחילו את הערכים הבסיסיים שלו כחלק מהניסיון להשיל מעליו את ערכיו".

מהם ערכים יהודיים בכלל?
"העיקרי שבהם היה הרעיון של אחריות מוסרית – שאדם לוקח אחריות אינדיבידואלית על מעשיו, שם את טובת האנשים במקום הראשון, חי בצניעות, אסיר תודה על מה שיש לו. אלה דברים חשובים מאוד במסורת המערבית. גם הרעיון שערך החמלה הומצא על ידי הנצרות פשוט מגוחך. היהדות היא שנתנה לעולם את הרעיון המהפכני שצריך להתייחס לכל אדם בכבוד כי כל אדם נברא בצלם אלוהים. הרבה חילונים בימינו, נוצרים ויהודים, סבורים שזכויות אדם הן המצאה חילונית, זה מגוחך. ללא אותו ערך יהודי של כבוד לכל אדם אין חמלה, אין לדאוג לאחרים.

"אתה מסתכל על התרבויות הגדולות של העולם, התרבויות העתיקות, הרומאים, היוונים, הציוויליזציות של היום, עתיקות או מודרניות במזרח – אף אחד לא אימץ את ערך החמלה, אף אחד לא שם אנשים אחרים במקום הראשון, לאף אחד אין כבוד לחיי אדם. הם די פראיים וברבריים במובנים שונים. מנגד, ערכים מוסריים של הסתמכות עצמית, אחריות עצמית, אחריות על מעשיך, הם העומדים מאחורי המערב".

וחוץ מאחריות מוסרית?
"אנשים באמת לא מבינים כמה התרומה של היהדות חיונית לפיתוח התבונה. היהדות, במיוחד באמצעות התלמוד, תרמה את התרומה העיקרית לרציונליות המערבית כפי שהתפתחה לאורך דורות".

פיליפס גם סבורה שניצני הדמוקרטיה נשתלו בעבר בתנ"ך. לדבריה, "זה עיקרון מהפכני. ביהדות ובממלכת ישראל העתיקה היה עיקרון שהחוק נעשה בהסכמת העם. זה לא היה מושלם כמובן אבל העיקרון הזה עולה שוב ושוב בכתבים. זה לא היה אמור להיות שליט שכופה חוק על אנשים. זה נעשה בהסכמה".

נחזור לימינו. נדמה שדווקא האליטות במערב הן שתוקפות אותו מבפנים. איך תסבירי זאת?
"זו שאלה מאוד מעניינת ואני לא בטוחה שיש לי תשובה למה זה קורה דווקא בשלב הזה. אבל כבר עשרות שנים שהאליטות האינטלקטואליות והפוליטיות מנסות לתקוף את המערב. ובמקביל, חלה התפתחות של מה שהייתי מכנה תנועת התנגדות בקרב מיליוני אנשים שאומרים שהם בעצם לא רוצים את התרבות, הלאום, ה'עמיות' שלהם. הם גם רוצים את ההתקשרות לערכים המסורתיים שמבוססים במסורות שלנו ובאומותינו. האנשים האלה מתקוממים נגד אליטה פוליטית ואינטלקטואלית שפועלת לדרוס את הערכים הללו".

"ציפיתי שה'תרבותיים' יזנקו להגנת ישראל"

פיליפס מגדירה את המצב כ"התקוממות תרבותית ופוליטית גדולה", שבאה לידי ביטוי בין השאר בתנועות פופוליסטיות שקמו באירופה. "תנועות אלה מהוות במוצהר מרד נגד הממסד הפוליטי כולו", היא מסבירה.

ותחת הנהגת המפלגות האלה עלולות לעלות דמויות גזעניות או קסנופוביות?
"כמה מהפוליטיקאים הפופוליסטים הם לא מאוד נחמדים. חלקם מסוכנים למדי. אבל זה לא העניין. הנקודה היא שזהו מרד נגד עמדת הממסד, שהייתה בעצם השמדת המערב. וזה קורה גם בבריטניה, למרות שבריטניה הלכה בכיוון ההפוך בבחירות הכלליות האחרונות, כשבחרה כברירת מחדל כמעט בממשלת הלייבור, שהיא מעין נסיגה לסוג של זוועה סטליניסטית. ובאמריקה, הנשיא טראמפ נבחר בפעם השנייה. ומה שלא תחשוב על הנשיא טראמפ, הכוחות שהעלו אותו לשלטון הם אותם כוחות".

