"הממשלה הנוכחית אינה מבינה את הערך של זהות עברית," קובעת נטלי מרכוס, תסריטאית, במאית ויוצרת טלוויזיה, שחתומה על סדרות אייקוניות ומצליחות, בהן "היהודים באים", "פאודה", "טהרן", "צפוף" ועוד, המשודרות, אתם ודאי יודעים, בתאגיד השידור הציבורי, כאן 11. בימים אלה, כשהתאגיד נרדף על ידי שר התקשורת שלמה קרעי בשם הממשלה והימין, שפועלים באמצעות חקיקה להפריטו, קרי – סגירתו, מרכוס לא יכולה לשתוק והיא אינה שותקת.
"בעוד הערוצים המסחריים יוצרים פחות מ-50% תוכן בעברית בהשוואה ליצירה העברית, התאגיד, שאינו מונע משיקולים מסחריים, מייצר תוכן שכל ישראלי צופה בו, החל מ'קופה ראשית', 'המרדף' ועוד," היא אומרת.
עוד היא מוסיפה בציניות: "יפה שהם זורקים בלהט מספרים על תקציב התאגיד, אבל הם לא מזכירים במילה את המיליארדים שמוקצים לכספים קואליציוניים, על מעונות, שלא לדבר על כך שלא נסגר ולו חצי משרד מיותר. כמות הכסף שהממשלה שופכת על דברים מיותרים היא אסטרונומית. אז התאגיד? כידוע, בכל העולם המערבי, בארה"ב, אנגליה ובמדינות נוספות, מממנים תקשורת ציבורית. בעולם הקפיטליסטי מישהו צריך להיות אחראי על תוכן איכותי, ואם לא נדאג לתוכן ישראלי הוא יתפוגג. הילדים שלי יגדלו רק על נטפליקס, לא על סדרות בחינוכית. והזהות שלהם תעוצב על ידי בריטים ואמריקנים".
מבחינת קרעי והממשלה, הורדת הדוקואים והסאטירה זו עניין של שליטה בתקשורת – פשיזם במסווה של פלורליזם, כמו שאמרה בעבר שרת התרבות והספורט, מירי רגב: "מה שווה תאגיד השידור אם אנחנו לא שולטים בו?" או דבריה הבוטים והישירים של ח"כ גלית דיסטל-אטבריאן בנאומה בכנסת בחודש שעבר: "אנחנו נלחמים נגד צמרת צה"ל, צמרת המשפט והתקשורת". ברור לכל, שכמו שקורה במשטרים טוטליטריים, הם יצאו למלחמה בכל מה שמייצג ביקורתיות וחשיבה חופשית.
בעדותו בבית המשפט טען נתניהו ש"הכל שמאל בתקשורת".
"היו תקופות שאנשים הגיעו לתקשורת ממגזרים מסוימים, בעוד שהיום יש ריבוי קולות בתקשורת. ועדיין, מול טענה כזאת ייאמר כי מדינת ישראל נמצאת תחת שלטון ימני ברצף של 15-20 שנים, מכאן שתפקיד התקשורת להיות 'כלב השמירה של הדמוקרטיה', כפי שלמדנו בשיעורי האזרחות. תפקיד העיתונות לבקר את מקבלי ההחלטות, לבקר את החזק, שבשנים אלה החזק הוא הימין".
בדומה לאזרחים רבים אחרים, גם מרכוס, במילותיה שלה, מציינת שהיא משלמת מיסים, בין היתר, למימון מקוואות, התנחלויות ועוד, שנוגדים את תפיסתה האידיאולוגית כאזרחית במדינת ישראל. "אני יודעת מי בשלטון ואני נאלצת להתמודד עם זה," היא אומרת. רבות דאגות בלב אישה שהיא גם חברת דירקטוריון התמלוגים, שמטפל בזכויות יוצרים. לאחרונה, מרכוס מוטרדת מאוד מסוגיית מדידת הרייטינג: "מדידת הרייטינג שנתונה בידי הממשלה תיפגע בערוצים, שהרי המפרסמים נסמכים על גובה הרייטינג בבואם לפרסם בערוץ מסוים, דבר המעיד על שליטה בתקשורת".
דאגה נוספת הכוססת את מנוחתה היא אי-חידושם של חוקי הרגולציה שעתידים להסתיים בקרוב, אבל ממשלת ישראל אינה ששה ואינה ממהרת לחדשם. "פירוש הדבר שאף ערוץ לא יהיה מחויב להפקות מקור. כידוע, יצירת תוכן ישראלי היה תמיד חלק מהמחויבות של הערוצים. אי-חידושם של חוקי הרגולציה תיפגע מאוד ביוצרים".
