השבוע תימן עלתה באש, וזאת לא הפעם הראשונה. כבר בחודש יולי האחרון חיל האוויר הפציץ את נמל חודיידה בתגובה לכטב"ם הקטלני ששוגר מלב תימן, פגע בתל אביב והרג את יבגני פרדר בן ה־50. השבוע חיל האוויר עשה זאת שוב, כאשר עשרות כלי טיס ובהם מטוסי קרב, מטוסי תדלוק ומודיעין, תקפו יעדים בשימוש צבאי של שלטון הטרור החות'י במרחבים ראס עיסא וחודידה. המטרה: תחנות כוח ונמל ימי, אשר משמשים לייבוא נפט.
"בנוסף לתקיפה במתקני הנפט של תימן, ישראל פגעה גם בתחנת הכוח של רשת החשמל המקומית. זה אומר בפשטות שאין עכשיו חשמל במדינה", מסביר ערן אפרת, שותף מנהל בחברת VerDiesel העוסקת בייצור ביו־דיזל ומומחה בתחום האנרגיה, בריאיון למקור ראשון. התקיפות הממוקדות במאגרי האנרגיה של תימן הן כמובן לא מקריות, אלא מעידות על אסטרטגיה צבאית חדשה שמובילה הצמרת הביטחונית במערכה הנוכחית. אסטרטגיה לפיה צה"ל פוגע במכוון ביעדים כלכליים וכבר כמעט לא תוקף מטרות צבאיות או מוקדי טרור.
"לכל מדינה יש מסופים לוגיסטיים וכמעט כל מדינה מחזיקה את חומרי האנרגיה שלה בנמלים כדי להעביר אותם באוניות", מדגיש אפרת. "הרי אנרגיה לא עוברת דרך מטוסים או משאיות, אלא דרך אוניות. לכן, אם נסתכל על המדינות ששוכנות ליד הים, נראה בקלות גם את מסופי האנרגיה שלהם – לרוב נפט, גז נוזלי או מזוט. באזור שלנו, ובעיקר באיראן, באמירויות ובסעודיה, יש מעבר של סחורות באוניות דרך כל המזרח התיכון".
עם זאת, המעצמות המובילות בעולם הערבי הן לא היחידות שמבססות את הכלכלה שלהן על מאגרי האנרגיה. גם מדינות קטנות יותר, כמו תימן ולבנון, מתפרנסות כיום מסחר בנפט ובגז. "למעשה, הן מקבלות את האנרגיה מאיראן במחירים מסובסדים נמוכים במיוחד ומוכרות אותה אל תוך הטריטוריה עליה הם שולטים", טוען המומחה.
כאמור, האסטרטגיה החדשה של צה"ל דוגלת בהחלשת האויב באמצעות פגיעה כלכלית משמעותית. "כמובן שהמסופים האלה מכניסים כסף למדינות שבבעלותן ומאפשרים להן לרכוש נשק ולשלם לפעילים, אבל הפגיעה במאגר אנרגיה היא פגיעה כלכלית ובכלל לא צבאית. הסיבה לכך פשוטה – הפגיעה הכלכלית היא זו שמפשיעה על כל תפעול והתארגנות המערכת", מדגיש ערן אפרת.
"לרוב תקיפה במאגר אנרגיה לא עושה יותר מדי רעש בעולם", מציין המומחה. "כשישראל תוקפת את מתקני הנפט של תימן היא עולה לכותרות לא כי היא פגעה במתקני הנפט, אלא כי היא תקפה בתימן הרחוקה. עם זאת, יש מקרים שהם יוצאים מן הכלל. אין ספק שאם ישראל תתקוף את מתקן הנפט האיראני, זה יעשה הרבה מאוד רעש, מפני שזה יחסום לחלוטין את עורק החמצן הכלכלי של המדינה".
ממש כך. הכלכלה האיראנית מושתתת כמעט כולה על הסחר בנפט. לפי חברת הסחר קפלר, יבוא הנפט האיראני לסין הגיע רק בחודש ספטמבר האחרון לשיא של כ־1.8 מיליון חביות ביום. "אני לא יכול לדעת בוודאות מה יקרה אם ישראל תתקוף את מסופי הנפט האיראניים, אבל אני מהמר שזה יוביל למלחמה כוללת. הרי 85% מההכנסות של איראן הן מבוססות על הנפט ועל הגז – תחשוב איך פגיעה במאגרים האלה יכולה להשפיע על המדינה ועל הכלכלה שלה", טוען אפרת.
ובכל זאת, לא מובן מדוע דווקא בחודשים האחרונים ישראל החליטה לשנות כיוון ולנקוט במדיניות הביטחונית החדשה. "למיטב ידעתי, לפני חודש יולי ישראל לא פגעה במסופי הנפט של מדינות האויב, כי היא אף פעם לא ניסתה לפגוע בהן כלכלית", משער המומחה. "כולנו יודעים שהיא ניסתה והצליחה לעצור משלוחי נשק רבים, אבל היא מעולם לא ניסתה להקריס כלכלית ארגון, וזה בדיוק מה שהיא עושה עכשיו עם החות'ים. היא מנסה לפגוע בעורק ההכנסה המרכזי שלה, כלומר במאגרי האנרגיה".
במילים אחרות, ישראל לא רוצה לפגוע רק במערך הטרור של החות'ים, אלא לגרום לכך שלטווח הארוך הארגון כבר לא יוכל להתקיים. "יש הרבה עבודה מודיעינית שישראל עושה על מנת לפגוע באופן מדויק במאגרי אנרגיה אלה, אבל מבחינתו של צה"ל לפגוע בהם זה כמו לפגוע בכל מטרה אחרת – אין קושי מבצעי מיוחד", מסביר ערן אפרת. "להיפך, זאת מטרה שאי אפשר לקבור אותה מתחת לאדמה, היא חשופה לגמרי, וגם קל לאתר אותה מפני שרואים את האוניות מגיעות אליה וחוזרות".
באשר לחשש הישראלי שמדינות האויב יאמצו את אותה האסטרטגיה ויפגעו במאגרי האנרגיה שלה, המומחה מבהיר כי "הכלכלה הישראלית לא מבוססת על יבוא של נפט, כי היא לא מייצרת נפט. במקרה של ישראל מאגרי הגז הטבעי הם הבטן הרכה של המדינה, הנכס האסטרטגי שלה, ועליהם היא שומרת". ומבקש להרגיע: "לא סתם המדינה קנתה מערך אוניות חדש – מטרתו היא להגן על האסדות הגז שלנו".
