כך עבדו על עפרה חזה כדי שתסכים לשיר את "שיר הפרחה"

כשהנערה עם הלק, הליפסטיק והדאווין שרה שבא לה בימים ובא לה בלילות, היא לא דמיינה שגם 45 שנה אחרי הוא עדיין יהיה אחד הפזמונים האהובים והמוכרים ביותר במוזיקה הישראלית. זה היה רחוק ממה שציפתה מי שהייתה אז זמרת צעירה ואלמונית משכונת התקווה, עפרה חזה.  אך כשלראשונה קיבלה את מילות השיר, היא סירבה – וגם לאחר שהסכימה הדרך לא הייתה חלקה. מעטים המקרים ששיר הופך ללהיט גדול יותר מהסרט שממנו הוא יצא. זהו סיפורו של "שיר הפרחה", מהמוכרים ביותר במוזיקה הישראלית.

אבל עם כל הכבוד, השיר היה רק אחד מתוך פסקול שלם שנכתב לקומדיה המוזיקלית של אסי דיין, "שלאגר", בכיכובם של שלישיית הגשר החיוור". על עטיפת הפסקול הוא נכתב בכלל בתור "פרייכה": אין ספק שפרחה הפך לשלאגר של 'שלאגר'", קובע גברי בנאי מהגשש החיוור, ששיחק בסרט. ושייקה לוי מסכים: "בסוף מכל השירים כמעט ולא נשאר זיכרון מהם. השיר היחידי שזוכרים ונהיה שלאגר הוא שיר הפרחה". את "שלאגר" עצמו מכנה שייקה לוי "סרט משוגע".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

"הכוונה הייתה דיסקו דה לה שמאטע"

עבור רוב הישראלים חיבור המילים אסי דיין והגשש החיוור יציפו דווקא סרט אחר שלו. "גבעת חלפון אינה עונה" היה הצלחה מסחרית היסטרית כשיצא בשנת 1976. שלוש שנים לאחר מכן, דיין הבין שלגשש פנית – לא טעית, וכותב עבורם עוד תסריט. דיין הסביר: "החלטתי שאני עושה מיוזיקל. הייתה תקופת רמלה בדיסקוטקים, התקופה שאחרי הסרט 'שיגעון המוזיקה'" ולוי מפרט: "זה היה בסגנון המוזיקה שהייתה אז, הדיסקו והבי-ג'יז. אני כבר לא יכול לעשות את הפלצטים של השירים ההם". לפי בנאי, "הכוונה הייתה דיסקו דה לה שמאטע".

וכשאסי חיפש מישהו שילחין את הדיסקו שהיה לו בראש, הוא פנה לכוכב הכי נוצץ בדיסקוטקים של שנות ה-70. "צביקה פיק לא רק שכתב, הוא גם השתתף בסרט – הוא אחד המוסכניקים וגם שר בתוך הדמות", מוסיף בנאי. דיין הגדיר זאת כך: "צביקה פיק, אז הוא עוד היה איש עובד ולא מאסטרו-שמאסטרו".

ולא רק הוא קיבל תפקיד אורח: רבקה מיכאלי מספרת שהיא "עד עכשיו מורטת זקן, פאות, שפם – הייתי שם ראש עיריית בני ברק. הוא (דיין) היה סאטירי, הוא לא היה ציני כמו שהוא היה מפוכח עד כאב", ובנאי מסכים: "זה היה אסי, הוא לא היה מתחנף לקהל". 

כן, בקומדיה מוזיקלית קלילה אסי דיין לא פחד לשחוט כל פרה קדושה – לועג לפלצנות של החוג לקולנוע, יורד על מגישי הטלוויזיה האליטיסטים עם ירון לונדון בתפקיד עצמו, לא חוסך ביקורת מהעסקנים החרדים ובוחר דווקא באישה לגלם את ראש עיריית בני ברק. אבל את הביקורת החברתית הנוקבת ביותר הוא שמר לנושא השד העדתי, ולכאן בדיוק נכנסת זמרת מתחילה משכונת התקווה – עפרה חזה, שנבחרה לשחק את הבת של פולי (ישראל פוליאקוב): "ילדה טובה ביום אבל חיית דיסקוטקים בלילה", אומר לוי.

"את זה אני לא יכולה לשיר"

היום הבחירה בעפרה חזה נראית מובנת מאליה, אבל באותם ימים איש מלבד המפיק המיתולוגי פשנל ומנהלה האישי בצלאל אלוני לא האמין בה: "פשנל (המפיק אברהם דשא פשנל) הסביר לנו שאין שירים כי אף אחד לא רוצה לכתוב לה, והוא הזכיר שמות: אהוד מנור, מתי כספי, אריה לבנון", מספר אלוני.

למה לא רצו לכתוב לה?

אלוני: "למה מי היא?"

