הניצחון הגדול של מפלגת הלייבור בבחירות בבריטניה בסוף השבוע הוא בלי ספק הסיפור הגדול בממלכה, אך ההפתעה הגדולה ביותר מגיעה דווקא מכיוון הימין. נייג'ל פרג', הפוליטיקאי הימני-שמרני-פופוליסט , מנהיג מפלגת הרפורמה, הצליח להיכנס לראשונה לפרלמנט בלונדון עם חמישה מקומות – ואחראי במו ידיו לחיסול המוחלט של המפלגה השמרנית – עם התוצאה הגרועה ביותר שלה בקרוב ל-200 שנות לקיומה.
פרג' הוא תומך מובהק של דונלד טראמפ, ותומך גם בנשיא רוסיה פוטין, בעל עמדות אירו-סקפטיות ואנטי-גלובליות. הוא נחשב לאחד הקולות הבולטים ביותר שהובילו את בריטניה לברקזיט שהביא לנטישת האיחוד האירופי. במשך שנים הוא היה בשוליים של הפוליטיקה הבריטית, והפעם הצליח לראשונה להיכנס לפרלמנט, לאחר ניסיונות רבים ללא הצלחה.
ההצלחה של פרג' גדולה במיוחד, שכן הוא זכה ל-14% מכלל הקולות בבחירות בבריטניה. למרות זאת, בשל שיטת הבחירות הבריטית, הוא זכה רק לחמישה מקומות בפרלמנט.
הפוליטיקאי הימני פופוליסטי בבריטניה, נייג'ל פרג' | צילום:
רויטרס
השיטה הבריטית – שיטה "אזורית-רובית" – קובעת כי המועמד שהשיג הכי הרבה קולות מכל אחד מ-650 מחוזות הבחירה נבחר לפרלמנט, ללא קשר להפרש מיריביו או שיעור ההצבעה באחוזים. כך, מפלגת הימין הפופוליסטי של פרג' פגעה משמעותית במפלגה השמרנית, וקולות ההצבעה של הימין בבריטניה התחלקו בין שתיהן – מה שסלל את דרכה של הלייבור לניצחון הסוחף.
הלייבור השיגו רק כ-34% מהקולות בבריטניה, אך זכו ל-412 מושבים בפרלמנט מתוך 650 בסך הכול. השמרנים זכו ל-24%, אך השיגו רק 121 מקומות. אחת הסיבות שראש ממשלת בריטניה לשעבר רישי סונאק הורה על בחירות מוקדמות יחסית – בפרק זמן של כחודש וחצי, קשורה לעובדה שהוא ציפה לתפוס את פרג' לא מוכן, כך שהוא לא יספיק לקדם מהר את קמפיין הבחירות שלו, וכך אולי למנוע בריחה גדולה של קולות לכיוון הצד הימני של המפה הפוליטית.
הפוליטיקאי הימני פופוליסטי בבריטניה, נייג'ל פרג' | צילום:
רויטרס
למרות זאת, לאחר פתיחה מהוססת שבה פרג' לא היה מספיק בטוח אם הוא יוצא לדרך, הוא הצליח להרים קמפיין מספיק מוצלח בתוך כשישה שבועות בלבד. לתפיסתו, עליו למנף כעת את הצלחתו לקראת הבחירות הבאות בבריטניה, בשנת 2029, ואז הוא שואף להפוך לכוח הגדול ביותר של הימין בבריטניה, ואולי אפילו להפוך למועמד ראוי ולגיטימי לראש הממשלה הבא.
הבחירות ביום חמישי מאותתות על חשבון נפש גדול במפלגה השמרנית. אוריה בר-מאיר, דוקטורנט בבית הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב ובעל הבלוג "יס מיניסטר", אמר בשיחה עם N12 כי פרג' אינו כוח פרלמנטרי משמעותי, אך כן עלול להפוך לכוח פוליטי משמעותי מכיוון שהוא יצריך את השמרנים לעשות סוג של חשיבה מחדש. "הם יצטרכו לחשוב איך להשתקם, ואולי הם יבחרו בכיוון של הימין הפופוליסטי. הוא עשוי להפוך לקול שאי אפשר אפשר להתעלם ממנו".
אישה שופכת משקה על נייג'ל פרג' ביציאה מקמפיין בחירות
Nigel Farage being drenched in milkshake outside Clacton's Wetherspoons. A three-part story captured by Ben Stansall, AFP/Getty Images. pic.twitter.com/szoadfJwyw
— Colin Millar (@Millar_Colin) June 4, 2024
הקול החד-משמעי של פרג' נגד ההגירה הלא-חוקית בבריטניה מוצא אוזן קשובה אצל רבים מהאזרחים הבריטים, עם התחושה שהממשלות עד כה לא הצליחו להתמודד בצורה טובה עם המשבר. לא מן הנמנע שבמפלגה השמרנית יבחרו לאתגר אותו בתחום הזה, ולנסות להרוויח מחדש את הקולות שלהם שהוא הצליח להעביר אליו.
בעוד שהציבור הכללי והפוליטיקאים בבריטניה שומרים על קונצנזוס יחסי בכל הקשור למלחמה באוקראינה, וראש הממשלה החדש קיר סטארמר שיבח עוד לפני שנבחר את ממשלות סונאק וג'ונסון על התמיכה הגדולה שלהן בקייב, פרג' מהווה קול חריג בנוף גם בעניין זה. הוא לא יודה במפורש שהוא תומך בפוטין, שכן הדבר משול כמעט להתאבדות פוליטית בבריטניה, אולם הוא טען לא אחת כי המלחמה פרצה ומתרחשת בגלל אוקראינה והמערב, ולא בגלל הנשיא הרוסי שהורה על הפלישה. בעצרת בחירות שקיים לפני ימים אחדים הופיע על הבמה שלט שתלו מבקריו של פרג', שבו נראה פוטין מחייך ועליו כתוב "אני אוהב את נייג'ל".
We just dropped in on Farage’s election rally with a beaming picture of Putin. Nigel was not pleased. pic.twitter.com/KeDiOMeyu6
— Led By Donkeys (@ByDonkeys) June 29, 2024
הצלחתו של פרג', כמועמד ימין קיצוני, אינה מגיעה באופן מפתיע ולא צפוי. בצרפת, לראשונה אי פעם, מפלגת הימין הקיצוני של מרין לה פן הפכה לגדולה ביותר. בגרמניה, מפלגת ה-AfD, שרבים רואים בחלק מאנשיה כנאו-נאצים, הפכה בבחירות לפרלמנט האירופי למפלגה השנייה בגודלה במדינה. גם בהולנד, אוסטריה, איטליה, מדינות סקנדינביה, ועוד אחרות – הימין הקיצוני מתחזק לממדים שטרם נראו, בין היתר על רקע משבר ההגירה.
למרות שפרג' הצליח לזכות רק בחמישה מושבים בפרלמנט, התמיכה הציבורית בו גדולה הרבה יותר. בשל כך, הוא הביא לחיסול השמרנים, עם השפל הפרלמנטרי הגדול ביותר שלהם, וכעת יש בכוחו לעצב את השיח והנרטיב החדש של הימין בבריטניה.
