ניתאי עמר הוא צוער בן 20 המתגורר בקריית גת בין הסמטאות והבתים השקטים. ניתאי אוהב ספורט ולצאת עם חברים. מגיל צעיר בער בו צורך לשנות מציאות. "חייתי את הדרום עם כל הסיבוכים שלו, זה גרם לי לרצות להתחבר ולשנות את המצב הזה", הוא מספר בראיון אישי.
הגרוע עוד לפנינו? ההפתעה הקטלנית שמכין חיזבאללה לישראל
תקלה חמורה במכשיר לאבחון סרטן: חשש שחולים קיבלו טיפול שגוי
עם סיום לימודיו, ניתאי החליט שהוא רוצה לשרת בגולני, בעקבות האהבה ליחידה שבן דוד שלו, ששירת בגדוד 51, הטמיע בו. "המורשת וההיסטוריה שיש בחטיבה מאוד נוגעת בי. אני חושב שהחטיבה מייצגת את המדינה בצורה הכי טובה שיש", הוא מסביר. אך הדרך לא הייתה פשוטה. ניתאי קיבל שיבוץ ליחידת אחרת, אך סירב בבקו"ם ונלחם על מנת להגיע לגולני. לאחר מאבקים ומאסר של 10 ימים, הוא קיבל את השיבוץ המיוחל והתגייס לגדוד 51, משם יצא לקורס מ"כים כמו בן דודו.
בבוקר השביעי לאוקטובר, חייליו התקשרו אליו מזיקים והודיעו לו שיורים עליהם. ניתאי, שהיה בבית, הבין שמשהו חריג קורה. "הבחנתי בהתעוררות בקבוצת וואטסאפ, בעיקר ממי שבבית. משם עשיתי שיחות. עשיתי שיחה למ"כ שידעתי שסוגר. החבר הכי טוב שלי מהצבא, התקשרתי אליו והוא לא ענה", הוא נזכר.
המצב הפך להיות יותר ויותר קשה: "באיזשהו שלב מישהו כן ענה לי ונתן לי תמונת מצב. המחבלים התחילו להיכנס מהחוף. אמרו לי שהמ"כ שהתקשרתי אליו כנראה נהרג, החבר שלי הבן אדם המאוד יקר לי. אמרו שיש עוד נעדרים והמ"מ נעדר ולא יודעים מה איתו. משם אני מבין שהמחלקה יחסית באוויר וצריך להתקדם קדימה", הוא משתף במועקה באותה העת.
ניתאי לא היסס לרגע ויצא לדרך לעבר עוטף עזה, לעבר הבסיס שלו בזיקים. הוא השיג טרמפ שהוריד אותו באזור אשקלון ומשם התנייד ברגל בין היישובים. הוא הבין תוך כדי התקדמות שמתרחשים אירועים גדולים גם בקיבוצים והחליט שהוא נכנס לתוכם.
ניתאי חבר לכוחות אחרים בכדי להילחם במחבלים, במהלך היום עבר בכשלושה יישובים, כשהוא מתמודד עם שריפות, ירי והיתקלויות. הוא פינה אזרחים פצועים, חיסל מחבלים ואת חלקם תפס בחיים. "לפנות ולהציל חיים של אזרחים וחיילים הרבה יותר מרגש וחשוב לי מאשר לחסל מחבלים", הוא מציין. אך הקרב היה קשה.
"המטרה שלי הייתה להגיע לחיילים שלי, לא משנה שאני לבד", הוא מספר. אולם, הוא הגיע עד מוצב יפתח, שיחסית קרוב לפלוגה שלו ונאלץ להעביר שם את הלילה. למחרת הוא הגיע לזיקים וגילה שמחלקתו איבדה חיילים יקרים: סרן איתי מאור ז"ל, סמל אופיר ציוני ז"ל, סמל אורי לוקר ז"ל, סמל עמית צור ז"ל, סמל דביר לישה ז"ל. "נשארנו אני ועוד מפקד אחד בסגל", הוא אומר בעצב. חמישה הרוגים ושלושה פצועים. "כיום גם הפצועים בתהליך שיקום וכולם חזרו לפעילות, כל אחד בתהליך שלו", מעדכן ניתאי.
ניתאי ידע שהשירות הקרבי שלו מאוד קשה לאימא שלו, שהיא אם חד הורית. למרות זאת, הוא חושף: "כשהגעתי למחלקה, הבטחתי לעצמי, שאף אחד לא ייפגע ואני אשלם את המחיר לפניהם". הוא מנסה לתאר את התחושה שלו באותה השבת, אך מתקשה: "מאוד קשה שחיילים שלך נהרגים ואתה לא שם פיזית להגן, אין לי את המילים לבטא אותה. אתה צריך לפעול ולא לחשוב. יש לי את החיילים שלי, אבל הייעוד שלי זה להגן על אזרחים. אז נשארתי ביישובים". הוא עדיין מתחבט: "מה עשיתי נכון? מה לא? אם הייתי יכול להחזיר את הזמן אחורה מה הייתי עושה?" אמוציונלית, הדילמה עדיין בוערת בו: "אם הייתי חוזר אחורה, הייתי מעדיף להיות איתם ולהגן עליהם בגופי". הוא מודה: "אלו שאלות שתמיד ילוו אותי".
בשבוע הבא, ניתאי עתיד לסיים את קורס הקצינים. על ההחלטה לצאת לקורס קצינים הוא אומר: "היציאה לבה״ד 1 חשובה בשגרה, בלחימה היא פי כמה וכמה חשובה יותר". הוא מתכונן לטקס שיתקיים ב-11.7 על רחבת המסדרים בבית הספר לקצינים. "הרצון והמוטיבציה שלי לצאת לבה"ד 1 נובעים בעיקר מהזכות האדירה שניתנה לי, להילחם למען העם ואף להוביל מחלקה בלחימה, לזכר ובשביל אותם נופלים, חברים מפקדים וחיילים, אחים שלי, הכי שלי", הוא אומר בהתרגשות.
עמר הוא צוער במגמת גפן, שהיא ההשלמה החיילית של קציני החי״ר. ההכשרה ארכה כשמונה חודשים. במהלך הקורס, הצוערים עברו סדרות לחימה בשטח בנוי ופתוח, בסבך ואף נלחמו בעזה. בטקס הקרוב יעמדו על מגרש המסדרים מעל 200 צוערים שסיימו.
לניתאי יש מסר חשוב להעביר: "הייתי רוצה להגיד לכולם, לכל עם ישראל, שצריך להרים את הראש ולהיות מאוחדים. להיות ראויים לאנשים שאיבדנו. האויב שלנו זיהה את החולשות שלנו, לא מעניין אותו מה הדעה הפוליטית שלנו ולא התחביבים שלך, אנחנו חייבים להיות ביחד", הוא מדגיש ומוסיף: "צריך להמשיך את התמיכה המדהימה של העם. זה מחזק את הלוחמים".
ניתאי משתף: "התגייסתי עם המון אמונה ומוטיבציה וידעתי שבדור שלנו תהיה מלחמה. אני רציתי להיות בצד המשפיע ולא בצד". "זה הדור שלנו, התור שלנו, זה הזמן שלנו להגן על העם והארץ הזו. אם לא אנחנו אז מי?", הוא מסכם במסר מלא השראה וגם מציין ש"החיילים שמתגייסים עכשיו ואלו שנמצאים כבר בגדודים, הם אלו שמבינים את זה. הם מלח הארץ שאני צריך לקבל לידיים ולרוץ איתם קדימה".
