״מה שאנחנו השגנו ב-43 ימים, ממשלים מעטים מאוד השיגו בארבע שנים״, התפאר דונלד טראמפ לפנות בוקר, שעון ישראל, בנאום במושב משותף של שני בתי הקונגרס בוושינגטון.
● כך ישראל יכולה להפוך לנתיב עוקף למכסי טראמפ
● 7 המופלאות צונחות? הכירו את המניות הכוכבות של סין שמשגעות את המשקיעים
ואמנם, קשה להיזכר במרוץ כה מסחרר של חדשות בלתי פוסקות, של צווים נשיאותיים ושל יוזמות דרמטיות. אפילו 24 השעות שקדמו לנאום היו יכולות לאכלס חודש של חדשות.
ביום ב', הנשיא השעה כמעט את כל הסיוע הצבאי של ארה״ב לאוקראינה, כולל תחמושת לטילי פטריוט, המגינים על שמי אוקראינה מפני כטב״מים איראניים בשירות רוסיה.
בחצות בין יום ב' ליום ג' נכנסו לתוקפם מכסי עונשין כבדים על קנדה ועל מקסיקו, ומכסים נמוכים יותר על סין. כל השלוש הודיעו שיטילו מכסי נגד באותו השיעור. אפשר שזו היתה יריית הפתיחה במלחמת הסחר הגדולה ביותר זה 90 שנה ויותר.
הוא חזר וטען, כי הסיבה למכסים היא התרשלותן של כל השלוש במניעת כניסתם של אופיואידים לארה״ב, בייחוד פנטאניל, ש״הרגה מאות אלפים מצעירינו היפים״. אבל הוא אישר בעקיפין, שלא פנטאניל הציתה את מלחמת הסחר, אלא רצונו למשוך משקיעים זרים אל שוקי אמריקה. ״כאן הם לא יצטרכו לשלם מכס״.
שעות אחדות קודם, ראש הממשלה היוצא של קנדה, ג'סטין טרודו, האשים את טראמפ שהוא מטיל את המכסים כדי "להרוס את כלכלת קנדה", כדי שקנדה תתמוטט והוא "יוכל לספח אותה". טראמפ הגיב בביטול על נאום ראש הממשלה. הוא כינה אותו בזלזול, לא בפעם הראשונה, ״המושל טרודו״, רמז לרצונו שקנדה תסתפח לארה״ב. ״אנחנו לא נהיה המדינה ה-51״, אמר טרודו, בנאום לוחמני נדיר.
"האם שמעתם עליהם אי פעם״?
טראמפ הודיע לקונגרס, כי בחודש הבא תתרחב מלחמת הסחר. הוא יטיל 'מכסי-גומלין' על כל ארץ עלי אדמות, המטילה מכסים על סחורות אמריקאיות. הם ייכנסו לתוקפם ב-2 באפריל, לא באחד באפריל, מפני ש״יש לי אמונות טפלות״.
הוא מנה כמה מן הארצות הפוגעות בחומרה מיוחדת ביצוא אמריקאי: חברות האיחוד האירופי, סין, ברזיל, הודו, מקסיקו וקנדה, ״האם שמעתם עליהן אי פעם?״, הוא התבדח. ״יש עוד אין ספור ארצות המטילות עלינו מכסים הגבוהים בהרבה מאלה שאנחנו מטילים עליהן״.
מותר לשער שמאזינים וצופים מעבר לים הקשיבו בחרדה גוברת. למשל, הוא ראה צורך לתקוף דווקא את דרום קוריאה, בעלת ברית משכבר הימים, העומדת מול משטר קומוניסטי אגרסיבי, חמוש בטילים גרעיניים. דרום קוריאה, הוא טען, ״מטילה מכסים הגבוהים פי ארבעה (ממכסי ארה״ב). תחשבו על זה, פי ארבעה יותר. ואנחנו נותנים להם כה הרבה סיוע צבאי״.
דרום קוריאה, השרויה עכשיו במשבר פנימי וחוקתי חמור, תוהה הבוקר אם היא עומדת ללכת בעקבות אוקראינה, ולאבד את הסיוע הצבאי האמריקאי. אולי לא, מפני שטראמפ הואיל להזכיר כי תאגידים דרום קוריאניים מתכוונים להשקיע מיליארדים בארה״ב.
הוא טען, שבחודש הראשון של נשיאותו הוא קיבל התחייבויות מן המיגזר הפרטי, באמריקה ומעבר לים, להשקעות בסך כולל של 1.7 טריליון דולר. המספר הזה מעורר פקפוקים. אפילו אילון מאסק, איש אמונו העיקרי של הנשיא, הגיב בספקנות על אחד המרכיבים במניין ההשקעות.
האם זלנסקי מסוגל להתחנף?
