ערב יום השנה לטבח, התקיימו טקסי זיכרון מרכזיים בעוטף עזה, לזכר הנרצחים ובתפילה לשובם של החטופים. הקהילות שבורות, אך נחושות להיאחז בתקווה ולהמשיך לחיות בצל האסון. הטקסים התקיימו בנתיב העשרה, מועצה אזורית אשכול ובקיבוץ ניצנים.
הערב (ראשון), בגן העשרים בנתיב העשרה נערך טקס מרגש, בו נכחו בני המשפחות, תושבים וחברי קיבוץ, לזכר תושבי הקיבוץ שנרצחו במהלך מתקפת הטרור. את הטקס הנחה איתי לוי, נציג נתיב העשרה במנהלת תקומה, שדבריו מלאי הכאב נגעו לליבות הנוכחים. הוא דיבר על האובדן, אך גם על המחויבות של הקהילה להמשיך ולמצוא אור בתוך החושך.
"בשבעה באוקטובר רצחו את הפרח הכי מוגן שלנו את נורית, נרצחו זוגות זוגות בלהה וקובי, איילת ושלומי, רותי ואריה", אמר לוי בכאב. "חוויק שנרצחה באכזריות, במושב אותו ייסדה וטיפחה, נהרגו ונרצחו בשדה הקרב למעננו, הגיבורים שלנו".
לוי המשיך להזכיר את הלוחמים והאזרחים שיצאו להגן על חבריהם ונהרגו בקרב. הוא סיפר על עדי בהרב שעזב את ביתו באפרת כדי להילחם למען הקהילה, על אורן שטרן שנפצע קשה אך המשיך להילחם, ועל יגאל וקס שיצא לשמור על הסביבה עם מצ'טה.
הנאום נגע גם לתחושת הכעס שחשים תושבי העוטף, כעס על המדינה והצבא שלא הצליחו להגן עליהם כראוי. "אני כועס על כולם, על המדינה, על הצבא, על בורא עולם, כי השבר הוא ענק", אמר לוי. אך לצד הכעס, קרא לוי לראות גם את האור, ולעסוק בבנייה ובחלום להגשמה. "ננצור את אהובינו ונדאג שהשורשים שלהם לא יפסיקו לגדול בעולם, שורשים של אהבה, שורשים של שלום, שורשים שמושרשים על ערכי נתיב העשרה".
מזכ״ל תנועת המושבים ויו״ר התאחדות חקלאי ישראל, עמית יפרח נשא דברים: "ההתיישבות העובדת כולה ספגה אבדות כבדות וכואבות, מהכבדים שידענו מאז קום המדינה. רק כאן בנתיב העשרה, המושב הקרוב ביותר לעזה, נרצחו 20 חברי מושב על ידי מחבלי החמאס המתועבים".
יפרח הוסיף: "ולמרות הכל, אנחנו עומדים כאן היום, בנתיב העשרה מול דגל ישראל הגדול ביותר בעולם- בשביל לומר שאנו נבנה ונצמח, נזרע ונקצור ונביא תקומה לאזור הדרום עם חקלאות חזקה וקהילות מגובשות".
במועצה האזורית אשכול, שספגה את המחיר הכבד ביותר, נערך הערב טקס מועצתי מרכזי לציון שנה לטבח הנורא. הטקס, שנערך בשעה 19:30, הנציח את 235 הנרצחים מתושבי המועצה, ונשא תפילה לשובם של החטופים בהם 44 תושבי המועצה.
בין הנואמים והדוברים היה גדי ירקוני, ראש המועצה, שנשא דברי זיכרון וכאב: "שנה חלפה ו-101 חטופים עוד סובלים במחשכי עזה. התחושה היא שאת גודל השבר, את עוצמת הזוועה, לעולם לא נצליח לתאר בִּמְדויק. בתוך הררי המילים, נדמה שמילה אחת לא נאמרה מספיק, והיא סליחה. סליחה שההנהגה שהפקירה את כולנו עדיין לא טרחה לבקש סליחה. סליחה שגם אחרי שנה, ועדת חקירה ממלכתית עדיין לא נראית באופק".