כל זה, סבורה פיליפס, הוא מרד נגד האליטות ששונאות את המערב מתוכו. "בעיניי נקודת הציון בסיפור הזה היא היחס להתקפת 7 באוקטובר", היא אומרת. "באותו יום העם היהודי עבר את הזוועה הגדולה ביותר שלו מאז השואה, והיית מצפה שהאנשים ה'תרבותיים' יזנקו להגנתה של ישראל ויתמכו בה עד הסוף בזמן שהיא נלחמת להגן על עצמה מפני השמדה, מלחמת ג'נוסייד נגד העם היהודי בכלל וישראל בפרט. הייתם מצפים שהמערב יגיד אנחנו לא הולכים לסבול שואה שנייה, אנחנו הולכים לתמוך בישראל".

"בעצם היה כאן אתגר למערב: האם בנקודת הזמן הזו בהיסטוריה אתם תתמכו בציוויליזציה או שתחליטו ללכת עם הברבריות? המערב לא בחר לתמוך בציוויליזציה. ומה שאני טוענת בספר הוא שהסיבה לכך היא שהמערב איבד את דעתו. במקום לקום ולהילחם על ערכיו המערב החליט לשכב על הצד ולמות".

האם המוות הסופי של המערב הוא בלתי נמנע לדעתך?
"אני לא חושבת שזה בלתי נמנע. יש מה לעשות, אפשר עוד להציל את המערב ואנחנו רואים מאבקים שונים בעולם בדיוק על הנושא הזה. הדבר החשוב הוא שהמערב צריך לרצות לשרוד כמערב. המערב צריך לרצות לשרוד, כי הוא צריך להבין למה חשוב שהוא ישרוד. כש־7 באוקטובר קרה, הוא לא הבין שזו לא סתם התקפה על העם היהודי או על מדינת ישראל. הוא לא הבין שזו הייתה התקפה על הציוויליזציה כשלעצמה. והסיבה שהמערב לא הבין זאת הייתה בגלל שהוא לימד את עצמו לא להבין, או לרצות להבין, שהוא הציוויליזציה ובלעדיו הברברים מנצחים".

מה דעתך על הבחירות האחרונות בארה"ב? הרבה מאוד אנשים שחושבים כמוך תולים תקוות בנשיא טראמפ.
"אנשים שמודאגים מהמצב אליו נקלע המערב משקיעים תקוות עצומות בכך שטראמפ יהיה זה שיפעל נגד ההידרדרות הזו. אין לי מושג אם הוא מסוגל לעשות את זה או רוצה לעשות את זה. אף אחד מאיתנו לא יודע איך זה הולך להתפתח".

"לא מצפים לכלום מהקורבנות של המערב"

בקרב הרבה מקובעי הטון כיום התחושה היא שהמערב עצמו תמיד אשם בהכל. ניקח את ישראל לדוגמה: כשיש פיגועים של פלסטינים, ישראל מיד מואשמת שהיא גרמה להם לעשות זאת. גם אחרי מתקפת 7 באוקטובר היו שטענו שההיסטוריה לא התחילה באותו יום, וכי עשרות שנות כיבוש דחפו אותם לנהוג ככה. במדינות אחרות במערב, טוענים למשל שהיחס של קבוצת המיעוט בבתי הכלא לא פרופורציונלי בגלל גזענות של המערכת – ללא שום צורך להוכיח זאת. עצם השונות היא ההוכחה. איך אפשר להילחם בעניין הזה?

"הלך הרוח שתיארת הוא גזעני במהותו", מסבירה פיליפס, "כי מה שהם אומרים זה, אל תצפו לכלום מהאנשים האלה שנחשבים כקורבנות של המערב, אנחנו לא מצפים מהם לאחריות מוסרית. אנו רואים בהם כלי משחק חסרי אונים שלנו ולכן לא מצפים מהם לקחת אחריות על שום דבר שהם עושים. אחריות מוסרית היא חלק חשוב מאוד בלהיות בן אדם, ולכן מה שהליברלים המערביים עושים במסווה של אנטי־גזענות הוא דה־הומניזציה מוחלטת של האנשים שהם מתיימרים להגן עליהם. מאוד קשה להתמודד עם זה כי הטון הזה שולט בתרבות ויש הענשה של מי שחושב אחרת".

