"שום אקט של פריצה לדשא הוא לא מקובל", פתחה ברקת בדבריה, "ולא נעשה מעולם בהפועל באר שבע. אבל צריך לשים את זה בקונטקסט של היום שחווינו. בעקבות האסון שנפל על המדינה שלנו ב-7.10, הפועל באר שבע והעיר באר שבע, בירת הדרום, חוותה טירוף. שוטרים נרצחו, אוהדים נרצחו, אוהדים שלנו חטופים. אנחנו מועדון מאוד קהילתי, ומאז ה-7.10 אוהדים שלנו עשו אינספור פעילויות למען החטופים וכבוד ואזכור הנרצחים".
"קמנו בבוקר עם דקירה וכאב שאי אפשר לתאר. שישה חטופים שכל כך האמנו שיחזרו הביתה בשלום, נרצחו במנהרות בני העוולה. שעה שעתיים אח"כ, שלושה שוטרים נרצחים. אוהדים שלנו במשך שבועיים משחק ליגה ראשון בבית עבדו להכין סרטון הוקרה לזכרם של הנופלים. ביום כל כך טעון, כשהמדינה גם כך בפוסט טראומה מטורפת, אתה רוצה בסה"כ לכבד את הנרצחים. היה שלט ענק בדרומי עם שמות כל הנרצחים מאותו יום ארור. אתה שר את ההמנון, ומפנים לך גב, מניפים אצבע משולשת. למי בעצם? לביזוי ההמנון, לביזוי החטופים והנרצחים".
"אני לא מצדיקה לרגע את האקט של לקום ולרוץ ולפרוץ למגרש, אבל אנחנו ביום כזה כאוב, אי אפשר לכבד? חלק מאוהדי סכנין מבזים את ההמנון מאז ה-7.10, ופעם אחר פעם מכילים ומכילים. אחרי הכאב העצום שהצטבר, אנשים אמרו: די. אתם לא יכולים לבזות את ההמנון שלנו, הזהות שלנו, הנרצחים שלנו. איך יכול להיות שבמדינת ישראל, שנמצאת במלחמה, אי אפשר לתת דקה של כבוד למי ששילם בחייו כדי שאני אשב באצטדיון ואחיה במדינה שלי?".
"בתי הדין יחליטו מה שיחליטו, אבל אני רוצה לדבר על העיקרון. זה מעבר להפועל באר שבע וסכנין – קברניטי הכדורגל ובעלי הקבוצות צריכים להתייחס לחוויה שעברנו אתמול בטוטו טרנר", סיכמה ברקת.
