העונה החדשה של "חתונה ממבט שני" אומנם רק בפרק השני, אך היא הצליחה להפתיע אותי. אחרי כמה עונות רדומות של "חתונה ממבט ראשון" שלא צלחו, במילים עדינות, בבחירות השידוכים, הפעם נראה שכל משתתף מגיע עם סיפור חיים כבד ומשמעותי – כזה שמכתיב את הדרך שבה הוא נכנס לקשר חדש. וזה עובד: יש עניין, יש רגש, אבל גם יש לא מעט סימני שאלה.
הפרק נפתח עם ירדן שלומי ושרון שואן – זוג עם קליק שהיה ברור כבר בחופה. החיוכים, המבט בעיניים, אפילו האווירה סביבם שידרה "יש כאן חיבור". שרון הציב גבול פיזי והציע לישון בנפרד בינתיים, אבל ירדן כבר דילגה קדימה לשלב שבו היא בודקת כמה ביצים הוא אוכל ומפקחת על רמות הכולסטרול שלו. הכול נעשה בטון קליל, אבל אי אפשר להתעלם מהתחושה שהיא רצה מהר מדי אל תוך "חיים משותפים" עוד לפני שהם הספיקו להכיר באמת.
ומה שבאמת עצר אותי לרגע הוא פער הגילים – ירדן בת 38 ושרון בן 56. בעיניי, מדובר בפער שיכול להשפיע על דינמיקה, שאיפות לעתיד, שפת הגוף ואפילו על נושאי השיחה. השאלה היא האם החיבור המיידי והכימיה יכולים לגשר על כך.
לעומתם, הילה עמיחי ומתן גל שנכנסו לחופה עם היסוס שהיה קשה לפספס, לפחות מהצד שלו, כשהגיע המשפט שלא היה צריך להיאמר – "את לא הטייפקאסט שלי" – משפט אחד, שמספיק כדי לקרר את האווירה ולערער את הביטחון ההתחלתי של הילה. הבוקר הראשון כבר טמן בחובו מציאות לא פשוטה: שיחת עורך דין שקשורה לפרק ב' של הילה, כולל תינוק בן שנה וחצי. מתן, שפתח את העונה אצלי עם טעם מעט מר בעקבות אותו משפט, הצליח להפתיע כשהצהיר בפה מלא שהוא כאן כדי לתמוך – והפעם האמנתי לו. נראה שהוא מבין בדיוק לאן הוא נכנס, ושבניגוד לרושם הראשוני, הוא מוכן להתמסר לתהליך.
ואז הגיע תורם של אורית וגיא, ולרגע הזה אי אפשר להתייחס בקלילות. אורית צוקרון גולברג, בת 39 מהרצליה, אמא לשתי בנות, איבדה את בעלה אחרי מחלה קשה. היא נאלצה, בעודה מתמודדת עם שברון לב עמוק, לבנות חיים חדשים לעצמה ולבנותיה. עצם ההחלטה שלה להיכנס לניסוי הזה, מול מצלמות, היא בעיניי אומץ יוצא דופן. אין ספרי הדרכה לאיך פותחים את הלב אחרי אובדן כזה, בטח לא בפורמט תובעני כל כך.
גיא אתגר, בן 43, אבא לשניים, קיבל אותה עם מתנה אישית – מפוחית ופלייליסט. אבל היה קשה להתעלם מהמרחק שראינו מצידה של אורית. היא לא נראתה נלהבת במיוחד, ושידרה ריחוק – לא כזה שמגיע מזלזול, אלא אולי כהגנה עצמית. קל היה לפרש את זה כקור, אבל בעיניי מדובר בתגובה טבעית של מי שחוותה אובדן עמוק. כשעוברים משבר כזה, הלב לא נפתח בלחיצת כפתור; הוא בוחן, בודק, נזהר. ייתכן שהיא פשוט לא מצאה את החיבור הראשוני, וייתכן שהיא עדיין בתהליך עדין של למידה, איך להכניס מישהו חדש לעולם שכבר פעם אחת נשבר.
אורית צוקרון גולברג וגיא אתגר (צילום :באדיבות קשת 12)
הזוג האחרון בפרק – לירן קפלוטו, 44 מאשדוד, גרוש ואב לשניים, וחן ליב עוז, 40 מבאר יעקב, גרושה ואמא לילד – על פניו מציגים חיבור חיובי ותקשורת טובה. אבל יש פערי ניסיון: הוא גרוש טרי יחסית (שנה), היא כבר שש שנים בפרק ב'. בעיניי, הפער הזה עלול להכתיב את קצב הקשר, השאלה היא האם הם מודעים לכך, או שיגלו בהמשך.
אין ספק שהאלמנט החדש, שבו כל הזוגות נמצאים במתחם משותף ויכולים להיפגש בכל רגע, מוסיף רובד מסקרן לתוכנית. הוא פותח דלת לרגעים בלתי צפויים – כאלה שיכולים להצית דרמה, לחשוף מתחים חבויים ואולי אפילו לשנות את מהלך הקשרים. מצד שני, אני לא יכולה שלא לתהות אם אני פשוט מצפה ליותר מדי.
בסך הכול, הפרק הזה חיזק אצלי את התחושה שהעונה הנוכחית מצליחה לגעת עמוק יותר, בעיקר בזכות המטענים האישיים והסיפורים הכבדים שכל משתתף מביא איתו. יש כאן רגש, מורכבות ואותנטיות של חיים אמיתיים, לפחות על פני השטח. ועדיין, משהו בי מתקשה להאמין שהאהבות האלה יצליחו לשרוד גם כשהמצלמות יכבו, והחיים האמיתיים, עם כל האתגרים, יחזרו לתפוס את מרכז הבמה, או שאולי אני פשוט עדיין תקועה על שרשרת הכישלונות בשידוכים של "חתונה ממבט ראשון", שקשה לי להשתחרר ממנה.