לצידו נאמה נועם רודאייף, בתו של החטוף ליאור רודאייף, כנציגת משפחות החטופים: "בשבעה באוקטובר לא איבדתי רק אבא, איבדתי אמון. אמון במדינה, אמון בצבא, נדמה שהכל קרס עלינו. ואז כמו פטריות אחרי גשם כבד מאוד, התחילו לצוץ אנשים טובים, טובים מאוד. מהמדינה בכלל ומאשכול בפרט. אנחנו לא יכולים לחיות במדינה שנטשה את ערכי היסוד עליהם היא קמה. וזו הסיבה שהיה לי חשוב להגיע לפה היום ולהגיד לכם תודה וסליחה. תודה על התמיכה שלכם לאורך הדרך, אתם שליוויתם וקיוויתם יחד איתנו לסוף אחר עבור אבא, וסליחה שהייתם צריכים לעבור את התופת הזו. אבל אנחנו לא נוותר. לא ניתן לאותם אנשים שהפקירו בשביעי, וממשיכים להפקיר את החטופים בכל יום מאז, להסית את תשומת הלב מהדבר הכי חשוב – להחזיר את כולם הביתה!".
וכן עמית שלוי מבארי, ששכל את אחותו ובעלה שנרצחו באותו יום: "כבר שנה עברה מאז היום הנורא ההוא ואנחנו מלווים את מתינו שוב ושוב. אדמת השכול ואדמת בארי אוספת בצער עמוק הורים, אחים, דודים וסתם מכרים. ומתוך השכול תקום לה התקווה, אדמת בארי אוספת אותכם, ואנחנו העומדים סביב, ממשיכים להתעקש על האדמה הזו".
ברוך כהן, רבש״ץ קיבוץ מגן שנפצע קשה בקרב, עמד על הבמה לאחר שהחלים, וסיפר על הקרב הקשה ועל תחושת הכאב והגבורה שליוו אותו מאז. בטקס הוצגו מסכי זיכרון לאירועי השבת הקשה, וכן עדויות אחרונות של הנרצחים ומיצגי אומנות ושירה של בני נוער ותושבי המועצה. הזיכרון, לצד הגבורה, עמדו במרכז הערב, אך התקווה לשובם של החטופים והשאיפה להמשיך לחיות ולקיים את הקהילות החזקות של העוטף, היו נוכחים בכל מילה.
קיבוץ ניצנים קיים גם הוא טקס בו הרכין ראשו והתייחד עם זכר הנופלים ונשא תפילה להשבת החטופים. במסגרת האירועים לציון יום זה, הוקמה גינת זיכרון בה נשתלו כ-1000 פקעות של כלניות ולאחר מכן התכנסו הנוכחים לשיחה עם מכבית מאייר דודתם של גלי וזיו ברמן שחטופים בעזה כבר 365 ימים.
בקיבוצי הצפון והעמקים נערכו הערב טקסי זיכרון כואבים לנרצחי טבח ה-7 באוקטובר שאירע בנגב המערבי לפני שנה, ולנופלים במלחמת חרבות ברזל, ביניהם 319 חברי ותושבי קיבוצים.
אלפי חברים וילדיהם המפונים כבר שנה מבתיהם, בקיבוצי הנגב המערבי וגבול הצפון, השתתפו בטקסי זיכרון במקומות מגוריהם הזמניים. בטקסים כמו בקיבוץ אפק, בית העמק וכפר המכבי – בלטו מיצגים הקוראים לממשלה לפעול לשחרור 101 החטופים המוחזקים בידי חמאס.
מהתנועה הקיבוצית נמסר כי בקיבוצי הצפון והעמקים נערכו הטקסים בהתאם להגבלות פיקוד העורף, עם נוכחות מצומצמת של משתתפים. הטקס שודר והועבר לאנשי הקיבוץ שנותרו בביתם.
במרבית הקיבוצים, הורד דגל המדינה לחצי התורן לאות אבל והזדהות עם משפחות הנרצחים והנופלים, והוקרא טקסט שכתב מוקי צור: "זוכרים את אלפי הטילים המתנפצים, את פריצת הגדרות, את אלפי עיני השנאה בבתינו, את החורבן, החטיפות, ההתעללות, את הרצח.
זוכרים את הגלות בתוך הארץ. זוכרים את קרבות הגבורה, את המלחמה הקשה, את האחריות שהגיחה מכל פינה".
