לפני 14 שנים, כשהשחקנית נופר בוקר אך השלימה חודש ראשון בלימודי משחק בבית צבי, חייה התהפכו עליה.
בסיומו של 'תרגיל חפצים', אותו הציגה באחד השיעורים בפני פרופ' גדי רול, היטלטלה הסטודנטית הצעירה באוטובוס עם חפצי התרגיל – שולחן וכיסא, כששמעה על השריפה המשתוללת בכרמל. ואולם בשלב זה המידע לא עורר את דאגתה. "דאגתי יותר לסבים שלי שגרים בקריות. לאבא לא דאגתי, גלגלתי בראשי את המשפט שהוא נהג לומר לנו: 'כשאבא בשטח אל תהיי במתח'".
לעת ערב, בעודה מתארגנת לצאת אל המשמרת הראשונה שלה כסדרנית בתיאטרון הקאמרי, הטלפון מאחיותיה נועה ואבישג לא הפסיק לצלצל. "שאלתי אותן, 'זה דחוף?' 'דחוף!' השיבו לה ובישרו: 'אבא נעדר בשריפה בכרמל'".
"מאותו הרגע החיים השתנו", נזכרת נופר.
האב, ליאור בוקר, תת-ניצב וקצין אגף מבצעים של המחוז הצפוני במשטרת ישראל, אביהן של שלוש הבנות, נעדר במשך שלושה ימים בשריפה בכרמל. "ידענו שהוא הצטרף לכוחות למרות שהוא לא היה אמור להיות שם, אבל כהרגלו הוא מיהר לעזור. במשך שלושה ימים נענו בין תקווה לתהייה וכאוס גדול".
איך עברתן את שלושת הימים?
"זה היה מאוד קשה. היינו בבית של אמא במושב אלרואי ליד טבעון. זה המקום בו גדלנו עם משפחה וקהילה תומכת, זאת למרות גירושי ההורים".
אסון השריפה בכרמל התרחש בחג חנוכה בין 2-6 בדצמבר 2010, במהלכו נהרגו 44 בני אדם, בהם תנ"צ ליאור בוקר שנספה ביומה הראשון של השריפה ב-2.12.2010, כשניסה לחלץ את אוטובוס הצוערים שנקלע לחומת האש. "הוא יכול היה להימלט לפני שהאש סגרה עליו, אבל הוא בחר להישאר. זה כל כך הוא, לעזור למי שרק אפשר".
נופר בוקר, 38, הבת השלישית בין שלוש אחיות (נועה ואבישג), הייתה בכיתה ד' כשהוריה אתי וליאור התגרשו. לדבריה, כל השנים הוא היה אבא זמין לכל פנייה. "כשהייתי מתקשרת אליו הוא היה עוצר הכול, גם אם זה היה באמצע דיון משמעותי או בישיבה עם אנשים חשובים, ומודיע: 'הבת שלי מתקשרת'. היום היחיד שהוא לא ענה לטלפון היה באסון הכרמל".
לאחר גירושיו התחתן ליאור בוקר עם נאוה בוקר, מי שכיהנה כח"כית בכנסת ה-20 מטעם הליכוד ושימשה גם כסגנית יו"ר הכנסת. "אין לנו שום קשר איתה", מדגישה נופר.
לאורך השנים התחבטו האחיות לבית בוקר כיצד להנציח את זכרו של אביהן היקר, איש רב נתינה ואוהב טכנולוגיה, בצורה שתציג את האדם והמורשת שהותיר.
הייתה זו אבישג, האחות האמצעית, שהציעה להנציחו בדרך שמשלבת טכנולוגיה והצלת חיים, התואמת את רוחו ועשייתו. מכאן נולדה היוזמה לייסד את "פרויקט האקתון" על שם אביהן ליאור בוקר.
"הפרויקט נולד מאסון ומכוון לצמיחה. רצינו ליצור מתוך הטרגדיה דבר שייטיב עם העולם ועם האחר", אומרת נופר.
עשור לאחר מות אביה, ובשיא הקורונה הבינה נופר ש"האקתון הוא הדרך הטובה ביותר להנציח את אבא שלי".
מהו מיזם האקתון?
"מדובר באירוע יזמות ששם לו למטרה להעצים את שיתופי הפעולה בין ארגוני הביטחון, הסביבה והטכנולוגיה, מתוך אירועי קיצון סביבתיים כמו שריפות, הצתות, שיטפונות וסייבר, ומטרתו הצלת חיים. זאת מתוך אמונה שניתן לגדול ולהתעצם מתוך השבר ולהיטיב עם החוסן הלאומי של ישראל וסיוע למציאת פתרונות מצילי חיים".
