פרופ' מוחמד סוואעד, ראש המכון לחקר החברה הערבית במכללה האקדמית גליל מערבי, קורא לחברה הערבית בישראל להכריע על עתידה ויחסה למדינת ישראל היהודית. "החברה הישראלית לא הולכת לשום מקום. עוד מעט 80 שנה אנו זה לצד זה. צריך לעשות שינוי. אי אפשר להשאיר דברים באוויר, צריך להגיע להכרעות".
בדיון הציבורי על הזהות בחברה הערבית עולים חששות לעתידו של המרכיב הפלסטיני בזהות.
"הגיע הזמן שהחברה הערבית תתעשת. אף אחד לא לוקח את הזהות האישית והקהילתית, אבל אנו חלק מהחברה הישראלית. אנו עובדים וחיים בתוכה, צריך להתחיל את המהלך. אף אחד לא ייקח את הזהות שלנו, אבל צריך להשתלב. החברה הישראלית נהיית משולבת יותר ויותר. אולי צריך לחשוב מסודר ולא ספורדי. אם אנו כאן חלק מהחברה הישראלית, עלינו לנסות לשלב בין הזהות האישית והקולקטיבית. צריך לחנך את הילדים, בסופו של דבר, להיות חלק מהחברה הישראלית.
"אני לא רוצה להיות נפרד מהחברה הישראלית. צריך לשים בצד את התיוגים הללו. למשל, האיחוד האירופי לא מבטל את הזהות הצרפתית. צריך להתחיל לחשוב על הישראליות. אני לא רוצה לבטל את הזהות. אבל זהות זה לא רק שפה, זה עניין של תרבות ומורשת, את אלה אף אחד לא ייקח".
פרופ' סוואעד עמד בראש צוות שחקר בשנה האחרונה את מידת האינטגרציה של האזרחים הערבים בחברה הישראלית. "בניגוד למה שאומרים אחרים, יש תהליכי התקרבות בין החברות. מלחמת המפרץ הייתה נקודת שינוי, הרגשנו חלק מהישראליות. עטינו מסכות אב"כ והקשבנו להוראות של דובר צה"ל. אחר כך הגיע העשור של אוסלו. החברה הערבית התעשתה. יש שינוי תפיסתי שצריך למנף. צריך להקנות את השפה העברית מגיל הגן. רק טובה תצמח מכך. ההשתלבות תהיה טובה יותר. כמו שאתה משקיע באנגלית, תשקיע גם בעברית. יצרנו מגוון המלצות. יותר קל ללמד מתמטיקה או מדעים בעברית".
האם מדובר בשינוי גישה?
"אם מסתכלים מבחינת המנהיגות, עברנו כברת דרך. עד שנות ה-60 הייתה מנהיגות מסורתית שידעה לנהל את החברה. כיום נוטים לזלזל בה, אבל לא היו אירועים אלימים. בשנות ה-70 צמחה מנהיגות אינטלקטואלית שפעלה בכיוון של לאומיות וחיזוק זהות. זו הייתה תקופת המפלגות הערביות העצמאיות, התנועה האסלאמית, הקמת ועדת המעקב.
"הסדק התחיל בשנות ה-90, עם הסכמי אוסלו, ולאחרונה עם מנסור עבאס שאומר 'אנחנו כאן! לאן אתם לוקחים אותנו?' אני רוצה לחזק את הפן הזה, לעצב מחדש את התודעה הערבית, את החברה הערבית. צריך לחזק את הזרם הזה, שעובד לטובת החברה. החברה הערבית בחרה להיות בחברה הישראלית, בגלל המשטר הדמוקרטי, הכלכלה והרווחה. אנו מדברים על השתלבות ולא על התבוללות".
פרופ' סוואעד קובע שהצומת של החברה הערבית בישראל היא הנעשה במרחב המזרח התיכון. "התהליכים בין העולם הערבי לישראל, הסכמי אברהם, שיתופי הפעולה, מתקדמים לקראת הסכם אזורי. המרחב המזרח התיכוני עומד להיפתח. אני רואה תהליכים ברמה הגלובלית. אני שומע הרבה עמדות ביקורתיות על העמדה הפלסטינית, קריאות להפסיק לנהל סכסוך ולהסתכל על העתיד. אי אפשר לחכות".
החברה הערבית בישראל נמצאת גם במרחב הפלסטיני.
"הבעיה הפלסטינית חייבת להיפתר. לדעתי, רצוי מדינה פלסטינית מפורזת. אם השלום הוא בר קיימא, אז לא צריך נשק. זה ישחרר את הרחוב הערבי, והערבים ירגישו חלק מהחברה הישראלית. אסור להשאיר את החברה הערבית מאחור. אני צופה שיהיו הסדרים. אז במקום להתחיל כשיהיה הסדר, נתחיל עכשיו לדבר על תהליכים בחברה שלנו".
האם לחברה היהודית ולממשלה יש תפקיד בתהליך ההשתלבות?
"החברה הערבית היא יותר מ-20% מהחברה הישראלית. אי אפשר לנתק. צריך לשנות פאזה, להמשיך בתוכניות החומש. הציבור הערבי צריך להרגיש שטוב לו כאן. צריך לחפש את המשותף".
