בין עשרות שירי הזיכרון שנכתבו בישראל, 'היכן החייל שלי' של אהובה עוזרי תפס בשנים האחרונות מקום של כבוד – לא רק בשל מילותיו המצמררות, אלא בזכות הקול שובה הלב ששר אותן. עוזרי, מהיוצרות החשובות והפורצות דרך בזמר הישראלי, הצליחה לתרגם בכמה שורות את חרדת ההמתנה, הדאגה והכאב שאימהות רבות נושאות עימן בזמן מלחמה.
השיר המדובר הפך לתפילה חרישית שמקבלת חיים אחרים בעומק קולה המרטיט של הזמרת הכה חשובה שמנגינתה ממשיכה להדהד בלבבות כולנו. 50 שנה מאז שנוגן 'היכן החייל שלי' בפעם הראשונה בחר דודי פטימר להקדיש את התוכנית לשיר שנכתב כמחווה לאימהות שכולות, והפך המנון של עצב ושכול שמנוגן בפשטות שעוטפת את הלב.
בפרויקט מיוחד של 103fm ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, שב דודי פטימר אל השיר 'היכן החייל שלי', ואל הימים שבין מלחמת ששת הימים ליום הכיפורים. כיצד היצירה של אהובה עוזרי נתפסה בזמן אמת, וכיצד המשיכה לגעת בלבבות של כולנו עד עצם היום הזה? בתוכנית המיוחדת אירח את בר צברי, תלמידה וחברה של עוזרי ז"ל, שביצע מחדש את השיר 'היכן החייל שלי' באולפן 103fm. כמו כן, פגש באולפן את שותפה לעשייה, רמי דנוך, ומרואיינים נוספים שעבדו עמה ולצידה.
עוזרי נולדה בבית החולים הדסה, חודשיים לפני קום המדינה וגדלה בשכונת כרם התימנים בתל אביב. כשהייתה בת חמש בלבד נפטר אביה, והיא הצטרפה לאמה שפעלה כמקוננת בטקסי אזכרה לנפטרי השכונה, והשתתפה בטקסי בית הספר. עוד בשנות נעוריה החלה עוזרי להופיע בחפלות ובאירועים, ולבצע שירים בסגנון ים תיכוני, שירים הודים, ושירים פרי עטה. לפרנסתה עבדה כטבחית במסעדה בשכונה, וחלמה להמשיך ולהתפרנס מהיצירה שלה.
המוזיקה שעטפה את עוזרי הייתה מאוד מגוונת – שילוב מאוזן בין קליף ריצ'ארד, אלביס, והביטלס לבין שכניה מהכרם, חברי להקת 'צלילי שבזי' שכבר באמצע שנות ה־50 הפיצו גרסאות כיסוי בעיבודים מסולסלים שלהם לשירים כמו 'חסידה צחורה', 'סורו ממני', ו'חנהל'ה התבלבלה'. עוזרי נהגה להאזין להם, ומהר מאוד החלה לנגן איתם. שנים אחר כך למדה עוזרי לנגן בבולבול טרנג, כלי פריטה יפני שאומץ על ידי ההודים, והייתה מהמעטים שידעו לנגן בו בישראל. מאז ועד היום הצלילים שלו מזוהים יותר מכל עם השירים של אהובה.
פסקול המלחמות
מלחמת ששת הימים הייתה לציון דרך משמעותי בקריירה האומנותית של עוזרי. שכן, באותה התקופה היא החלה לאסוף חומרים לאלבומה הראשון 'היכן החייל', ותרגמה את הבשורות הקשות שקיבלה על מות חבריה מהשכונה, ופניות מלוחמים שיצאו לקרבות ליצירות של ממש. באותן השנים מדינת ישראל הייתה רווית מלחמות ואירועים משמעותיים שהשפיעו על עיצובה. כמו למשל, מלחמת יום הכיפורים.
האלבום של עוזרי התכתב ברובו עם אווירת הנכאים ששררה אז, והפך לאחד הלהיטים הגדולים בקרב בני עדות המזרח. שכן, בין 'דמעות של מלאכים' ל'לכל איש יש שם' היה צורך בצלילים אחרים שהתאימו לחלקים נוספים באוכלוסייה. רבים ראו בזמרת ובאלבום שלה דרך להביע צער ויגון בצורה אותנטית וישירה בלי עיבודים מורכבים של פסנתרים וכלי קשת, ובלי שפה גבוהה שמתיימרת לתאר צער בכסות מטאפורית. צריך להדגיש – בשנים שאחרי המלחמה, המוזיקה הישראלית חוותה לא מעט שינויים, ועדיין השיר הזה והאלבום שאליו השתייך נשמעו אחרת לגמרי מהפסקול 'הרשמי' של אותן שנים.
שירי מלחמה ואובדן
נהוג לחשוב שעוזרי כתבה והלחינה את 'היכן החייל שלי' על עדי שורק ז"ל, בנה של שכנתה וחברתה הטובה משכונת כרם התימנים, שנפל במהלך הקרבות הקשים בזמן מלחמת יום הכיפורים. עוזרי אכן הקדישה את השיר המדובר לשכנתה, אך הוא נכתב, כאמור, שש שנים לפני כן. האלבום מנה שמונה שירים, חלקם עסקו במלחמה ובאובדן, וחלקם, בייחוד 'כינור דוד' ו'עמק הפרחים' נטו לקו יותר רומנטי וקליל. את השירים האלה כתבה עוזרי בהשראת אהבתה ליהודה סיאני, אהבה שלבסוף הסתיימה בשיברון לב עצום עבורה, ובהחלטתה לוותר לגמרי על חיים רומנטיים.
שנת 1975, השנה שבה יצא האלבום, הייתה שנת מפנה במוזיקה הים תיכונית, ונחשבת לשנת המהפכה של המוזיקה הזו. באותה שנה יצאו במקביל שלושה אלבומי בכורה פורצי דרך שהניחו את אבן היסוד לזמר הים תיכוני – 'צלילי הכרם', של דקלון ומשה בן מוש, חבריה של עוזרי מילדותם בכרם. 'צלילי העוד' של רמי דנוך ויהודה קיסר, וכמובן אהובה עוזרי, שלמרות שאלבומה הצליח מאוד מבחינה מסחרית הוא זכה להתעלמות מוחלטת מהממסד, ובתחנות הרדיו השונות סירבו להשמיע אותה פעם אחר פעם. לדברי עוזרי נמכרו מהאלבום בזמן הזה כ־3,000 עותקים.
