לדעתי קישיין תומפסון הג'מייקני לא יישן בשנה הקרובה. כל פעם שכבר יעצום את עיניו ישאל את עצמו 'איך, איך ליילס הזה ניצח אותי בחמש אלפיות שנייה, איפה טעיתי? זיפים ארוכים יותר והייתי מנצח. למה לא הוצאתי לשון?'. מאה מ' ב-9.79 ש' לשני האצנים המהירים בעולם, אבל הפרש של חמש אלפיות שנייה, על זה נותנים מדליית זהב אולימפית ולשני פרס ניחומים?
זה אפילו לא מדיד, זה חצי כנף של זבוב, אמבה. אבל אחד חגג את נצחונו האדיר ואילו השני לא הפסיק להסתכל על הלוח, קיווה שהכוכבים בכל זאת יסתדרו והמספרים ישתנו. כמה הייפ היה סביב הריצה הזו. הערב בסטאד דה פראנס, ירוסלבה מהוצ'יק האוקראינית נאלצה לירוק שם עד שניצחה את ניקולה אוליסלגרס האוסטרלית בקפיצה לגובה. אית'ן קצברג הקנדי זרק את הפטיש שוב ושוב עד שזכה בזהב עם מרחק של 84.12 מ'.
נואה ליילס, לעומתם, סיים לעבוד אחרי 9.79 ש' כשהוא מקדים את תומפסון בחמש אלפיות. זהו, הריצה הכי יוקרתית בתבל הסתיימה ואם מצמצתם, הפסדתם. אבל אם ננקה לרגע את תוגת המפסידים זו הייתה ריצה מפלצתית. האיכות נשפכה ממנה לכל עבר. עבור ליילס, הרץ הטוב בעולם, זה היה שיא אישי, אבל כמוהו היו שם שבעה מתוך שמונה רצים שירדו מ-9.9 ש', כשרק אובליק סביל הג'מייקני נאלץ לרדת ליגה עם 9.91 ש'.
פרד קרלי, האמריקני זכה בארד והיו שם גם שני שיאים לאומיים לדרום אפריקה ולבוטסואנה, אבל אחד מהם לא גנב את ההצגה מליילס היהיר, המוחצן, האיש שבשבילו האצטדיון בצפון פריז היה מלא. על הבאזר, על הפנים של הג'מייקני, יש מתוק מזה? כנראה שלא.
