שנות ה-70 היו שנים מאד סוערות בחייו האישיים והמקצועיים של אלביס פרסלי: הן החלו בהצלחה מחודשת בהופעות החיות הגדולות בלאס ווגאס ובשאר רחבי ארצות-הברית, מפגש מכונן שלו עם נשיא ארצות-הברית ריצ'רד ניקסון בבית הלבן ובחירתו ב-1971 בתור "אחד מעשרת הצעירים המצטיינים של האומה" מטעם לשכת המסחר האמריקאית לצעירים, וכן זכייתו בפרס מפעל החיים של הגראמי (הוא היה זמר הרוקנ'רול הראשון שזכה בפרס זה).
כמו כן, לאחר שנטש את תעשיית הקולנוע העלילתית, יצאו בשנים 1970 ו-1972 בהתאמה שני סרטי דוקו המתעדים את הופעותיו של אלביס – "That’s The Way It Is" ו-"Elvis On Tour". האחרון אף זכה בפרס גלובוס הזהב לסרט התיעודי הטוב ביותר של השנה, באותו חודש בו אלבום הגוספל שלו "He Touched Me" זיכה אותו בפעם השנייה בפרס הגראמי.
באותו עשור הקליט אלביס שירים מצליחים שנעו במחוזות הקאנטרי-פולק-רוק, בראשם "You Don’t Have To Say You Love Me", "Always On My Mind", "My Boy", "Burning Love", "Make The World Go Away", "Until It’s Time For You To Go", "Fool", "Hurt" ו-"Moody Blue" ובשנת 1973 הגיע לאחד משיאי הקריירה כשקיים את הקונצרט הראשון בעולם ששודר בשידור חי דרך לוויין מול מיליארד צופים ב-40 מדינות ברחבי העולם, ובו ביצע את מיטב להיטיו מכל השנים, נראה ונשמע במיטבו.
לצד ההצלחה המקצועית – חייו האישיים של אלביס היו רכבת הרים: הוא התגרש מפריסיליה פרסלי ב-1973 לאחר ששניהם בגדו זה בזו, וכשהוא נחשף לרומן שניהלה את מדריך הקראטה שהוא בעצמו המליץ לה עליו – נכנס למשבר נפשי עמוק, בייחוד כשיש להם ילדה קטנה משותפת במשוואה הזו – ליסה מארי. באותן שנים ניהל מערכות יחסים עם הפזמונאית ומלכת היופי לשעבר לינדה תומפסון ועם ג'ינג'ר אלדן, לה התארס בראשית 1977.
בעקבות הפרידה מפריסיליה החלה הידרדרות חמורה במצבו הבריאותי בעקבות התמכרותו החולנית למשככי כאבים ולחומרים ממריצים (התמכרות שהחלה כבר במהלך שירותו הצבאי במערב גרמניה) עד כי פעמיים באותה שנה נטל מנת יתר של משככי כאבים, ובפעם הראשונה אף היה בתרדמת של שלושה ימים בחדרו במלון. בפעם השנייה אושפז כבר. באותן שנים העלה במשקל באופן דרסטי ונראה רחוק מהפרצוף המוכר והמסוקס שהעניק לו את פרסומו העולמי, כשחלק מאנשי התקשורת התייחסו אליו כקריקטורה וכבדיחה.
למרות מצבו הבריאותי המידרדר הגביר אלביס את כמות הופעותיו (בשנת 1973 קיים 168 הופעות – שיא בקריירה שלו מבחינת הופעות חיות) – והדבר נתן את אותותיו: הוא היה מגיע להופעות מבולבל ומעורפל, עומד לפעמים חצי שעה מול מיקרופון בפני קהל מלא ולא מוציא הגה, ולפעמים גם נהג ליפול ביציאה מהלימוזינה בדרך להופעה, לא זכר את מילות השירים וגם כששר – הקהל לא הבין את מילותיו כי הוא בלע את המילים וגם דיבר גיבובי שטויות ללא הקשר.
