כמו מתוך בסרט: ערב ההשראה של מכבי ת"א

לפעמים קבוצות כדורסל מתמצתות את עצמן לתובנה מסרט של פיקסאר. נדמה שמכבי ת״א החבולה והקצרה, החבוטה והנשדדת, אימצה את העצה שהדגה דורי נתנה לדג מרלין שמחפש את בנו נימו ב״למצוא את נימו״. והעצה, יקרה מפז, פשוטה ותכליתית, עוזרת גם בתחומים שלא קשורים לכדורסל. אז אם החיים מטלטלים אותך, אם אתה עומד להישבר, אם נראה שהכל אבוד, אומרת דורי למרלין, לכולנו: ״רק תמשיך לשחות. רק להמשיך לשחות. לשחות. לשחות. לשחות״. 

זה מה שמכבי ת״א עושה. משאירה את הראש מעל המים, לוקחת אוויר, מרימה יד, גורפת, מזיזה רגל, חובטת, צפה. זה לא תמיד נגמר בהפי אנד כמו בסרט אנימציה, אבל אתמול זה עזר לה לנצח משחק. עכשיו היא יכולה להמשיך לנשום, למלא את הריאות, לשחרר. להמשיך לשחות.

חמישייה של זרים
אם יש חנות פרחים מחוץ לאולם אלכסנד ניקוליץ׳ בבלגרד, היא הייתה יכולה לעשות אתמול קופה. כי מייד אחרי המשחק זר ראשון היה נשלח על ידי אנשי מכבי ת״א למאמן ריאל מדריד צ׳וס מתאו, על ההרכב איתו החליט לסיים את המשחק. זה התחיל מזה שקואץ׳ מתאו איחר בדקות המנוחה לפקונדו קמפאצו, האיש שלא ברור אם הוא נמוך יותר או חכם יותר, ובמקום להוציא אותו בסוף הרבע השלישי או תחילת הרביעי, הוא הוציא אותו 6:30 דקות לסוף והחזיר אותו 2:43 דקות לסיום. 

בינתיים החזיק יפה את העסק קסבייר ראטן מייז, שסחט עבירות ולקח את יוקובאיטיס עם הגב לסל כמו שכל אירופה עושה לגארדים של מכבי ת״א. כשמתאו החליט להחזיר את קמפאצו, הוא החזיר אותו על ראטן מייז ולא על חשבון סרחיו יוי. עכשיו יוי, בהנחה שאין לנו סימפטיה לספרדים אנטיפטיים עם זקן מדובלל, עדיין שחקן גדול, שכרגע לא מסוגל להגיע לצבע, ומסתפק בהטלת שלשות, שחלקן חסרות אחריות. השארתו על המגרש היה מתנה גדולה לקטש. ובמקום לנעוץ ולסובב את הסכין על הסיכויים של מכבי, מתאו החזיר אותה לחיים. ומכבי הזו, תנו לה רק סימן חיים והיא תיקח אותו. היא תמשיך לשחות. היא חזרה עם נחישות של יוקובאייטיס וריברו, וקינחה עם סל גדול של לי.

זר הפרחים השני מחולק לוויל ריימן. רבים מאיתנו אומרים לילדים שמשחקים כדורסל לראות את הלימונדה שעשו לעצמם פקונדו קמפאצו, תמיר בלאט, קוסטאס סלוקאס. לשלושתם מחסור במשאבי טבע, אבל מוח שמחפה על גנטיקה. נדמה שצריך להגיד לילדים שמשחקים כדורסל להסתכל גם על וויל ריימן. להגיד להם להסתכל על הנחישות, ההקרבה, ההכרה במגבלות שלך וההבנה שאפשר להיות משמעותי גם בלי כשרון יוצא דופן אלא על ידי מציאת נישה שתבליט את הצבעים האמיתיים שלך, הכתומים במקרה של ריימן. הוא חטף ביום שלישי בומבה בפרצוף מבובאן מריאנוביץ׳, שאם היו מצלמים את הנסיכה הקסומה 2 הוא היה מקבל בקלות את תפקיד הענק, הבריון הטוב. אתמול הוא חטף פיצוץ לפרצוף מאדי טבארס, שכפות הידיים שלו היו יכולות להחליף D9 צה״לי ולהשטיח בתים בג׳בליה. ריימן שרד. המשיך לשחות וסיים עם 14 ריבאונדים, הגבוה ביותר מבין שחקני מכבי העונה והגבוה ביותר בהיסטוריה לג`ינג`ים ביורוליג. 

