ג'ו ביידן פרש מהמירוץ לנשיאות ארצות הברית ב-21 ביולי, ועוד באותו היום הודיע שיתמוך בסגניתו קמאלה האריס כמועמדת המפלגה. האריס נבחרה רשמית כמועמדת בתחילת החודש, ובכל זאת רק ב-29 באוגוסט היא התיישבה לריאיון התנעת קמפיין ראשון, יחד עם סגנה המיועד, מושל מינסוטה טים וולז.
האריס והקמפיין שלה חטפו לא מעט ביקורת על ההתמהמהות בקביעת הריאיון. כיוון שלא היה פריימריז, היא לא נאלצה להציב את עצמה ואת עמדותיה בפני הציבור, ולכן בוחרים רבים עדיין לא מכירים אותה מספיק. ההחלטה למשוך את הריאיון זמן רב כל כך גררה ביקורת על חוסר שקיפות, ובחלק מהמקרים אפילו האשמות קונספירטיביות – מה יש לה להסתיר?
הריאיון היה קצר יחסית, ונמשך פחות מחצי שעה, ובמהלכו דנה בש מה-CNN הציבה בפני האריס שורת סוגיות שעל הפרק: כלכלה, הגירה, אקלים, המלחמה בעזה, מצבו של ביידן, מגדר וגזע, וכמובן יריבה הרפובליקני דונאלד טראמפ. ישנן ארבע תובנות ראשוניות שנוכל לאפיין כבר עתה.
1. עקרונות לפני מדיניות
ראשית, באופן שבלט מאוד במהלך הריאיון ומהווה המשכיות לאסטרטגיה של הקמפיין עד כה, האריס מקפידה לצמצם ככל האפשר אמירות מדיניות קונקרטיות ולהתמקד ב-"ערכים" כחלק מתמונה רחבה (וראו בהמשך): השאלה הראשונה שנשאלה הייתה על סדר העדיפויות שלה, והאריס הבהירה כי בראש סדר העדיפויות שלה יעמוד מעמד הביניים וחיזוקו.
אלא שלהגיד "מעמד הביניים" זה לא מדיניות וכשנדחקה, האריס כן הצביעה על כמה רכיבי מדיניות שתקדם (קניסת חברות שיפקיעו מחירים, תמריצים להגדלת היצע הדיור, הטבות מס למשפחות וחיזוק היכולת של Medicare לנהל מו"מ על תרופות), אבל הם לא תפסו מקום מרכזי בתשובה.
כשהייתי באוניברסיטה לקחתי קורס בפסיכולוגיה פוליטית, שם למדנו על מחקר שהראה שאחוז המצביעים שמקבלים החלטות על בסיס מדיניות ספציפית הוא מזערי. כיוון שהצבעה היא דבר רגשי ושבטי, הרבה יותר בוחרים מקבלים החלטות פוליטיות – לרבות למי להצביע – על בסיס התחושה שהם מקבלים מהמועמד: האם הוא ידאג לאנשים כמוני? האם הוא יילחם על הערכים שלי? האם חשובים לו הדברים שחשובים לי? לפי מה שראינו בריאיון הזה, נראה שגם יועצי הקמפיין של האריס קראו את המחקר הזה.
2. "רק חמור לא משנה את דעתו"
שנית, האריס הבהירה שאין לה בעיה לשנות את עמדותיה – כל עוד היא נשארת נאמנה לערכיה. בשורת נושאים, בראשם הגירה ואקלים, בש הציבה בפני האריס אמירות עבר שלה: האם את עדיין מתנגדת להפקת אנרגיה באמצעות fracking? האם את עדיין תומכת ב-Green New Deal? האם את עדיין חושבת שיש לעשות אי-הפללה של חצייה של הגבול הדרומי?
האריס, שכנראה התכוננה לשאלות מסוג זה, שמרה על קו אחיד יחסית – הערכים שלי נשארו אותו הדבר, אבל המדיניות השתנתה. המסר בין השורות היה "למדתי, החכמתי, הקשבתי, צברתי ניסיון, והבנתי שנוכל לקדם את הדברים שחשובים לנו גם באמצעות מדיניות מתונה יותר".
ספציפית לגבי נושאי הליבה הללו, היא הבהירה שיש לאכוף את החוק בנוקשות בגבול הדרומי (ואף ציינה שעסקה בזה כתובעת הכללית של קליפורניה, שפעלה נגד מבריחי סמים, נשק ובני אדם); ושניתן ורצוי להגיע לכלכלה ירוקה ולצמצום פליטות פחמן גם מבלי לאסור על fracking ועל ידי אימוץ מדיניות מתונה יותר מה-Green New Deal.
לשבירה למרכז הזו יש הסבר פוליטי – כדי לנצח בבחירות במדינות כמו פנסילבניה (שתעשיית ה-fracking בה משמעותית) או אריזונה (מדינת גבול דרומי), האריס לא יכולה להישאר יותר מדי באגף השמאלי של המפה. היא מניחה, וכנראה בצדק, שהיא ו-וולז שמאליים מספיק בסוגיות חברתיות (כמו הפלות, להטב"ק ונשק) כדי שתוכל להרשות לעצמה לפזול למרכז בסוגיות כלכליות, שהן לרוב קריטיות יותר עבור בוחרים עצמאיים, מבלי להסתכן בלאבד את האגף השמאלי האידיאליסטי של המפלגה.
