במסגרת "כשקלאסי פוגש כליזמר", סדרה מוזיקלית, המתקיימת בימים אלה באודיטוריום מרכז מורשת בגין, בירושלים, צפויה ביום א' הבא, ה-15 בחודש – בקונצרט של "אנסמבל סולני המנדולינה הישראלים", מייסודו ובניהולו המוזיקלי של רב-אמן המנדולינה, יקי ראובן – חגיגה של ממש לחובבי הכלי. עם זאת, אי אפשר להימנע מהשאלה אם הקונצרט ייערך תחת הכותרת "בפריטה יהודית", מה שהוא מנגן בדרך כלל איננו בפריטה יהודית.
"גם אם נגן כמוני הולך לכיוון הבלקני, האנדלוסי, או אפילו הקלאסי, בסוף יעלה מהנגינה שלו הניצוץ היהודי או התרומה של אמנים יהודים. בהרכב שלנו לקחנו שני כיוונים, שבהם יש זיקה עמוקה ליהדות – מלחינים מהסוגה הקלאסית המערבית שהושפעו או כאלה שזה בא איתם מבית אבא כמו מנדלסון. עם המנדולינה, כלי שנחשב בעבר לעממי, אני מרבה לנגן יצירות שנכתבו במקור לכינור, כמו השאקון של באך, או הקונצ'רטו לכינור של בטהובן, שעם המנדולינה מביא צבעים אחרים, עם זווית הסתכלות אחרת".
יקי (יעקב) , 48, נולד בזכרון-יעקב למשפחה יוצאת עיראק וגדל בבאר-שבע בתקופה שבה התפתחה כמעצמת מנדולינה. הוא בוגר האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים וניגן עם הפילהרמונית, מה שהייתה מבחינתו הופעה מכוננת, "כשבחזרה הראשונה הרגשתי שאני מרחף באוויר". ראובן הופיע עם שלל תזמורות בניצוחם של מנצחים בכירים.
לאחר שהיה נשוי לזמרת ישראלית, ראובן חי בשנים האחרונות בעיר סגוביה בספרד מאז נישואיו למארי כרמן-סימון, פרופסור למנדולינה באקדמיה למוזיקה שם. איך, מה?
"אכן, הייתי נשוי לזמרת ישראלית עד שהתגרשנו כעבור כמה שנים", הוא מפרט. "הבנו שאותם נישואים לא היו מה שרצינו וכל אחד פנה לדרכו. ילדים לא היו לנו והקריירה המוזיקלית שלי עברה יותר ויותר לקונצרטי סולו בחו"ל ולהופעות במסגרת רביעיית 'קרמן', שהייתי אחד מארבעת חבריה, שכל אחד מאיתנו בא ממדינה אחרת – צרפתי, איטלקי, מארי הספרדייה, כאמור ואני. שם נרקמה הזוגיות היפהפייה שלנו, כשעם הזמן הבנו שחשוב לנו המפגש יותר מאשר לנגן ברביעייה ולגדל את הבן שלנו, גבריאל בן השנתיים.
"פתאום ראיתי שהגברים נעלמו מהבית. כששאלתי אותה מה קרה, היא סיפרה שמדי שנה הם מתכנסים ב-24 בדצמבר במערה מחוץ לכפר, לחגוג משהו שהם לא ידעו בדיוק מהו. אז התברר שהם ממשפחה של אנוסים, שאצלה השתמר המנהג של הדלקת נרות חנוכה והכפר, קמפו דה קריפטנה, נמצאות טחנות הרוח, שבהן נלחם דון קישוט".
גם לאחר שראובן העתיק את מגוריו לספרד, הוא שומר על האזרחות הספרדית שלו ומרבה לבוא לארץ כדי ללמד – "מה שאני עושה רק בישראל" – ולהופיע עם יצירות שמלחינים ישראלים מלחינים לו לפי הזמנתו. ביניהם מיכאל וולפה, מנחם ויזנברג ואבנר דורמן.
עם איזו חוויה מהקריירה הבינלאומית שלך נסיים את שיחתנו?
"בתחילת הדרך, כשלמדתי באקדמיה למוזיקה, הגיע אלינו הצ'לן והמנצח הרוסי הנודע מסטיסלב רוסטרופוביץ' והוא קיבל אותי וסטודנטית מהאקדמיה, חשבנו שירצה לשמוע את הנגינה שלנו ולהפתעתנו הוא אמר: 'עכשיו, לאחר שניגנו, צריך לעשות משהו באמת חשוב.
