השופטת אלישבע (אליקה) ברק, שנפטרה לאחרונה, לא אהבה את התואר 'אשתו של'. בגיל 65, כשהייתה כבר סגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה, היא הוסיפה לשם 'ברק' את שם נעוריה – אוסוסקין. היא נאבקה בדעות קדומות ובשמועות אודות ייחוסה, ובטענה שקודמה רק בזכות בעלה, נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק. בחיוך מתריס היא סיפרה שהיתה יכולה להתקדם מהר יותר אלמלא בעלה.
אחרי שהייתה כבר עוזרת משפטית לארבעה נשיאי בית משפט עליון ברצף – יואל זוסמן, משה לנדוי, יצחק כהן ומאיר שמגר, היא מונתה להיות "רק" רשמת בית הדין האזורי לעבודה באילת, אליו נסעה באוטובוס עם תיק צ'ימידן מביתה בירושלים. רק לאחר תפקיד הרשמות הממושך היא התקדמה לתפקיד שופטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, ובהמשך – לסגנית נשיא בית הדין הארצי. בביתה ברחוב נילי בירושלים היה תלוי דיוקנו של השופט העליון חיים כהן.
***
התמחיתי במשפטים אצל אליקה ברק בבית הדין הארצי לעבודה במשך כשנה וחצי. ישבנו באותו חדר מזרח ירושלמי קטן בבית מנדלבאום, על גבול רמאללה-ירושלים, ובתקופה זו יכולתי להיחשף לדרך עבודתה, לשיקוליה כשופטת, לצורת מחשבתה ולגמישותה הרעיונית.
ביום הראשון להתמחות כבר שלחה אותי לכנס אקדמי עם מחברת ועט, לסכם בעבורה הרצאות. בעוד חבריי המתמחים רק צילמו מסמכים, היא ראתה במתמחיה הצעירים מקור לידע ורעיונות. כחוקרת בזכות עצמה, שהגיעה לתחום המשפטים רק לאחר שהשלימה שני תארים בביולוגיה, היא העריכה תחומי ידע אחרים ושאפה לסינתזה ביניהם לבין עולם המשפט. הגם שחשבה שהכול שפיט, היא קיוותה שלא להשתמש בכוחה השיפוטי, וחתרה לסיים את תיקי המתדיינים בפשרות ובהסכמות.
***
את ישיבות קדם-המשפט בחרה לערוך בלשכתה הקטנה, והביאה אליהן פירות יבשים ותה ירוק שקנתה מכספה ומזגה למתדיינים, כדי לנסות לקרב ביניהם. לפעמים הצליחה אפילו להחזיר עובד מפוטר למקום עבודתו ולמחות את הדם הרע שנוצר בין הצדדים.
אליקה ראתה בדיני עבודה סוג של דיני משפחה – קשר ארוך, מורכב ורציף בין שני צדדים, שיודע עליות ומורדות, ועל כן הרבתה להשתמש במושג המפתח, 'תום לב'. מכוחו ביססה עילות משפטיות שנועדו לאזן את כוח-העל של המעסיק כבעל הקניין, ופסקה כי גם לעובד יש זכויות במקום עבודתו – זכויות מעין קנייניות, שנועדו לאזן את כוח היתר של מעסיק. בדרך פרשנית זו ניסתה לאזן בין הצדדים הבלתי שווים להעסקה – עובד מוחלש ומעסיק חזק – ובגישתה הסוציאלית והחומלת נתנה זכויות גם לצד החלש בקשר.
היא באמת ובתמים אהבה אדם, וסברה כי תפקיד המשפט הוא לא רק לדין אלא גם לחסד. בבקרים שמעתי על המפגשים שערכה בביתה: היא נהנתה והתגאתה יותר בהכנסת האורחים שעשתה להומלסים ולאנשים 'פשוטים' ומעניינים שאספה על הדרך והוזמנו לארוחת ערב, יותר מאשר מאירוחם של שועי עולם כמו מובארק וג'ימי קרטר.
