לאחר הפסקת האש מול חיזבאללה והחזרה ההדרגתית של תושבי הצפון לבתיהם, נרשמת עלייה מחודשת בתופעת הפרוטקשן (דמי חסות) בגליל העליון. חקלאים ובעלי עסקים באזור מתמודדים עם השחתת מטעים, ונדליזם מכוון ואיומים שפוגעים בביטחונם האישי וביכולת הכלכלית שלהם להתקיים. התושבים מתארים תחושת חוסר אונים אל מול מציאות שבה, לדבריהם, הם מופקרים לחלוטין על ידי המדינה.
בפודקאסט "החזית הצפונית" מבית "מעריב" ערכנו שיחה מעמיקה עם יריב בן עמי, יו"ר תנועת "עד כאן", וישראל חסון, לשעבר חבר כנסת וסגן ראש השב"כ. יחד ניסינו להביא למאזינים תמונת מצב חיה ומוחשית על החיים בצל האיום המטריד של תופעת הפרוטקשן, המערערת את ביטחונם האישי והכלכלי של תושבי הצפון.
"כל בעל עסק קיבל מתנה – מצתים עם בקבוק בנזין"
יריב בן עמי, ממייסדי תנועת "עד כאן" וחקלאי, חווה את תופעת הפרוטקשן על בשרו. לדבריו, הפרוטקשן הוא "טרור לכל דבר": "אני מגדיר את התופעה הזו כטרור. לפני 20 שנה, פגעו לראשונה באמצעי הייצור של העסק שלנו, רימוני רסס הושלכו לתוך המבנה שלנו. פניתי אז לישראל חסון, חבר של אבא שלי שהיה סגן ראש השב"כ כי המדינה נטשה אותנו, חברות הביטוח התנערו מאיתנו. התחושה מאז ועד היום היא שבתור נפגע דמי חסות – אתה שקוף לגמרי בשביל המדינה״.
בן עמי מתאר כיצד מאז הפסקת האש האחרונה, חזרו תושבי אזור הגליל לחיות תחת פחד מתמיד: "כל בעל עסק שחזר אחרי המלחמה קיבל מתנה – מצתים עם בקבוק בנזין, איום, תזכורת 'ברוך הבא חזרה לגליל׳. עכשיו שמעתי שגם באזור התעשייה בקריית שמונה גבו דמי חסות. זו הפקרות מוחלטת של המדינה״.
ישראל חסון, לשעבר סגן ראש השב"כ, מוסיף לדבריי בן עמי, ומתאר כיצד תופעת הפרוטקשן התפשטה בכל רחבי הארץ. לדבריו, גם חברות ממשלתיות נכנעות לאיומים ומשלמות דמי חסות: "מהגליל ועד הדרום, אי אפשר לבצע עבודת תשתית בלי לשלם פרוטקשן. מדינת ישראל יודעת היטב מה קורה, ובחוסר המעש שלה היא מאפשרת לגורמים עברייניים לנהל אזורים שלמים. זה מה שקרה ב-7 באוקטובר – התעלמות מתמשכת שבונה מפלצת. אם מתאים לנו לאבד חבלי ארץ שלמים, אנחנו בהחלט בדרך לשם״.
חסון מציע פתרונות מעשיים להתמודדות עם הבעיה, כולל חקיקה שתאפשר מתן ביטוח לבעלי עסקים, לצד מאבק נחוש מצד המדינה נגד התופעה: "הגיע הזמן שהמדינה תיצור אלטרנטיבה לאיום הזה. אי אפשר להמשיך לעצום עיניים״.
בן עמי שיתף במקרה מזעזע שהתרחש באזור התעשייה צ.ח.ר בראש פינה, שבו לומדים תלמידים מפונים מיישובי הצפון: "הערתי את הילדה שלי בשלוש בלילה בגלל אזעקה, ובבוקר היא הלכה לבית הספר הזמני לתלמידים המפונים באזור תעשייה צ.ח.ר בראש פינה. כשהגיעה לשם, גילתה שבית הספר רוסס מנשק אוטומטי באותו לילה. מה אני אמור להסביר לה? מה זה הג'ונגל הזה? איך אפשר לצפות מאיתנו להמשיך לחיות פה?".
לדבריו, תחושת ההפקרות אינה נובעת רק מהמצב הביטחוני – אלא בעיקר מהעדר התגובה של המדינה לתופעת דמי החסות: "אין לי טענות על הטילים – זו מלחמה, יש לנו אויבים רבים מבחוץ. אבל כאן מדובר במציאות שבה המדינה פשוט מפקירה אותנו להתמודד לבד. אנחנו חיים תחת שלטון זר, כל בעלי העסקים בגליל הולכים לישון כשהעיניים שלהם לתוך המצלמות של העסק – מחשש שיפגע. נמצאים תמיד בכוננות. אנחנו אוהבים את האדמה שלנו, אבל איך אפשר לחיות באזור שבו כל בעל עסק יודע שהוא יצטרך לשלם דמי חסות?".
"המדינה משלמת פרוטקשן – והמחיר עלינו"
הנזק הכלכלי מתופעת הפרוטקשן הוא עצום, ומוסיף לעלויות יוקר המחיה, כפי שמדגיש בן עמי: "ההשפעה של הפרוטקשן על יוקר המחיה פסיכית. בעלי עסקים לא רוצים להשקיע בגליל, כי כל השקעה מתבזבזת על תשלומי חסות, תיקון נזקים ועלויות אבטחה״.
"זו אותה מחלה שהביאה אותנו ל-7 באוקטובר"
בן עמי וחסון מסכימים שהתעלמות המדינה מתופעת דמי החסות – אינה שונה מהתרבות שהובילה לאירועי ה-7 באוקטובר: "זו אותה תרבות של 'יהיה בסדר', עצימת עיניים מול מציאות של נשק בלתי חוקי, אלימות ופרוטקשן. יודעים איפה זה מתחיל, אבל לא יודעים איפה זה ייגמר. הגישה של "שקט ייענה בשקט", רק מטפחת את הבעיה ויוצרת מפלצת. האירועים הקשים של ה-7 באוקטובר הם הוכחה למה שקורה כשמתעלמים מתופעה ומאפשרים לה להתפשט – מדינת ישראל שילמה "פרוטקשן" בקנה מידה לאומי, והחשבונית הגיעה ביום הטבח״.
בן עמי פונה ישירות למנהיגי המדינה: ״אני מצפה מראש הממשלה להתייחס לאיום הפרוטקשן כחזית נוספת. זה לא רק פוגע בביטחון האישי שלנו, אלא גם בכלכלה ובחוסן הלאומי של המדינה. אם לא נילחם בתופעה, אנחנו מאבדים שליטה על חלקים שלמים במדינה שלנו״.