את כועסת? מודאגת מהמצב?
"אני עצובה. חבל לי על המקום הזה שהוא הבית שלי. אני מכבדת כל אדם ודעה, כולל אלה שמנוגדים לעמדותי. הייתי שמחה להרגיש תחושה דומה כלפיי. לצערי, בשלב הזה אני מרגישה שהמדינה שלי מגדירה אותי כאויב. אבל על אפם וחמתם, אנחנו נוסיף ונילחם על ציביון דמוקרטי, כפי שנכתב במגילת העצמאות, אם יורשה לי להיות פומפוזית".
כלומר להרגשתך, הממשלה מנסה להדיר אותך בגלל השקפת עולמך?
"מדינה אמורה לספק את הצרכים של כל אזרחיה, ולא רק את אלה שהצביעו עבורה, ולא לתייג את האחר כאזרח סוג ב', כבוגד. זכור לי שבעונה הרביעית של 'היהודים באים', ח"כ משה ארבל פנה ליועמ"ש דאז אביחי מנדלבליט בדרישה להסיר את התוכנית ואף להעמיד לדין את יוצרי ומפיקי התוכנית בטענה לפגיעה ברגשות הציבור בדבר השימוש הסאטירי שנעשה בתנ"ך".
זו הסיבה ש'היהודים באים' ירדה מלוח השידורים?
"הגענו לידי מיצוי יצירתי לאחר שש עונות. שותפי אסף ביידר ואני סיפקנו ששה סדרי משנה, שש עונות".
מאז ומתמיד היא חובבת תנ"ך והיסטוריה, כשהמפיק יואב גרוס פנה אליה ואל שותפה ליצירה אסף ביידר (אז עדיין בערוץ 10) התגלגל הרעיון לעשות משהו באווירת מונטי פייתון. "בהתחלה חשבנו להתמקד רק בתנ"ך, אבל עד מהרה הבנו שאנחנו רוצים לשאול ולבדוק מהי זהות ישראלית ולא רק יהודית, וכך גם הציונות נכנסה למערכונים ויוצרת גם היא שפה טלוויזיונית".
אפרופו יצירתה של שפה טלוויזיונית, נטלי מרכוס תנחה פאנל העוסק בטלוויזיה הישראלית והתמקדות בתאגיד "בן יהודה פינת כוכבה השביט" שיתקיים במסגרת "לשון ראשון", כנס השפה העברית שיתקיים בפעם ה-18 בשיתוף האקדמיה ללשון עברית ביום שלישי 4.2.2025 בשעה 20:00 בהיכל התרבות בראשון לציון. משתתפי הפאנל ידונו בשפת הסדרות טלוויזיה וכיצד היא משתלבת בדיאלקטיקה של העברית, על השפעת השפה על התרבות, הקהל וחיי היום יום שלנו ועוד. בפאנל ישתתפו גם ד"ר נטע דן ממדור חקר העברית החדשה המוקדמת באקדמיה ללשון העברית ויועצת לסדרה התקופתית "הצבי" שעניינה תחיית השפה העברית, וניר ברגר, תסריטאי ויוצר הסדרה "המפקדת".
בין הדוגמאות לחדירת מילים מהסדרות לשפה הכללית נזכרת מרכוס ב"היהודים באים", כשרבים מצטטים מתוך המערכון על יוסף ואחיו, את המילה האייקונית "בחלומי", או "עם של קקות", ביטוי שהוא פראפרזה לעם קשה עורף.
"קיבלנו החלטה לקפוץ מהתנ"ך לשפתם של בן גוריון ורבין וחוזר חלילה. לאחד את השפה לשפה עכשווית עם קריצות לשפה תנ"כית מיליצית ושימוש בפסוקים, כך שגם בגן גוריון ויוסף התנ"כי יגידו באופן טבעי: 'סבבה'".
נטלי נזכרת בחיוך גם במערכון הממקד במגילת קהלת שמזוהה עם שלמה המלך, כשאמו אומרת לו ש'קהלת זה שם של בת'.
"כשכתבתי את המערכונים יצא שבמשך דקות ארוכות שלמה המלך קורא את הטקסט של קהלת בפריים טיים של הטלוויזיה בפני קהל חילוני ודתי. זו מתנה מבחינתנו לחשוף טקסט תנ"כי פילוסופי מדהים מבלי שנחשב לטלוויזיה לימודית", אומרת מרכוס.