***
אליקה טרחה לעדכן את דיני העבודה הפורמליים לטובת ראיה מודרנית, ליברלית וצודקת יותר של חלוקת העושר החברתית. למדתי ממנה חשיבה משפטית יצירתית מהי, ואת שיטת הפרשנות התכליתית – לפרש כל חוק לאור תכליתו. האקטיביזם השיפוטי היה אצלה בלתי נמנע, לא מתוך התרסה או חוסר כבוד למחוקק, אלא מתוך ההבנה והצורך לפרש את הדין הכללי לאור המקרה הקונקרטי והמודרני, שבמקרים רבים לא ניתן לו מענה בחוק היבש.
פסיקותיה תרמו לביסוס זכויות העובדים בשלל ענייניים – דיני שימוע שפותחו מתוך חובת תום הלב הכללית; חובתו של עיתון לפרסם גם את דעות עובדיו-כותביו שאינם עולים בקנה אחד עם דעותיו של המו"ל; החלת חובת ההיוועצות בארגוני עובדים; פיתוח זכויות השביתה, אף בהקשר של שביתה 'מעין כלכלית' ו'מעין פוליטית'; ראיית הסדרים קיבוציים כמחייבים מעסיקים כאילו היו הסכמים קיבוציים; עיגון הסטטוס של פרילנסרים כעובדים; הגנה על חופש עיסוקם של עובדים גם בשוק תחרותי של מעסיקים; וקליטת עובדי כוח אדם כעובדים ישירים של המעסיק בפועל. ללא התאמות אלו לשוק העבודה המודרני והמתחדש, היו דיני העבודה עוסקים רק בחשבונאות בסיסית ללא כל עיגון תיאורטי או חברתי.
***
אני זוכר את ראיון קבלתי להתמחות. בפגישה הממושכת כמעט ולא שאלה אותי דבר, אלא נתנה כמעט רק לי לדבר. הייתי משוכנע שלא התקבלתי, וכי שעממתי אותה עד כדי שלא היה לה אפילו מה לשאול. רק לימים הבנתי שכל השאלות שמקובל לשאול בראיונות עבודה – שירות צבאי, מצב משפחתי, מספר ילדים, מקום מגורים – הם כסות לאפליה אפשרית ולביסוס דעות קדומות, והם לחלוטין אינם חשובים לקביעת איכותו המקצועית של עובד או מתמחה. למותר לציין כי התקבלתי להתמחות ללא כל פרוטקציה או קשר מוקדם, כך גם כמו כל יתר מתמחיה, שכולם השתייכו לקבוצות מיעוט כלכלית, מגדרית, לאומית או דתית.
עמית גורביץ' עם אלישבע (אליקה) ברק. " הגם שחשבה שהכול שפיט, היא קיוותה שלא להשתמש בכוחה השיפוטי, וחתרה לסיים את תיקי המתדיינים בפשרות ובהסכמות." (צילום: אלבום פרטי)
***
פגשתי את אליקה בפעם האחרונה בביתה התל אביבי ברחוב דובנוב, לאחר נאום השטנה של יריב לוין נגד מערכת המשפט, בינואר 2023. עם סיום תפקידיהם הממלכתיים בחרו בני הזוג ברק לעבור לתל אביב, לחיות ליד ארבעת ילדיהם ונכדיהם. בעלה אהרן סעד אותה באופן נוגע ללב, והפעם הוא עצמו היה זה שהכין תה ירוק וטוסטים. באהבה, בחברות ובסבלנות אין קץ טיפל בה. צחקתי לעצמי שהם קוראים זה לזה 'מאמי' כאחרוני הצעירים. לביתם הבאתי שלל עציצים צבעוניים וריחניים במיוחד, אותם פיזרו ברחבי הדירה, מתחת לציוריה. אליקה אהבה לצייר פרחים ומקומות בצבעי שמן ואף לפסל. רציתי שתראה צבע ותריח ריחות של טבע שיפזרו את הכיעור הנוכחי. קיוויתי שיהיה להם צבע בעיניים וטוב בלב.
כל ישראלי שזכאי כיום לשלל זכויות ממקום העבודה ומפגין נגד ה'ברקים' – ידע שהוא צריך להודות לאליקה על פסיקותיה. ומכיוון שכל אחד שייך בהכרח לקבוצת מיעוט כלשהי, וגם בכירים במקום עבודה הם למעשה רק שכירים, ידעו כולם שזכויות אלו ניתנו להם הודות לפסיקותיה של השופטת אליקה ברק. יהי זכרה הטוב ברוך.
ד"ר עמית גורביץ' הוא עורך דין לדיני עבודה
