צילום:
ספורט 5
נגד השעון (Getty) | צילום:
ספורט 5
הכדורגל מנסה להילחם בבזבוזי הזמן, לפחות על הנייר. הכינוס השנתי של ועדת החוקה IFAB השבוע הוביל למספר חוקים חדשים, רובם נועד למאבק בדקות בהן השעון רץ אבל אין כדורגל.
החוק המשמעותי ביותר הוא החוק שאוסר על שוערים להחזיק את הכדור יותר משמונה שניות, כאשר השופטים אף יספרו בידיהם בחמש השניות האחרונות. אם השוערים ימשיכו לבזבז זמן, הקבוצה השנייה תקבל קרן. מעבר לכך, היו מספר שינויים קטנים יותר כמו הענקת בעיטה חופשית לא ישירה אם שחקן מהקבוצה נוגע בכדור כשהוא יורד לקבל טיפול, הקראת החלטות ה-VAR או המשך המשחק לאחר שהוא הופסק.
בספרד אף דיווחו קודם לכן על כך שיעלו להצבעה חוק הנבדל של ארסן ונגר (אופסייד רק עם כל הגוף של השחקן המתקיף יהיה מאחורי קו ההגנה), הכנסת "צ`אלנג`ים" שיאפשרו למאמנים לבקש להשתמש ב-VAR כמו בכדורסל, ועצירת השעון במקרים של בדיקות VAR ממושכות. כל אלה לא אושרו בשלב זה, אך בהודעה הרשמית של ה-IFAB נכתב כי הארגון יפעל למען כדורגל התקפי יותר ומוכן לבצע מספר ניסויים לשם כך.
בעקבות זאת, צריך להילחם בבזבוזי הזמן. גם הפרמייר ליג הקצבית רואה שמשחקים ב-58:37 דקות מתוך תשעים דקות בפועל, כשבישראל המספר נמוך יותר ועומד בממוצע על כ-53 דקות לפי הבדיקה שערכנו לפני מספר שבועות. הניסיון להעלות את הזמן בו משחקים בפועל, בטח בעידן בו הקשב והריכוז יורד וילדים מעדיפים ריגושים מיידים כמו פורטנייט על משחקים שיכולים להימשך במשך שעה וחצי ולהסתיים ב-0:0, מבורך.
השאלה היא כמה בזבוז הזמן של השוערים משמעותי, והתשובה עלולה להיות קטנה ממה שאתם חושבים. הבדיקה שביצענו כאן הראתה שרוב בזבוזי הזמן של קבוצות הכדורגל הישראלי לא היו אצל השוערים, למרות שהם נתפסים בתור המייצגים של בזבוזי הזמן יותר מכל אחד אחר.
הנתונים של אופטה ו-365, שמקדמים מאוד את השיח המקצועי בנושא, מצאו למשל שבמשחק בין מכבי חיפה והפועל באר שבע היו 60 דקות של "זמן מת", מתוכן כשמונה וחצי הלכו על כדורי שוער. במקרה של המשחק בין בנפיקה ליסבון וברצלונה שיחקו ב-58 דקות מתוך 103, מה שאומר שהיו 45 דקות של "זמן מת". מתוכן כשבע דקות הלכו על כדורי שוער, רובן אצל וויצ`ך שצ`סני בהתחשב בחיסרון המספרי של ברצלונה.
בב"ש – חיפה התבזבזו כ-25 דקות על הכנה לבעיטות חופשיות, כ-11 דקות על כדורי חוץ וכחמש דקות על קרנות, ובמקרה של בארסה – בנפיקה התבזבזו כ-22 דקות על ההכנה לחופשיות וקצת יותר מעשר דקות על קרנות. מדובר בבדיקה אקראית של שני משחקים גדולים שהיו השבוע, אך גם במקרה של משחקים אחרים מדובר באותה התופעה.
ארסנל למשל יכולה לטעון שהיא קבוצת המצבים הנייחים הטובה בעולם. הקבוצה של מיקל ארטטה מבקיעה חלק משמעותי משעריה בליגה בזכות מצבים כאלה, כשלפי נתוני אופטה לוקחים לה בממוצע 47.9 שניות לקרן אחת. זאת אסטרטגיה מכוונת לכל דבר. התותחנים מתואמים, יודעים לזהות שגיאות בהגנה ולוקחים את הזמן כדי להבקיע. הם אמנם הקבוצה שקיבלה הכי הרבה כרטיסים צהובים על בזבוזי זמן העונה, אבל זה עובד. הבעיה היא שזה הוביל לשמונה דקות, נצח, בהם הקבוצה התכוננה לקרנות במשחק הליגה האחרון מול נוטינגהאם פורסט.
יכול להיות שזאת הבעיה הכי גדולה של הכדורגל היום, וקשה לראות איך משנים אותה. יותר מששוערים מחזיקים כמה שניות בכדור, הגבלה של כ-30 שניות למשל על מצב נייח, בפורמט שמעט מזכיר את שעון הזריקות בכדורסל (או שעון ההתקפה בפוטבול) עשויה להכניס עוד עניין ולקצר תהליכים, אך לפגוע בכל התכנון של הנייחים.