זר פרחים שלישי לקואץ׳ קטש. ניהול חילופים מופתי. גרב ימין מוחלפת בגרב שמאל. ואז שמאל עם ימין. וחוזר חלילה. תזמון הדקות של יוקובאיטיס ולי היה כמו להוריד קפה שחור שמתבשל בפינג׳ן על האש, רגע לפני שגולש. הציוות של ג׳יילן הורד על קמפאצו היה הברקה שגרמה להחטאה משמעותית של הקמפאצו בסוף. החופש לסורקין לזרוק 6 שלשות, 4 מהם ברבע הראשון, כי טבארס צריך לשלם במזומן על כל דקה שהוא על המגרש. גם שתי השלשות שקלע ריברו היו בונוס עצום. העבירה הטכנית שקיבל קטש חמש דקות לסוף – מספיק זמן מהסיום כדי לא לעשות נזק, ומספיק זמן לשבת לשופטים בראש, שלא יעשו שטויות כשהם הולכים למוניטור. ההקשבה לעוזרים שלו בפסק הזמן האחרון ללכת עם סייבן לי ולא עם יוקובאייטיס. בכלל, שלושה שחקנים שגדלו במחלקת הנוער, קטש, פניני ולוי, מאמנים את מכבי. לא רע בתור מורשת של מועדון. 

זר רביעי לרוקאס יוקובאייטיס. התלות של מכבי ת״א בתמיר בלאט הוחלפה בתלות שלה ביוקובאיטיס. ניתן רק לדמיין מה יקרה כשבלאט יחזור או כששניהם ישחקו בהרכב מיני קטן עם סייבן לי. מכבי חיפשה אתמול בעל בית שימלא את הוואקום וייצא ממשבצת השחקן המשלים. עבור זה יוקובאייטיס בא לקבוצה השנה. גם האומץ שלו לנסות לקחת אחריות מול פנרחבצ׳ה היה סימן מעודד, למרות הביצוע וקבלת ההחלטה הכושלת. אבל הקשר הסימביוטי שמתפתח בין השחקן למועדון הזה יעזור לשניהם. היא צריכה מישהו שיוביל אותה כרגע, הוא צריך מישהו כמו קטש שיאמין בו. 

זר אחרון, חמישי, לסייבן לי. יש פעולות שקונות לך סלחנות והבנה. כזה הוא סל הניצחון שלו אתמול. זה מסוג הסלים שנחשבים לפורנו של מאמני יכולות אישיות. הכדרור מאחורי הגב, הכנסת הכתף, יצירת המרווח, הסטפ בק הקטן, השחרור של הכדור. אחרי הסל לי הרוויח קרדיט מספיק גדול כדי שפחות ילחצו עליו לבוא לישראל, למרות שהוא צריך לבוא. פחות ידברו על הקליעה המפוקפקת שלו, למרות שהיא באמת מפוקפקת. פחות יבקשו ממנו לשמור, כי את זה במכבי לא מבקשים מאף אחד ובודדים עושים זאת עצמאית, ולכולם קוראים וויל ריימן או ג׳יילן הורד. 

לי התחיל את המשחק עם החטאת לייאפ, החטאת שלשה (לעיתים הוא שובר את מנוף הקליעה שלו לשני חלקים במקום לעשות תנועה אחת מתמשכת), איבד כדור בפוזשן אחרון ברבע הראשון שהוריד את ריאל בפלוס 2 עם דאנק של הזוניה, פתח את הרבע השני בעוד החטאת לייאפ ואת המחצית שנייה התחיל עם עבירת חמש שניות בהוצאת חוץ. אבל המשיך לשחות, הגיע 10 פעמים לקו, והאדרנלין שהשתחרר עם קליעת סל הניצחון יכול להאיר את בלגרד. הוא יכול להיישאר שם עכשיו חודש ולקבל את התרגילים במייל, עם או בלי הקובץ. וכשהוא ירצה להירדם עם חיוך בלילות הבודדים בבלגרד, הוא פשוט יקרין לעצמו את זה בלופ:

דרושה אג׳נדה הגנתית 
עוד לפני שהסגל הצהוב התמודד עם פציעות ועזיבות, דובר על מחסור בגוף גדול בעמדה שלוש וגבוה בעמדה חמש. לכן הוחתם אלפא קאבה, ולפי כמות הדקות שלו קטש לא כל כך מסכים שאכן מדובר באלפא. 