כשקיבלה לראשונה את המילים, חזה נרתעה: "היא אמרה לא, את זה אני לא יכולה לשיר", סיפר לימים אסי דיין ז"ל. גברי בנאי הסביר: "היא לא רצתה לשיר את השיר, היא פחדה שזה ייתן לה תדמית של פרחה". אסי דיין אמר בעבר בגיחוך: "זה שיר על פרגית בכלל". לוי הסביר: "המילה פרחה באה מהמילה פרגית, פרגייה, אחת שהיא ככה נחמדה דווקא וחתיכונת".

בצלאל אלוני, מנהלה של חזה, נזכר: "היא דאגה מה אבא שלה יגיד, היא ואני הלכנו אליו ואז היא שואלת אותו 'אבא מה זה פרחה?' אז הוא אומר לה 'זה תרנגולת קטנה. למה, את רוצה אני אקנה פרחה מהשוק?' 'לא אבא, אני סתם שאלתי'". כך בערמומיות הצליחו לשכנע את עפרה שמדובר בפרגית – מתעלמים משאר המשמעויות של המילה.

אני אגיד לך, לסבתא שלי קראו פרחה ואקנין – זה שמחה במרוקאית. סבתא שלי הייתה צריכה לשנות את השם כי כשהם עלו זו הייתה מילת גנאי – ולא רק סתם לנשים, אלא לנשים מזרחיות.

בצלאל: "נכון. זה פרייחה, האשכנזי הפך את זה לפרחה. בתקופה ההיא נערה מזרחית משכונת התקווה שתאמר 'אני פרחה' – זה לא עובר בקלות, אתה אומר שהיא זנזונת".

לוי: "לא מסכים, פרחה הייתה יכולה להיות גם בחורה אשכנזיה, תלוי איך היא מתקבלת בחברה".

כשאמרו למישהי פרחה, למה התכוונו?

"פרענקית", עונות בתיאום יעל ושוש פוליאקוב, בתו ואלמנתו של הגשש השלישי פולי ז"ל.

"אסי מאוד מודע לעניין החברתי פה, העדתי, ולכן אסי עשה את זה לגמרי באופן מודע לחלוטין", אומרת רבקה מיכאלי – שטוענת: "השיר לא מבזה, להיפך הוא אומר 'כן אני כזו, אני בוטה, אני עושה את הדברים האלה'". ויעל פוליאקוב מסכימה: "כן, 'אני פרחה והולכת כמו שאני ואני גאה במה שאני ואוהבת את זה ומאמינה בזה', זה מה שהשיר מבטא בעיניי".

ובצלאל אלוני מדגיש, מהיכרותו עם אסי דיין: "הוא התכוון שיהיה רעש. הוא אמר לי פעם 'כדי להגיע לקהל אתה חייב לעשות בלגן, שיכתבו עליך. אם תהיה ילד טוב לא כותבים עליך".

"היה לו בראש את רותי נבון"

"המלחין הידוע צביקה פיק לא רצה את עפרה בכלל. הוא אמר 'אני כותב את המוזיקה, אני מחליט מי ישיר'", מספר אלוני.

למה הוא לא רצה שעפרה תשיר?

אלוני: "היה לו בראש את רותי נבון, זמרת אדירה".

שרותי נבון תשיר את שיר הפרחה?

אלוני: "כן. הוא רצה לעשות לה אודישן עם עפרה, ופשנל אז אמר לי 'בוא נעשה לו את הכבוד. עפרה בסרט משחקת, אל תדאג'. אנחנו באים לאולפן, לקולינור, רואים מהמרפסת את מי שמגיע. אני מגיע עם עפרה, הוא אומר 'שהתימני לא יעלה'. אבל היא לא הלכה לשום מקום בלעדיי. הייתה לה קסטה עם סקיצה בסולם מסוים, ועכשיו בא הבנאדם (פיק) ויושב על הפסנתר וזה טון אחד למעלה – במקום דו מינור הוא התחיל לנגן בלה מינור".

צביקה פיק ניסה להכשיל את עפרה בכוונה?

"כן, הוא ניסה להכשיל אותה. אבל זו הייתה עפרה אז היא שרה את זה בסולם של לה מינור. למרות המאמצים של צביקה, עפרה קיבלה את התפקיד. "היא קיבלה על השיר 20 אלף שקל פלוס מע"מ", מספר אלוני וחושף עוד סוד: "אגב בעריכה הסופית של הסרט רצו להוריד את השיר הזה. מישהו החליט שזה לא מתאים".

"ברדיו בהחלט זה לא אושר מיידית לשידור, לקח זמן", משחזרת מיכאלי. "חשבו שזו פגיעה איומה, שיר שיכול לפגוע בציבור המאזינים, הציבור המזרחי כמובן, חששו שהפרחות ייעלבו. אני הייתי בעד שידור השיר הזה כמובן".