פתרון אחר והגיוני יותר הוא קיצור זמני ה-VAR, עוד "זמן מבוזבז" בכדורגל. חוק שלמשל מעניק לשופטי הווידאו עד דקה או שתי דקות לקבל החלטה ואחרת מאלץ אותם ללכת עם השופט על כר הדשא. לחכות למתיחת הקווים ולראות אותו מהלך שוב ושוב מוריד את העניין, חד משמעית, וכאן גם ככה מדובר במהלך שקשור לשיפוט. קיצור הזמן שבו השוער מחזיק בכדור בידיים הוא צעד חיובי, אבל מדובר בבעיה קטנה מדי ביחס לשאר בזבוזי הזמן. ה-IFAB פועלים בכיוון טוב, אבל זה לא מספיק.
The IFAB tackles goalkeeper time wasting ️ https://t.co/jEei0s1Cfo
Watch now on https://t.co/1mL2Gsdcsi: press conference following the 139th Annual General Meeting pic.twitter.com/z0d8BmlWtw
— The IFAB (@TheIFAB) March 1, 2025
צריך להרים קצב (Getty) | צילום:
ספורט 5
תמיד יהיו בזבוזי זמן. ברגע שקבוצה קטנה מבקיעה מול קבוצה גדולה או רוצה לשמור על יתרון היא תעשה כל מה שהיא יכולה כדי לוודא שהיא תשמור עליו גם בדקה ה-90, וזה כולל משיכת זמן. זה יכול להתחיל מתיאום עם מביאי הכדורים שיתעכבו בעוד כמה שניות, משחקנים שהולכים לאט החוצה בחילופים ועד באמת המצבים הנייחים, העיכוב המשמעותי ביותר.
הפרמייר ליג מוציאה השנה יותר ויותר כרטיסים על בזבוזי זמן מהשנים הקודמות, אבל כל עוד אלה כרטיסים צהובים ולא אדומים לא יהיה שינוי של ממש. מצב בו קבוצה שמבזבזת זמן בצורה קיצונית מסיימת משחקים עם 11 מול 8, למשל, יוביל לכך שלא יהיו בזבוזי זמן משמעותיים בכדורגל. זה מתחיל משחקנים שמתעכבים בהרמת קרן ועובר עד שחקני הגנה ושוערים.
מצד שני, זה יקשה מאוד על הפתעות. סיטואציה בה עכשיו קבוצה קטנה פוגשת גדולה בגביע ומצליחה לעלות ליתרון יוביל לכך שהיא תצטרך ליזום במשך דקות ארוכות וכנראה תאבד אותו, וכל הצד של האנדרדוג יספוג מכה בכל משחק. כבר עכשיו הפערים בכדורגל עצומים, ומה שמגשר על חלק מהם, לטובה ולרעה, הוא בזבוז הזמן.
כאן אנחנו, האוהדים, צריכים לשאול את עצמנו אם אנחנו מוכנים לראות את בזבוזי הזמן האלה בשביל לראות משחק צמוד יותר. מצב בו שליש מהמשחק לא הולך על כדורגל (וזה עוד לפני שדיברנו על דקות ארוכות בהן שחקנים הולכים על הדשא, בטח בארץ), הוא לא אופטימלי, אבל מצב בו כל משחק שלא מפגיש בין שתי קבוצות על ידוע מראש כנראה גרוע אף יותר. פשרה כמו קיצור המשחק ל-60 דקות נטו, רעיון שכבר הוצע גם באתר הזה וגם במקומות אחרים, קיצוני אך עשוי לפתור חלק מהבעיה.
פיקה אמר ש"מצב בו אדם מוציא 100, 200 או 300 יורו והולך לראות משחק שנגמר ב-0:0 הוא מצב לא טוב. לכן אני חושב שקבוצות לא צריכות לקבל נקודות על תיקו בלי שערים. משחקים ייפתחו לחלוטין בדקה ה-70". הליגה שלו עצמה כוללת שינויים קיצוניים מדי, כמו ארבע דקות בהן כל שער שווה שתיים ומגרשים קטנים יותר, או אופציה להשעות את היריב.
הליגה שלו צומחת באופן מדהים וחתומה על חוזים עם טוויץ`, טיקטוק ויוטיוב, אבל זה לא כדורגל. בסופו של דבר אנחנו אוהבים את המשחק הקיים ולא רוצים לראות עוד שינויים רדיקליים בו, גם השמרנים והמבוגרים מביניכם וגם הצעירים יותר.
למרות זאת, ביטול ה-0:0 הוא לא בהכרח הצעה רדיקלית. אחרי מונדיאל 1990 החוקה השתנתה כך שניצחון שווה שלוש נקודות ותיקו שווה נקודה אחת, מה שהופך ניצחונות למשתלמים יותר.
גם כאן, אגב, אפשר להגדיר את זה בתור סטייה מהנושא. הכדורגל היום לא הגנתי מדי, אלא עייף מדי. חלק מבזבוזי הזמן מתחיל מזה שיש יותר מדי משחקי כדורגל, והפערים בין הקבוצות גדולים. הקטנת הליגות עשויה להיות פתרון טוב, קיצור המשחק אולי גם כן, אבל כרגע הענף – כולל פיפ"א עצמה – הולכים בכיוון ההפוך של עוד משחקים, עוד קבוצות ועוד עומס. ברגע שיתחילו לפתור את זה האיכות של כל משחק בודד תשתפר, לפני שיספרו לשוערים שניות עם היד.