מערכון קומי נוסף ב"יהודים באים" מוקדש לביאליק. בעוד המשורר הלאומי רוצה וקורא מתוך "על השחיטה", הקהל רוצה בידור וקורא לעברו "רוצים 'נד נד'". ייאמר שהמערכון נכתב לפני ה-7.10.
סדרות נוספות מבית היוצר של נטלי מרכוס הן כאמור פאודה, טהרן ועוד. "אחת השאלות בהן עוסקת סדרה זו היא הטון שלה שנקבע על ידי השפה. איך הדמויות מדברות, מהו סוג העברית. לכן, כשהדמויות תנ"כיות, למשל, ב'יהודים באים', משתמשות במילה 'סבבה' ברור שלא מדובר פה בטון אקדמי. באותה מידה, אילו היינו נאמנים לשפה הציונית, הייתה זו סדרה היסטורית. והיא לא כזאת".
נטלי מרכוס מתגוררת בתל אביב עם שני ילדיה. החיבה שלה לעברית החלה בילדותה דווקא כאהבה ליצירה הספרותית. "אהבתי לקרוא ולכתוב. המשיכה שלי הייתה לספר סיפורים. היצירה היא התשוקה ואילו השפה היא הכלי, היא המכחול שלי".
לפני שהייתה לתסריטאית נשכנית, עבדה מרכוס כקופירייטרית לפרסומות, ועוד קודם לכן, כתבה שירים לעיתון בית הספר.
בימים אלה היא עסוקה ביחד עם בן זוגה הצלם גיא רז, בכתיבתה של סדרה חדשה "הטנקיסטיות" המבוססת על סיפור גבורתן של לוחמות הטנק ב-7.10 באוקטובר, ובמקביל במאבקן המשפטי על זכותן לשרת כטנקיסטיות, שאף הגיע לכדי עתירה לבית המשפט העליון בדרישה לאפשר לנשים להתגייס כלוחמות לשריון.
מה מרגיז אותך בשפה העברית?
"בשפה העברית יש כידוע זכר ונקבה וזה קונפליקט גדול עבורי. העובדה שהשפה נתנה למגדר הגברי להשתלט עליה זה מעצבן אותי. אמנם יש משהו יפה במגדריות הזאת, שהופכת את השיחה לספציפית, אבל ועדיין יש לי קונפליקט פמיניסטי בהקשר לזה. בתחרות עם בני בן ה-13 מי תופס את מי בטעויות בלשון, אני מפסידה לו.
לאחרונה הוא למד את הדרשה שלו לבר המצווה, פרשת 'ויחי', וטען בפני שהוא לא יצליח ללמוד אותה. הצעתי שאסביר לו את הסיפור שנמצא בבסיס הפרשה העוסק במות יעקב, ואז יהיה לו קל לזכור, וכך היה".
אפרופו שפה מגדרית. אם תלחצו על מרכוס, בסופו של דבר היא תודה שהיא אוהבת לכתוב דמויות נשיות יותר מאשר דמויות גבריות. "ועדיין החוויה האנושית היא חוצה מגדרים, עמים ודתות. מה שמעניין אותי זו הגישה ההומניסטית באמנות. וזה הדבר שהממשלה הזו משתדלת להשתיק".
את מרגישה אמיצה כשאת ניצבת במאבק נגד סגירת התאגיד?
"אני אדם פרטי, אין מאחורי מערכת. לכן אני מרגישה שאין לי ברירה אלא להיאבק. הלוואי שיכולתי לעסוק ולדבר על יצירה ועל שפה. אני מאחלת לעצמנו שיגיע היום שנעסוק במלוא הכוונה בעלייתה של סדרה חדשה, ולא על הפחד מפני העתיד והאופן בו הממשלה רואה את היצירה הישראלית".
בפגישה עם השר קרעי מה היית אומרת לו?
"בראיון שנתן השר קרעי הוא אמר שאין לו טלוויזיה בבית. אמירה כזאת לא מותירה לנו נושאי שיחה משותפים. אין משהו שאגיד שיוכל לשכנעו בצדקתנו. אנחנו לא מדברים באותה השפה".
לשון ראשון, כנס השפה העברית בראשון לציון, 3-5 בפברואר, היכל התרבות מאיר ניצן, ראשון לציון
