ביום עמוס לעייפה בכותרות דרמטיות ובסימני קריאה, קצת קשה להחליט מה מן האוסף העצום של ההתבטאויות ושל אמרות-השפר ראוי לכותרת ראשית. יום השבעתו של דונלד טראמפ הניב יותר חדשות מכל יום השבעה אחר הזכור לנו.
● טראמפ בטקס ההשבעה: "אני רוצה להיות מחולל שלום במזרח התיכון"
● כל הצהרות הנשיא: מה התוכניות שעליהן הכריז טראמפ, ומה יקרה אם יתממשו
● קריפטו, נפט ובנקים: התעשיות שצפויות להרוויח בגדול מהנשיא החדש – ואלה שפחות
● פרשנות | השלטון בארה"ב מתחלף, והשאלה היא למי לתת כבוד
● טראמפ חשף: זה מה שאעשה ביום הראשון בתפקיד
כדי לבטא את משמעות היום, וללמוד ממנו על העתיד לבוא, אנחנו מציעים כאן ציטוט שלא בא מפי טראמפ עצמו, כי אם מפיו של מי שנועד להיות אחד המוציאים-והמביאים הבולטים בממשלו, קאש פאטל (Kash Patel), שטראמפ רוצה להעמיד בראש ה-FBI.
הכהונה הזו, שוות-ערך למפכ"ל המשטרה ולראש השב"כ גם יחד, נועדה להיות פטורה מכל רמז של מפלגתיות. אבל פאטל אינו סתם איש פוליטי, אלא נואם כיכרות ופרשן טלויזיה מן הימין האולטרה-פופוליסטי. בן למהגרים הודיים מאוגנדה של אידי אמין, הוא הבטיח ליריבי טראמפ עוד בנובמבר: "אנחנו נטפל בכם בקרוב".
אתמול (ב'), פאטל הוזמן להיות אחד הפותחים של עצרת ענקית, שטראמפ ערך לאחר השבעתו. במהלך נאומו הוא השתמש לפחות ארבע פעמים במילה "שושלת" כדי לתאר את הממשל הנכנס. "קיבלנו היום מתנה מאלוהים להעלות שושלת חדשה", הכריז פאטל. "יש לנו הנשיא וסגן הנשיא הגדולים ביותר בתולדות העולם… אתם העליתם שושלת לשלטון", הוא אמר לקהל, "אתם העליתם שושלת של שינוי".
תהיה אשר תהיה כוונתו המדויקת של פאטל, בחירת המילים העניקה למעמד את הנופך המתבקש. זו לא הייתה השבעה שגרתית של נשיא ברפובליקה חוקתית. זה היה מעמד אימפריאלי. הקיסר המודח חזר ממקום גלותו, תבע את כתרו, התעטף במנדט אלוהי וקיבל את נאמנותם של אנשי חצרו. הוא אומנם מוגבל לכהונה נוספת אחת בלבד, אבל ה"שושלת" תוכל להמשיך אחריו.
עיתון בלאס וגאס מתאר את נאום ההשבעה של טראמפ במילים "פילוג לאומי"
כל מה שהוא עושה הוא "היסטורי"
בנאום השבעתו טראמפ הכריז: "אלוהים הציל את חיי כדי שאוכל להחזיר את אמריקה אל גדולתה". הוא התכוון לניסיון ההתנקשות בחייו במהלך עצרת בפנסילבניה ביולי שעבר.
ואף כי טראמפ הזכיר את אלוהים, הוא לא הניח את ידו על כתבי הקודש כאשר נקרא להישבע אמונים לחוקה. זה הזכיר במידת מה את מעמד ההכתרה של נפוליאון לקיסר ב-1804. הוא הזמין את האפיפיור לצפות בו, כדי לשוות אופי דתי להכתרה, אבל הוא לא היה זקוק לעזרתו: הוא הניח את הכתר על ראשו שלו במו-ידיו.
נאום טראמפ היה רצוף דברי הלל לעצמו. הבחירות שבהן ניצח "ייזכרו כגדולות וכבדות-המשקל ביותר בתולדות ארצנו", הוא אמר. בחירות לנשיאות בארה"ב מתקיימות אחת לארבע שנים מאז 1788. אחת מהן הייתה בעיצומה של מלחמת אזרחים, שלוש מהן היו בעיצומן של מלחמות עולם, שתיים מהן היו בעיצומו של שפל כלכלי שהתקרב להרוס את אמריקה, וכן הלאה. אבל בעיני טראמפ, לא היו היסטוריות מן הבחירות שהחזירו אותו לשלטון.
כל מה שהוא עושה הוא "היסטורי": שום נשיא "ב-250 שנות ההיסטוריה שלנו" לא הועמד במבחנים גדולים ממנו; חזרתו אל השלטון היא "היסטורית"; "אנחנו עומדים על סף ארבע השנים הגדולות ביותר בהיסטוריה האמריקאית"; 80 הצווים הנשיאותיים שהוא עמד לחתום בשעות הבאות הם "היסטוריים".