בכל מקרה, שני המשחקים האחרונים הוכיחו, וזו המגמה בכדורסל כבר לא מעט שנים, שגוף גדול בעמדה 5 הוא לא ערובה לכלום, ולא מחייב להחזיק אחד כזה בסגל. אפילו להיפך, נוכחות של סנטר אולד סקול תסרבל את המשחק, חושף אותך לצונאמי של פיק אנד רולים ולא באמת מנצח לך משחקים. אתמול אדי טבארס היה GPS אנושי שכיוון את הכדורים של סורקין וריברו היישר לתוך הטבעת. ב-NBA, מי שמתכתב עם 220 ס״מ מחוייב לזרוק שלשות ולהיות נייד אחרת אין לו זכות קיום. לכן מכבי ת״א לא מתרגשת מסנטר גדול של יריבות. אבל אם תפילו עליה חבורה של פוורוורדים אתלטים, שיכולים להחליף על הכל, להגיע לטבעת ולשחק משחק של flow עם חדירות והוצאות, זה יכול לעשות הרבה יותר נזק. 

עם אנשים גדולים במיוחד מכבי מסתדרת, אבל עם כל השאר פחות. כי מה שהכי חסר למכבי ת״א, מלבד שחקנים נוספים, שחקנים בריאים ושחקנים שמתאמנים איתה, הם חוקי הגנה ברורים שהם לא רק הגנת הפיק אנד רול, שגם היא לא בדיוק תוצג בפסטיבלים בינלאומיים. וה-55 אחוזים שהיא קלעה אתמול לשלוש היו פקטור עצום בניצחון שלה, אבל לך תבנה על אחוזים כאלה אם אין לך אג׳נדה הגנתית אסטרטגית. ויש לה את השחקנים שיכולים לבצע. אתמול ריאל מדריד הריצה לא מעט פעמים תרגיל לקלעים בווריאציות שונות שהכאיבו למכבי מאוד בגלל מחסור בחוקיות. 

איך נעמד השחקן ששומר על זה שמקבל חסימה (מאחוריו!). מה עושה הגבוה ששומר על החוסם (עוזר, מעכב וחוזר לשחקן שלו). מה עושה הצד החלש (מצמצם מרחק ושם רגל בצבע). מתי מחליפים (כשהגארד הרודף נתקע או בין גארד לגארד). וכו׳ וכו׳. אלה חוקים שנטמעים בתקופת ההכנה. הם נותנים סט כלים לקבוצה שנתקלת במצבים משתנים. למכבי אין את זה. היא נסמכת על אינסטקנטים הגנתיים שהורד ורנדולף למדו בהיי סקול או קולג׳. כנ״ל בטיפול בהגנת הלואו פוסט. תראו את הסל הזה של הזוניה על יוקובאיטיס, שפשוט מופקר לגורלו.

אמנם הורד מגיע לעזור לקראת סוף המהלך, אבל זה רק בגלל שהוא בחור טוב, אין כאן אג׳נדה. קטש בעצם אומר לגארדים הקטנים שלו להסתדר לבד ושהוא עולה לישון. תנו גוף ותתפללו שהכדור שיוצא מהרשת מהסל שעשו עליכם לא יפגע לכם בראש. פתרונות בסיסיים הם להוביל לבייס ליין, להביא שמירה כפולה מהצד החלש או לשמור עם גוף לפני המתקיף עם עזרה מהצד החלש. זה בייסיק. אבל נאדה. תסתדרו. מכבי פשוט זורמת. אתמול היא גם זרמה עם ירידה להגנה מחפירה. תראו את הג׳וגינג הקליל של הצהובים בירידה להגנה. 

מרתיח, לא? לא יורדים לשמור קודם על הצבע, לא ממלאים מסלולים בירידה להגננה. זורמים. וכשאתה זורם, אתה לא שוחה. ולך תדע לאן תגיע. 

ימים רעים הם רק תקופה של בינתיים
בשני המשחקים השבוע השאלה שעמדה באוויר לאורך כל המשחק היא ״כמה זמן מכבי ת״א מסוגלת להחזיק ככה?״ ביום שלישי היא נשדדה, אתמול היא החזיקה עד האינסוף ומעבר לו. והשאלה הזו עדיין עומדת, תלויה באוויר. היא תישאר גם אם דייויד דג׳וליוס יצטרף, גם אם הפצועים יחזרו. 

במסע הזה, מכבי חוצבת לעצמה אופי ונחישות. שומרת על קשר עין עם מקומות 7-10, לא מעזה לחלום מעבר לכך, כי זו תהיה ממש חוצפה יומרנית. ובעיקר, היא זוכרת שלא רק בסרטי פיקסאר יש מוסר השכל, אלא גם בשירים של אייל גולן. ש״ימים רעים הם רק תקופה של בינתיים, החיים הם כמו נהר, אתה המים״. רק להמשיך לשחות. רק להמשיך לשחות.