כבר מגיל ילדות ידעו הוריו של אמיר סלאמה, מהיישוב הדרוזי חורפיש, שבנם יגשים את כל חלומותיו. השבוע הוא עשה זאת שוב: סלאמה, בן 30, נשוי ואב לילדה, החל בגיל 19 בלימודי רוקחות במסגרת העתודה הצבאית לאחר שלא התקבל ללימודי הרפואה עליהם חלם.
עם סיום לימודי הרוקחות, הוא החליט להירשם ללימודי רפואה בתוכנית החדשה באוניברסיטת בר אילן, המאפשרת לבעלי תואר אקדמי להתקבל על סמך ציוני התואר. כסטודנט מצטיין הוא התקבל בקלות, והשבוע קיבל את תואר דוקטור לרפואה.
"ידעתי מילדות שאני חייב להיות רופא" הוא מספר למעריב, "אחרי שסיימתי את הלימודים והתחלתי לעסוק ברוקחות, ידעתי שהמקצוע לא ממצה את כל מה שיש לי להעניק. רציתי לעשות יותר, להשפיע יותר על המטופלים, לרפא ולהציל חיים. נרשמתי ללימודי הרפואה בפקולטה בצפת לבוגרי תואר ראשון, ואחרי שהתקבלתי, הצבא העדיף לוותר עליי כרוקח, כדי לקבל אותי בתום הלימודים כרופא צבאי".
בגיל 23, אחרי שנת שירות כרוקח צבאי, הוא חזר לספסל הלימודים בפעם השנייה, בפקולטה לרפואה בגליל. "שמחתי ללמוד בצפון לא רק משום שזה קרוב לבית, אלא כי התחברתי לרציונל של הפקולטה של השפעה על החיים בפריפריה. אני תושב גאה של הגליל ואשאר פה", הוא אומר.
פריצת דרך: זריקה הניתנת פעמיים בשנה בלבד – מונעת הדבקה ב-HIV
מחקר ענק מגלה: כוסית יין ביום כנראה לא תורמת לבריאות
בתום הלימודים, המשיך סלאמה לשנת סטאז' בבית החולים "זיו" בצפת, גם אותה סיים בהצטיינות, ובחודשים האחרונים הוא עובד שם כרופא בפועל. במהלך החודש הקרוב הוא יחזור לשירות בצבא כרופא גדודי, ובהמשך הוא מתכוון להתמחות בנוירולוגיה.
"מעט מאוד רוקחים עושים הסבה לרפואה, כי התואר הראשון ברוקחות מאוד מורכב ודורש השקעה גדולה", הוא אומר. "כרוקח אני כבר יודע איך התרופה עובדת, כיצד תשפיע ולאיזו מחלה בדיוק . לכן השילוב בין רוקחות לבין רפואה הוא שילוב מנצח ואני מאמין שהוא הופך אותי לרופא טוב יותר".
התסכול והביקורת של העדה הדרוזית מיחס הממשלה, היעדר התקצוב וסוגיית חוק הלאום, לא פגעה במוטיבציה שלו לתרום: "את תקרת הזכוכית הדרוזים שוברים דור אחרי דור" הוא אומר, "אנחנו מוכיחים שאנחנו אזרחים מהשורה, גם אם חלק מהאוכלוסייה פה לא רואה את זה.
"אנחנו מוכיחים את הנאמנות הבלתי מתפשרת שלנו למדינה הזו גם כשאנחנו מקבלים פחות בתמורה. אני גאה בעדה שלי, בשייכות שלי, זה לא ישתנה בגלל מצב פוליטי כזה או אחר. יש לנו קשר לאדמה ולמולדת מימים ימימה, מחויבות וזכות לשרת את המדינה ולתת את חלקנו. וזה החינוך שאנחנו רוצים להוביל הלאה לדורות הבאים".