בעיניו, חזרתו לשלטון אינה רק ניצחון היסטורי – היא אקט ההקמה של רפובליקה אמריקאית חדשה; היא אקט ההתחדשות של הריבונות האמריקאית; של הביטחון האמריקאי; של המשפט האמריקאי ("מאזני הצדק יחזרו ויאוזנו"); "בראש מעיינינו עומדת היצירה של אומה, שתהיה גאה, משגשגת וחופשית"; "אמריקה תהיה גדולה יותר, חזקה יותר ומיוחדת במינה הרבה יותר ממה שהייתה אי-פעם"; "אנחנו עומדים בתחילתה של תקופה חדשה ומרגשת של הצלחה לאומית. גל של שינוי מציף את ארצנו. אור השמש נשפך על העולם כולו, ולאמריקה ניתן הסיכוי לממש את ההזדמנות הזו במידה שמעולם לא הייתה". הוא הודיע כי "תור הזהב" של אמריקה עומד להתחיל.
הוא דיבר שם כאילו השנה הייתה לא 2025, אלא 1776; והמעמד לא היה השבעת הנשיא ה-47, אלא עצמאות ארה"ב. איך אפשר להסביר את התיימרותו "ליצור אומה"? אלה אינן מליצות של כותב נאומים חרוץ מדי. אנחנו חופשים להניח, או לפחות חופשים לנחש, שהמילים האלה משקפות את הלך-רוחו של טראמפ ואת הלך-רוחם של אלפי האנשים שהוא עומד להפקיד על עמדות הכוח בממשלת ארה"ב.
עיתון בטקסס מצטט: "תור הזהב של אמריקה מתחיל עכשיו"
"מימון בלתי מוגבל להגנתם של גבולות זרים"
כתבנו כאן שמשימתם העיקרית של הפרשנים בשנים הבאות תהיה לנחש את דונלד טראמפ, לא רק לקרוא כפשוטן את הצהרותיו.
הוא תיאר את הממשל היוצא בלשון שאולי לא הייתה צריכה להדהים את יודעי טראמפ (הוא השתמש בשכמותה גם ב-2017), אבל היא הייתה חריגה כמעט בכל מובן שהוא. זו לשון המאפיינת לא חילופי שלטון דמוקרטיים, אלא מהפכות. הוא הכריז כי היום "אנחנו מתחילים שיקום (restoration) מלא של אמריקה ומהפכה של השכל הישר". קודמיו הרסו את אמריקה. "עמודי התווך של חברתנו מנותצים", "ייאוש מוחלט" רובץ עליה.
והנה המילים שבעלות בריתה של ארה"ב צריכות ללמוד בהעמקה מיוחדת: "יש לנו ממשלה שאינה מסוגלת לנהל משבר פשוט, בשעה שהיא מקרטעת אל סדרה בלתי פוסקת של מאורעות הרי-אסון מחוץ… יש לנו ממשלה שסיפקה מימון בלתי מוגבל להגנתם של גבולות זרים, אבל מסרבת להגן על גבולות אמריקה".
ברור למדי שהוא רמז לאוקראינה, אבל אותו ההיגיון עצמו חל על ישראל. ארה"ב מיהרה להציע עזרה לישראל בהגנה על גבולותיה בדרום ובצפון, בשעה שהתעלמה, לשיטתו של טראמפ, מן הגבול הפרוץ עם מקסיקו. מיליוני מהגרים נטולי-אשרה הורשו להיכנס דרכו ולהתפזר ברחבי ארה"ב. משבר הגבול, ובייחוד הרושם של התמוטטות ההגנה עליו, היו סיבה מרכזית לתבוסת הדמוקרטים.
הנאום נשמע לא פעם כנאום בחירות. הוא כלל בו את הביטוי המפורסם "drill, baby, drill", שנוצר בוועידה רפבוליקאית לפני 16 שנה כדי לעודד את הסרת ההגבלות על קידוח נפט וגז ולהוריד את מחיר הדלק.
כדי להשתחרר מכל העכבות על דלקים מזהמים, טראמפ חתם בתוך שעות אחדות על צו המוציא את ארה"ב מהסכמי פריז למאבק משותף נגד התחממות האקלים. זה בדיוק מה שעשה לפני שמונה שנים. המסר הוא שהאינטרס של אמריקה אינו מתיישב עם האינטרסים של שאר המין האנושי.
מסקנה אחת אפשר להסיק ללא קושי: הידברות אפקטיבית של ממשלה זרה כלשהי עם נשיא אמריקאי, החושב את עצמו לבחיר אלוהים ולמייסד ארצו, תצריך חנופה כמעט בלתי מרוסנת והסכמה מוחלטת. זה אמור בכל ארץ זרה, וזה אמור שבעתיים בבעלות ברית קטנות ותלויות. הקיסר חוזר וחובש את הכתר, וזה הזמן לכרוע ברך.
רשימות קודמות בבלוג וב-יואב קרני. ציוצים (באנגלית) ב-טוויטר.