היו הופעות שביטל כיוון שלא הצליח לקום מהמיטה. את שאר הזמן הוא בילה בהסתגרות בביתו, דיבר לעצמו והיה נתון לפרנויות. על פי מקורביו, פרסלי שיחד את הרופאים שטיפלו בו וידעו את מצבו המעורער במכוניות ובמתנות יקרות ערך, בתמורה לרשימת מרשמים לאותן תרופות הרסניות.
בין השנים 1974-1975 בקושי הצליח להקליט שירים חדשים או להגיע לאולפן, אז חברת התקליטים הוציאה הקלטות שלו מ-1973 כדי לשמור על גחלת הקריירה שלו בוערת מבחינת חומרים חדשים. בשלב מסוים חברת התקליטים שלחה אולפן נייד לאחוזתו בגרייסלנד כיוון שלא היה מסוגל להגיע בעצמו לאולפן, ובקושי רב הקליט שירים שחלקם יצאו באלבומו "From Elvis Presley Boulevard, Memphis, Tennessee" וחלקם נכללו באלבומו האחרון "Moody Blue" (1977).
ביוני 1977 צילמה חברת CBS שני קונצרטים של אלביס לתכנית טלוויזיה בשם "Elvis In Concert" ששודרה כבר אחרי פטירתו ובה הוא נראה מבולבל לגמרי, צוחק בלי סיבה, מתעייף מהר וכמעט בלתי מסוגל לדבר. ב-26 ביוני 1977 קיים אלביס את הופעתו האחרונה באינדיאנפוליס, וזמן קצר אחרי כן יצא אלבומו האחרון "Moody Blue". שיר הנושא הגיע אחרי מותו למקום הראשון במצעד שירי הקאנטרי האמריקאי.
בימיו האחרונים סבל אלביס ממספר בעיות בריאותיות: גלאוקומה, לחץ דם גבוה, נזק לכבד, וגדילה של המעיים, שכל אחד מהם הוחמר – ואולי נגרם – על ידי שימוש בסמים ובתרופות שונות.
ב-16 באוגוסט 1977 היה אמור אלביס לטוס בטיסה ערב מממפיס לפורטלנד, מיין, כדי להתחיל סיבוב הופעות נוסף. אולם, אחר הצהריים, ארוסתו, ג'ינג'ר אלדן, מצאה אותו חסר הכרה על רצפת השירותים במתחם גרייסלנד שלו. ניסיונות להחיות אותו לא הצליחו, והוא הוכרז כמת בבית החולים Baptist Memorial בשעה 15:30 אחר הצהריים. מנתיחה שלאחר המוות הרופאים קבעו כי לקה בדום לב. הוא היה בן 42 במותו.
מותו הפתאומי (אך הצפוי מראש, במובן מסוים) היה הלם למעריציו הרבים בכל העולם ומעל 80 אלף איש הגיעו להלווייתו, שהייתה מהגדולות ביותר באמריקה. מאז ועד היום נחשב אלביס לגיבור אמריקאי, למלך הרוקנ'רול ולמי שהחל את דרכו כמטאור בשמי המוזיקה והבידור העולמי, הפך שבוי בכלוב זהב ומצא את מותו הטרגי בגיל צעיר. המורשת שלו חיה ובועטת גם עשרות שנים אחרי מותו ובעיני רבים – הוא עדיין "חי".
זהו אינו הפרק האחרון בסדרה – בפרק הרביעי והחותם של הסדרה נצלול אל השירים שלא שולבו בשלושת הפרקים הקודמים, חלקם מוכרים יותר וחלקם מוכרים פחות, משנות ה-50 ועד יומו האחרון של אלביס, שירים שכל מי שמחבב או מעריץ את אלביס – צריך ואולי אמור להכיר.
הסדרה 'מלך הרוקנ'רול' בעריכתו ובהגשתו של דודי פטימר היא הזדמנות ייחודית לגלות מחדש את אלביס – האמן והאדם – דרך שיריו, סיפוריו ותחנות חייו. הצטרפו אלינו למסע מוזיקלי, תרבותי ואישי מרגש, בדיגיטל של 103fm