על אוקראינה, למרבה העניין, טראמפ היה קונסטרוקטיבי ואופטימי. הוא לא נכנס לפרטי העימות הרה-האסון בינו לנשיא אוקראינה בבית הלבן ביום ו' שעבר. תחת זאת הוא ציטט ממכתב ״חשוב״ שקיבל במהלך יום ג' מן הנשיא זלנסקי. בעיתוני אירופה, דברי זלנסקי תוארו כאקט של חרטה ואולי של התבטלות. זלנסקי מביע בו את רצונו לחזור אל שולחן המשא- ומתן, כדי להביא הסכם שלום ״מהר ככל האפשר״.
״איש אינו רוצה שלום יותר מן האוקראינים״, כתב זלנסקי. ״צוותי ואני מוכנים לעבוד בהנהגתו האיתנה של הנשיא טראמפ כדי להשיג שלום שיאריך ימים״. אוקראינה, הודיע זלנסקי, ״נכונה לחתום ללא שהיות על הסכם מינרלים וביטחון״.
טראמפ השיב את פני זלנסקי ריקם כל אימת שהאוקראיני ביקש ערובות צבאיות אמריקאיות, כדי להבטיח שרוסיה לא תפר את תנאי ההסכם. נראה שהתביעה הזו היתה סיבה מרכזית לסירובו של זלנסקי לחתום על הסכם המינרלים בשבוע שעבר. היתכן שטראמפ התרצה, ויסכים להעניק ערובות צבאיות? התשובה, במלה קצרה אחת, היא 'לא'.
קצת קשה להעלות על הדעת את חזרת זלנסקי על גחונו אל הבית הלבן, כדי למלא את כל ציפיות טראמפ. למען האמת, אפילו לא ברור אם נשיא אוקראינה מסוגל לעשות מה שטראמפ רוצה, כולל הכאה פומבית על חטא, התנצלות ודברי שבח מפליגים לנשיא ארה״ב. זלנסקי, בלשונו של משקיף אחד, ״הראה שחסר לו גן החנופה״. אבל, כפי שהפגינו נשיא צרפת, מלך ירדן וראשי הממשלה של בריטניה, של הודו ושל יפן, בלי גן החנופה קשה מאוד לנווט בהצלחה בפרוזדורי הבית הלבן.
״בארבע השנים הבאות, בעזרת אלוהים״
ואף כי נאום הנשיא בא בעיצומו של משבר חמור ביחסי החוץ של ארה״ב, בשעה שהיא מרופפת, או מסיימת, את יחסיה המיוחדים עם בעלות בריתה, הנשיא הקדיש את עיקר נאומו למלחמותיו הפנימיות, נגד הדמוקרטים ונגד תרבות ה'ווק'.
זה היה נאום ניצחון, שזור בלעג, בסרקזם ובשפע גינויים לקודמו, ג'ו ביידן, שהוא תיאר, לא בפעם הראשונה, ״הנשיא הגרוע ביותר בהיסטוריה האמריקאית״.
״למען האמת״, הוא אמר, ״רבים הכריזו במהלך החודש הראשון של נשיאותנו, כי היא המוצלחת ביותר בהיסטוריה של ארצנו. רבים. ומה שהופך את זה למרשים במיוחד זה, האם אתם יודעים מי מס' 2? ג'ורג' וושינגטון. מה דעתכם על זה? מה דעתכם על זה?״
אלה היו מאה דקות של התפארויות בלתי פוסקות בהצלחות, ושל הבטחות חוזרות כי ״תור זהב״ התחיל באמריקה. ״בארבע השנים הבאות, בעזרת אלוהים, אנחנו ננהיג את ארצנו אל גבהים רמים אפילו יותר, ואנחנו עומדים ליצור את הציוויליזציה הדומיננטית ביותר, הדינמית ביותר, המתקדמת ביותר, החופשית ביותר שהיתה אי פעם עלי אדמות״.
הנה עצה מועילה, במידה שהיא נחוצה, לכל מי שהנסיבות יפגישו אי פעם עם דונלד טראמפ: זיכרו-נא שהוא גדול מוושינגטון, והוא אינו מתעטף בענווה מזויפת. הוא רוצה לשמוע את השבחים המפליגים ביותר העולים על הדעת, אולי מפני ששבחים מפליגים אפילו יותר עולים על דעתו שלו.
אגב, ישראל הוזכרה רק פעם אחת בנאום, כבדרך אגב, בקשר עם תכנית ל'כיפת זהב', הגנה בליסטית על שמי אמריקה נוסח 'כיפת ברזל'. האם ישראלים צריכים הבוקר לדאוג, או להיאנח לרווחה? אולי לא איכפת כלל לנשיא אם זו בדיוק השאלה שתישאל היום בישראל. הוא אוהב לעורר חרדות, אפילו בין בעלי ברית.
רשימות קודמות בבלוג וב-יואב קרני. ציוצים (באנגלית) ב-טוויטר.