אבל בה בעת, יש בשבירה הזו גם מעין-הצהרה לגבי האופן שבו תמשול האריס, במידה ותיבחר: "אני מאמינה בלהגיע לקונצנזוס", אמרה. זו אמירה לא טריוויאלית, וכשמחברים אותה עם אמירות העבר של האריס על הצורך להקשיב לקולות מן השטח ועל כמה חשוב שמנהיג יידע להקשיב, האריס מושיטה יד כבר מעכשיו לשיתופי פעולה חוצי-מפלגות. העובדה שבירכה על החקיקה הדו-מפלגתית שקידם ממשל ביידן בנושא הגבול (חקיקה שחוסלה בידי תומכיו של טראמפ בקונגרס), ושהודיעה שתמנה רפובליקני לקבינט שלה (שמות כמו הסנאטור מיט רומני ויו"ר בית הנבחרים לשעבר פול ראיין הוזכרו בידי פרשנים) רק מחזקת את ההערכה שהאריס אמנם תמשול משמאל, אבל לא תבחר להתעמת עם הימין.
3. ישראל – המשך המדיניות?
בנוגע לישראל, האריס נצמדה לא רק לקו המוכר של הנשיא ביידן אלא גם לשלה עצמה – חתירה להפסקת אש ועסקת חטופים כבסיס להתנעת תהליך אינטגרציה אזורי, ותוך שמירה על המחויבות לישראל וליכולתה להגן על עצמה. היא נשאלה מפורשת האם תגביל סיוע צבאי לישראל וענתה שלא, תוך התמקדות בכך שה-"עסקה" המדוברת היא היעד המדיני המרכזי של ממשל האריס עתידי בגזרה זו.
בכל הנוגע ברטוריקה, האריס התבטאה יותר בחריפות כלפי ישראל, וחלקה על מדיניותה הן ברמה הטקטית ("יותר מדי חפים מפשע בעזה נהרגו", "לישראל הזכות להגן על עצמה אבל האופן בו היא מגנה על עצמה משנה") והן ברמה האסטרטגית ("חייבים להגיע לפתרון שתי המדינות", "צריך להבחין בין אזרחי ישראל וממשלת ישראל"). ממשל האריס, אם וכאשר תיבחר, יהיה מורכב מאוד מבחינת ישראל, בוודאי בהינתן המשך המדיניות הנוכחית שלה, גם אם ברמת המחויבות הבסיסית לביטחונה ולקיומה האריס לא שונה מהותית מביידן.
זו לא הפעם הראשונה מאז נבחרה למועמדת שהאריס מקפידה על הקו הנ"ל, ובצירוף העובדה שהבהירה מפורשות שלא תגביל סיוע בכלי נשק לישראל מחזקת את ההערכה שתהיה המשכיות בנושא, לפחות ברמת המדיניות. אבל, וכפי שציינו לפני רגע, האריס מוכיחה לנו כבר עתה שיש לה היכולת לשנות את עמדותיה, בתגובה לאילוצים פוליטיים ולקולות מהשטח – ואנחנו הרי יודעים שיש קולות במפלגה הדמוקרטית (בעיקר ברמת השטח אבל לא רק) שקוראים לשינוי מדיניות ביחס לישראל. סביר מאוד להניח שמסכת הלחצים על האריס לשינוי מדיניות שכזה תהיה משמעותית מאוד, ובדיוק בגלל זה על ישראל ותומכיה להשקיע בעבודה דיפלומטית מול אנשי האריס כבר עכשיו – כי כמו שהיא יכולה לשבור "לרעת" ישראל, אולי היא גם תוכל לשבור "לטובת". שניים יכולים לשחק במשחק הזה.
4. לא נופלים לספינים
ולבסוף, ישנה התגובה של האריס לשאלה על זהות. בש הציגה בפניה אמירה של טראמפ מהחודש האחרון, לפיה האריס "אימצה" זהות שחורה רק בשנים האחרונות, כשהבינה שזה משתלם פוליטית, ולפני כן "היא לא הייתה שחורה". האריס הגיבה בהנדת ראש ובתשובה קצרה – "same old tired playbook."
בש, כנראה, קיוותה לשמוע מונולוג בגנותו של טראמפ ושל אמירות גזעניות בכלל, מונולוג מהסוג של "איך הוא מעז" ו-"אין מקום לאמירות כאלה" ו-"אסור לתת לגזען הזה לחזור לבית הלבן" שבכירים דמוקרטים השמיעו יותר מדי פעמים בתשע השנים האחרונות.
האריס החליטה שלא לשחק את המשחק ולשתף פעולה עם הספין – שהרי טראמפ, כמי שמבין מצוין תקשורת וסיפק כותרות כאלו למכביר בעשור האחרון, כנראה התכוון לייצר פרובוקציה, לגרור את השיח הציבורי לסוגיות זהותניות ולעורר התקפות אישיות עליו – והפכה את האישיו לנון-אישיו. בהחלטה לדפדף את השאלה ("next question, please") האריס מאותתת לטראמפ שהיא לא מתרגשת מהאמירות שלו, ויותר חשוב מכך, מאותתת לציבור שהיא במירוץ הזה כדי להתעסק ב-"חיים עצמם".