את כותבת כבר עשרות שנים על האסלאמיזציה הרדיקלית של בריטניה. למה השלטונות לא עושים כלום להילחם באיום הזה?
"הספר שלי על איך הממסד הבריטי פשוט נתן לאסלאמיזציה של בריטניה לקרות יצא לאור ב־2006, וכבר אז ממשלות פחדו לקחת את זה על עצמן כי הן חשבו שכבר יש יותר מדי מוסלמים שהיו אלימים, וחששו שהמסגדים הם מאגרים של תחמושת, וחששו שתהיה להם מלחמת אזרחים. כבר אז דיברתי עם אנשי פוליטיקה וביטחון שאמרו לי דברים כמו 'אין לאלימות שאת מדברת עליה שום קשר לאסלאם'. הייתי שואלת איך אפשר להגיד את זה, זה ג'יהאד, הם עצמם אומרים שזו מלחמת דת. היו משיבים לי שאי אפשר להגיד שזה קשור לאסלאם, כי תהיה סטיגמה שלילית על כל המוסלמים במדינה.

"זה כמעט חולני לחשוב בצורה כזו. הרי י ש מוסלמים בריטים שהם בסדר גמור, שהם מוסלמים לפי מורשת, לפי רקע, לפי משפחה – אבל הם חתומים לחלוטין על ערכי המערב. הם בריטים בכל המובנים. והם ממש לא מהווים בעיה, הם אזרחים למופת. אבל להכחיש שיש בעיה בקהילה המוסלמית זה פשוט לשקר, כי יש מספר גדול מאוד, לא בר־קיימא, של אנשים בתוך אותה קהילה שהם לא בסדר, שמתכוונים לאסלם את בריטניה, שלא רוצים לדבוק בכלל בקודים המוסריים והפוליטיים של בריטניה".

 לונדון. "הממסד הבריטי פשוט נתן לאסלאמיזציה לקרות" / צילום: Reuters, PA Images

בהפגנות הפרו־פלסטיניות בלונדון המשטרה לא ממש עצרה את ההמון מלנהוג באלימות ושנאה כלפי יהודים.
"למשטרה הייתה הדרך המוזרה והסוריאליסטית שבה היא עבדה באירועים האלה. יש לנו שתי קבוצות של אנשים: האחת היא פרו־פלסטינים או אנטי־יהודים, והשנייה היא היהודים או הפרו־ישראלים. רק אחת מהקבוצות מרבה לנהוג באלימות. אז המשטרה אומרת שכדי לשמור על השלום, היא חייבת להפסיק את האלימות. זה אומר שעליה למנוע מהאנשים שעומדים להיות אלימים, הפרו־פלסטינים, לתקוף את האנשים האחרים, היהודים. והם יתקפו אותם רק אם יתגרו בהם. אז אסור ליהודים להתגרות בהם. אז נעצור את היהודים, כי הם מתגרים ומעוררים את האלימות. זה, בלשון המעטה, מטורף, אבל אפשר לראות את ההיגיון – יש קהילה אחת שכולם יודעים שהיא איום אמיתי. והיהודים, שלא מהווים איום, מפסידים. בכל יקום שפוי והגון, זה לא בסדר ולא צריך לקרות. אבל למרבה הצער, ככה זה עובד".

מה הפסיד המערב כשהתנער מהיהדות

פיליפס חיה בשנים האחרונות בישראל, מה שלדבריה נתן לה "ראייה חיובית מאוד לחיים". "המדינה בטראומה עמוקה ולדעתי תישאר כך לדורות. בכל יום יש אבדות, אנשים מתאבלים, אנשים חרדים ליקיריהם וחרדים מהעתיד", היא אומרת, "אבל בכל זאת, יש כאן תחושה של חיוביות, של רוח, של חוסן. שאנחנו הולכים לעבור את זה, והולכים לנצח את זה, והולכים לשרוד ולשגשג. למה זה? למה הצעירים הנפלאים האלה שנמצאים בחזית הקרב, שסובלים אבדות נוראיות, מדוע רוחם אינה מעומעמת? כי הם יודעים בדיוק מה הם ועל מה הם נלחמים. הם מבינים שהם נלחמים למען האנשים שלהם".

פיליפס מוסיפה ואומרת שהמערב יכול ללמוד הרבה מהרוח הישראלית הזאת. "החיילים שלנו נלחמים כדי לשמור על החיים ועל הכבוד, וכדי לעשות צדק עם הזיכרון וההקרבה. כל הדורות שבאו לפניהם עשו מאמצים הירואיים כדי לשמור על העם היהודי, והם מרגישים שיש להם את אותה החובה. הם מרגישים כך כי הם חונכו לא רק כדי לדעת מה הם, אלא לאהוב את מה שהם. הם אוהבים את האומה שהיא הביטוי של העם. הם רוצים שיהיו להם ילדים ונכדים שימשיכו את זה. זה מה שהמערב הפסיד בדורות האלה. הוא אפילו לא יודע מה זה".