למרות ההתנגדות הראשונית, גלי צה"ל התחילו להשמיע את השיר: "השמיעו את זה פעם אחת, ומאותו רגע זה קפץ לראש המצעד לשנתיים", סיפר אסי דיין.

את זוכרת אבל תגובות של הציבור לשיר?

מיכאלי: "כן, כן, היו שכעסו".

אלוני: "תגובות מפה ומשם, המון 'צדיקים' מהחבר'ה שלי לעגו לשיר הזה ולעגו לעפרה. באנו לפגישה במשרד של פשנל, הדלת שלו פתוחה ומי שישב שם אמר 'אני לא רוצה את הפרחה, תן לי אומן אחר, שהפרחה לא תבוא לשיר'. היא התייבשה, זה פגע בה. עפרה הייתה כל כך לא פרחה, כליל השלמות – עדינה, חכמה. בסרט היא מרימה ככה את החצאית ורואים קצת רגל – 'וואי וואי, מה אבא שלי יעשה לי, למה הרמתי את החצאית, הוא יהרוג אותי', היא אמרה".

למרות ההצלחה הגדולה של השיר עפרה הרגישה צורך ספק להתנצל, ספק להסביר בכל פעם ששרה אותו.  "פרחה בערבית זו מילה שפירושה פרגית", הסבירה פעם. "בעברית משום מה היא הפכה למילת גנאי על לא עוול בכפה, כי היא בסך הכול התברכה בשמחת חיים". אבל בסוף כל פרחה מסתתרת קריירה בין-לאומית. זה היה השיר הראשון שלה שפרץ בגדול ומכאן כל הדלתות נפתחו. עד היום היא נחשבת לזמרת הישראלית המצליחה ביותר בעולם, ולגיבורת תרבות – מהחשובות בתולדות הזמר העברי.

 "בטהובן? וואלה, שתי טיפות יודקה"

והייתה עוד דמות נשית אחת חשובה לא פחות: שולה רווח משחקת את האלמנה גילה זינגר, שממנה שלישיית הגשש החיוור מנסה להשיג את הכסף. את סצינת השבעה בהשתתפותם אסי דיין עצמו הגדיר "אחת הסצינות הכי גדולות והכי מצחיקות בהיסטוריה של הקולנוע בכלל".

ורווח נזכרת: "הייתי נשואה לזאב רווח. זה לא היה פשוט, שני שחקנים בבית אחד – יותר מדי אגו, אתה יודע. ואני זוכרת שקיבלתי הוראה מפורשת מאסי, לא להראות לזאביק את התסריט שמא הוא יגנוב ויהיה פלגיאט. כל פעם אמרתי 'לא לא לא, אמרו לי שאסור, אתה לא נוגע'".

השלישייה מגיעה לשבעה של אדם שלא הכירה, ולא מתביישים גם לבקש קוניאק ופלטות גבינה ובשרים: "שני אנשים מגיעים לשבעה של בן אדם שהם לא הכירו, הם רוצים לעבור כבר את הכמה משפטים האלה כדי לאכול את מה שהגישו שם", מספר לוי. 

הסצינה מסתבכת כשהסיפורים של השלישייה על המנוח "לא מסתדרים". המצב מגיע לשיא כאשר פולי רואה תמונה של בטהובן וחושב שמדובר באיש שעליו יושבים שבעה: "אה יודקה יודקה, תמיד עם השערות ברוח". כששייקה מתקן אותו ואומר "זה בטהובן", עונה פולי: "בטהובן? וואלה, שתי טיפות יודקה". בתו יעל אומרת: "יש שם משהו ענק, איזשהו פיצוח – כל הדבר הזה בתוך שבעה, זה כל כך מצחיק וחכם באמת".

"גבעת חלפון, אימא, זה לעם"

ככה נראו החיים על פי אסי באחת התקופות הטובות שידענו, אחרי הסכם השלום עם מצרים ולפני מלחמת לבנון הראשונה. והיום, עשר שנים אחרי מותו של אסי דיין, כשישראל נמצאת באחת התקופות הקשות שידענו, נעים להיזכר בימי הדיסקו של "שלאגר" – הסרט ששיר הסיום שלו מתאים הרבה יותר לימים האלה: "או אה מה קרה, שתינו, בלענו, אכלנו אותה". במשך השנים, כך מתברר, נוצרו שני מחנות – החלפוניסטים והשלאגריסטים.

חלפון או שלאגר?

יעל פוליאקוב: "באלף אחוז שלאגר. אני יודעת שאת בטח לא מסכימה איתי".

שוש פוליאקוב: "אני חושבת שחלפון היה מספר אחת".

יעל: "גבעת חלפון, אימא, זה לעם, את עממית בעצם".

שוש: "אני לא מכחישה".

מצאתם טעות לשון?