מסעדת פרדס היוקרתית במלון היוקרה החדש דה ג'ורג' בדרום תל אביב נסגרת אחרי פחות משנת פעילות. סגירתה היא אירוע חריג גם בנוף הסגירות האינסופי של מסעדות בחודשים האחרונים. מלבד המיליונים הרבים שהושקעו בה, פרדס לא היתה עוד מסעדת יוקרה אלא ניסיון מצד השף ברק אהרוני שהוביל את מטבחה, ליצור אוכל אמיתי. כלומר, אמנם יקר ומושקע אבל כזה שיש לו שורשים ונשמה אמיתיים. מאז ימיה של מסעדת רפאל של השף רפי כהן (שאהרוני הוא חניך שלו) לא נראה כאן בישול כל כך אותנטי, גם אם עטוף במחלצות הפאר המתבקשות בגלל המיקום והמיצוב.
"למסעדה הזאת יש אג'נדה", אומר אהרוני לכלכליסט, "יש לה איזשהו קו ורצון להביא משהו אחר, מעין אוכל פשוט אבל מוקפד בתוך אכסניה יוקרתית ויפה. לא כולם ראו את הדברים כמו שאני ראיתי והיו המון לחצים מכל מיני מקומות על איך שהמסעדה מתנהלת שיצרו קושי מאד גדול עבורי להמשיך לעבוד. יש כל מיני מכבסות מילים אבל אני לא מתבייש להגיד שפיטרו אותי בגלל שהתעקשתי על האג'נדה ובסוף זה עלה לי במסעדה שהכי האמנתי בה לכל אורך הדרך והאמנתי שהיא יכולה לייצר משהו בדמותי".
בעלי המסעדה, האחים מייקי ודני זלקינד מקבוצת אלקו, שהקימו את מלון ג'ורג' בהשקעה של 300 מיליון שקל, הודיעו אמש שהמסעדה תיסגר בסוף החודש. הם אמנם הגדירו זאת כסגירה זמנית עד הפתיחה המחודשת בקיץ "במתכונת חדשה ומפתיעה" אבל לא הותירו ספק למה באמת מתרחש כאן – המסעדה נסגרת. השף אהרוני, בכל מקרה, כבר לא ימשיך.
עושה רושם שפרדס לא הצליחה להתרומם מעולם. כלומר לא משכה קהל. אולי זה המיקום הטיפה מוזר, ברחוב ישראל טל בדרום הקשוח של תל אביב, ואולי, ואני מקווה שאני טועה, שזה גם בגלל אותו אוכל בדיוק, שלמרות שהיה טעים, התעקש להיות לא רק נעים אלא גם בעל אמירה, גם אם מנומסת ומאופקת. זו לא היתה גרסה מפוארת של מסעדת פועלים בשום צורה ואופן. אבל זה כאן היה משהו אחר. עם קצת שורשים מזרח תיכוניים ונשמה ואופי. לא עזרו העיצוב המרהיב, משופע ביצירות אמנות ישראליות, השיווק האינטנסיבי ואפילו לא הרזומה המפואר של אהרוני שהוביל קודם לכן את מסעדת אלנה המעולה במלון נורמן ועבד עם שפים כמו רפי כהן וירון שלו (טוטו).
"היו המון סיבות למה אנשים לא הגיעו", מסביר אהרוני, "להוציא אנשים מהבית לאסקפיזם הזה באמצע המלחמה היתה משימה מאד קשה. תוסיף לזה שאנשים לא ידעו אם הם יכולים בכלל להגיע למסעדה הזו כי שמעו שהמלון הוא סוג של מועדון חברים (ואכן יש במלון עוד מסעדה שהיא רק לאורחי המלון והחברים בחוג החברים שלו. ח.ג.). כך שלא הגיעו מספיק אנשים. אני לא חושב שיש מסעדה בעיר שמגיעים אליהם מספיק אנשים כיום, כולל הכי ותיקים והכי מצליחים. זה לא סוד, הענף במצב קשה כבר לא מעט זמן. הוא קשה בגלל המלחמה והמילואים ומי שחוזר הלום קרב, ואנשים שהמלחמה הזו הרסה להם את העסק, ואנשים שאין להם כסף לצאת לבלות ואנשים שאין להם חשק לצאת לבלות. אנחנו לא שוויץ וכולם סובלים. אתה צריך לייצר כל מיני שיתופי פעולה וערבי קונספט כדי למשוך קהל. ומצוקת כח האדם בלתי נסבלת. הפך להיות מאד קשה להחזיק אנשים, וחלקם גם במילואים, והעלויות של כח האדם הפכו להיות נטל סופר מורכב וכבד עבור כל מסעדן. זה לא הולך להשתפר. וכנראה שזה לא היה עיתוי מוצלח לפתוח מקום כזה. יכול להיות שבדרך עשיתי טעויות, אני לא חף מזה לגמרי, אבל הייתי שם כל הדרך ואני עדיין שם. אני מאד טוטאלי בכל מה שקשור למקצוע הזה אז גם בשבועיים שנשארו תראה אותי במסעדה כל יום עושה סרוויס".
אהרוני הגיש, ויגיש עד סוף החודש, מנות שלא רואים כל יום במסעדות שאינן מסעדות פועלים. החל בקובה מופתי, עבור בסיגר ממולא בחלקי פנים (כמו זה שהוגש פעם באותה רפאל), וכלה במלבי מפתיע במיוחד.
עושה רושם שלפחות מהבחינה הקולינרית, דה ג'ורג' יידרש למחשבה מחודשת. גם הסניף של משק עפאים – מוסד קולינרי רב זכויות – שפעל כאן עוד פחות זמן, נסגר לפני כמה שבועות. משהו לא תופס שם כנראה, למרבה הצער.
האחים זלקינד לא היו מעונינים להגיב. גורמים במלון אמרו כי פיטוריו של אהרוני הגיעו לאחר תקופה ממושכת בה המסעדה לא התרוממה והסרוויסים היו ריקים. "אנשים לא באו לאכול בפרדס"
זוהי אולי הקריסה המהירה והכואבת ביותר בסצינה, עכשיו ואולי מעולם – לא זוכר שמסעדה כל כך יקרה, יוקרתית ומושקעת, נסגרה כל כך מהר – מה שמעציב מדור אוכל כמו זה, הוא שלשף אהרוני אין מטבח כרגע, אחרי שהתכונן שנים לפתיחת פרדס, הרבה יותר שנים ממה שהמקום היה פתוח. וזה חבל.
אפשר וצריך להידרש שוב לקריסתה של סצנת האוכל המקומית, שעכשיו, כמה שבועות אחרי שעסקנו בה כאן לאחרונה, נראה שבכל זאת מצליחה לשרוד כי הנה, מסעדות גם נפתחות (צ'אקולי, אברי, ברבור, שילה החדשה, מרים של חיים כהן, מושיק אנד של מושיק רוט. חלקן לא ממש מסעדות זולות שנפתחו בהשקעה עצומה) ולא רק נסגרות (ברוט, טופולופומפו, לה רפובליקה די רונימוטי, רשימה חלקית בלבד), וטבחים אמנם עוזבים (תומר טל את ג'ורג' וג'ון, גיא אריש את משייה, גיל דהאן את צ'נה שנסגרה) אבל גם מוצאים בית חדש (גיל דהאן במשייה, גיא אריש שממשיך בסנטי, המסעדה השנייה שלו ואפילו רושפלד שצץ פתאום בבר היין בריקס).