בפועל מתקיים האקתון בחמש השנים האחרונות והוא כולל מרתון בן שלושה ימים, שבמסגרתו סטודנטים בעלי עניין ביזמות ואקלים עוברים הכשרות ומפתחים מענה לבעיות אקלים, כמו שריפות, שיטפונות, הצפות וסייבר. הזוכים בתום שלושת ימי המרתון מקבלים מענק כספי להמשך פיתוח הפרויקטים.
הפרויקט מתקיים בשיתוף פעולה עם אוניברסיטת חיפה, שם נעזרים במעבדות חדשניות בניהולו של פרופ' עופר ארזי. הסטודנטים המשתתפים בפרויקט מקבלים שתי נקודות זכות בתואר הראשון. במקביל, מתקיים גם מרתון ליזמים וסטארטאפים.
ההאקתון הקרוב יתקיים באביב וצפוי לרדת דרומה ולהגיע לפרויקט החדשנות בעיר דימונה, שמנהלו רן שושן, הסמנכ"ל אילישיב מינרבי ובתמיכת ראש עיריית דימונה בני ביטון. "המטרה היא להרחיב את ההנצחה של אבא שלי, לשקם את הדרום ולהציע הזדמנויות תעסוקה", אומרת נופר בוקר שמשמשת מנהלת קהילה ושיווק ומובילה את ההאקתון.
השותפים של האקתון הם גוגל, משרד הביטחון, כבאות והצלה ומייקרוסופט. "אנחנו תמיד שמחים ליזמים נוספים ולתמיכה כספית במיזם".
בשנה האחרונה הציפו אירועי ה-7.10 את הטראומה של נופר. "אבי היה נעדר שלושה ימים שנדמו לנו כמו נצח. אני לא יכולה לדמיין את הכאב והקושי של משפחות החטופים שכבר 15 חודשים אינן יודעות מה עלה בגורל יקיריהן. החיבור שלי אליהם הוא בעיקר לילדים שהתייתמו מהוריהם. אני מרגישה את הכאב שלהם בגוף ומגיעה לכיכר החטופים בתל אביב לאות הזדהות.
אני לא עוסקת בפוליטיקה, אבל ברור לי שמדובר באירוע קיצון, וכי כל החטופים חייבים לחזור, כי הם משלנו. בעבר מדינת ישראל תמיד דאגה לאזרחיה שהיו במצוקה בכל מקום בו הם היו".
כאמור, בזמן האסון בכרמל בו נספה גם אביה, נופר בוקר הייתה בתחילת לימודיה בבית צבי. לדבריה, בתמיכת האם אתי, אחיותיה והמורים בבית צבי שאפשרו לה לעבוד במקביל ללימודים על מנת לממן את הלימודים, היא סיימה את לימודיה עם מלגת הצטיינות ע"ש גרי בילו.
"למרות האבל וקהות החושים שאפפו אותי, אמרתי לעצמי שמאז ומתמיד אהבתי משחק, גם אבא תמיד תמך בי בעניין הזה. גדלתי בבית עם שני הורים עם נטיות אמנותיות".
עם סיום הלימודים היא שיחקה בתיאטרון הפרינג' ובין היתר בהצגה "הגט" שזיכתה אותה בפרס קיפוד הזהב כמבצעת לשנת 2018. היא הופיעה גם ב"בבוצ'קה" – אנסמבל סאטירי שהקימה עם חבריה.
ואולם, לאורך השנים היא התקשתה לדחוף את קריירת המשחק שלה בגלל האבל על מות האב. "לקח לי שנים לקום על הרגליים", היא משתפת.
לאחרונה מכוונת נופר את קריירת המשחק שלה למסך. היא הופיעה במספר פרסומות, בנוסף שיחקה בתפקיד אורח בסדרת המתח לנוער "בבת השוטר", וכיום היא משחקת בעונה השלישית של הסדרה המצליחה "טהרן" בתפקיד סוכנת מוסד, לצידה של שרה פון שוורצה.
"בעונה הראשונה הייתי בתפקיד פצפון ב'טהרן' ועם הזמן והעונות התפקיד שלי התפתח. אני גאה לקחת חלק בסדרה הזו".
הקריירה מתפתחת. מה קורה בגזרת הזוגיות והמשפחה?
"מותו של אבי השפיע עלי מאד גם בפן הזה. עכשיו אני מרגישה מוכנה ובשלה למצוא זוגיות שתוביל להקמת משפחה".
