"הם פשוט לא קיימים", אמרה יעל אגמון השבוע בדיון בוועדה לביקורת המדינה של הכנסת במצבם של כ-100 תושבי ביר הדאג' משבט אלעזאזמה שאין להם אזרחות. אגמון, המלווה את הקבוצה בהתנדבות, הוסיפה: "אנו דוחקים אותם למצבים בלתי אפשריים".
עו"ד אסנת ברתור מהמועצה לכפרים לא מוכרים מסבירה כי הקבוצה נמצאת על קו התפר שבין השהייה בארץ לשהייה בסיני, "כלומר, אלו אנשים שחלקם הגדול נולדו בארץ, באזור מצפה רמון". בני שבט אלעזאזמה נדדו לפני 1948 ברחבי הנגב ובמדבר סיני. "ב-1948 הרבה מהם גורשו לעזה או לסיני, וחלק נשארו כאן". לדבריה, הקבוצה הגיעה לסיני ב-1967, ובשל סכסוך או שיתוף פעולה עם ישראל היא הוחזרה לישראל בסוף שנות ה-90. בהתחלה הקבוצה התיישבה בבסיס צבאי בהר חריף, ולאחר מכן עברה לביר הדאג' בשל קשרי משפחה.
"מ-1999 יש ניסיונות לתת להם מעמד חוקי", מספרת ברתור. "משרד הביטחון רצה לכנס ועדה שתחליט בנושא, אבל ראש הוועדה אמר לי שהוועדה לא התכנסה אף פעם, כלומר לא עושים את המעשה המתבקש – שהכניסה החוקית הזאת בברכת המדינה או בחסות המדינה תקבל משמעות חוקית. אין כיום תיעוד שאפשר למצוא אותו. אני חושבת שזו הייתה רשלנות ואוזלת יד שלאורך השנים הפכה למדיניות. זה משקף את המדיניות של משרד הפנים".
ברתור מתארת סיטואציות אבסורדיות שבהן בן 45 נדרש להמציא תעודה משגרירות מצרים אף שאינו אזרח מצרי, ובקשת אזרחות של צעירה אינה מטופלת מכיוון שהיא חסרת זיהוי.
"הם לא יכולים לפתוח חשבון בנק, אין להם כרטיסי אשראי או רישיונות נהיגה, ובוודאי שאין ביטוח לאומי", מתארת ברתור ומוסיפה כי משרד החינוך מנפיק לילדים מספר פיקטיבי כי הוא מחויב בחוק לקלוט את כל הילדים במדינת ישראל בבתי הספר. "זה מספר זהות פיקטיבי שמלווה אותם ביסודי ובתיכון. למה לא ממשיכים הפיקציה הזאת? למה לא יוצרים פיקציות גם במערכות האחרות, כמו הרווחה, ביטוח לאומי. לא אכפת מהפיקציות, אבל שייתנו מענים, פתרונות".
היא חוששת שהמדינה תקצץ גם במעט הקיים. "טיפלתי במקרה של ילדה שסירבו לרשום אותה לגן. אחיה במערכת החינוך, אבל אחראית החינוך במועצת נווה מדבר הורתה לא לרשום את הילדה כי אין לה מספר זהות. פניתי לגורמים מעליה שאישרו לרשום את הילדה לגן. אילו ההורים ויתרו, המערכת הייתה ממשיכה לעשות את זה. אנחנו נמצאים במקום שבו כל הזמן יש נסיגות מהמינימום".
ברתור מופתעת מיחסה של לשכת האוכלוסין לבדואים. "אני לא מצליחה להבין את היחס הזה. הבדואים שקופים. פשוט שקופים". להבנתה, יש רוח מפקד המנחה את הפקידות "להיות רעות. כל בקשה היא הליך שאין לו סוף. זה יקום מקביל".
בדיון בוועדה עמדה ח"כ טלי גוטליב (הליכוד) על זכותה של מדינת ישראל להחליט מי יקבל אזרחות: "זו מדינת הלאום היהודי ומדינה שוות זכויות לכל אזרחיה". גוטליב הדגישה כי הם נמצאים במדינה בחסד ולא בזכות, ועל המדינה לספק להם את צורכיהם הבסיסיים במנגנונים עוקפים, אך לא להעניק להם מעמד. "השיקול היחיד שלי הוא הגדרת המדינה, ולא רצונם ללמוד".
ענת חכמון ממנהל האוכלוסין הסבירה כי אף שהוגשו בקשות לקבלת מעמד וצורפו מסמכים, לא ניתן לטפל בנושא כי לא ניתן לזהות את מגישי הבקשות. הפעילים החברתיים תיארו את דבריה "מהלך קפקאי".
ח"כ מנסור עבאס (רע"מ) טען כי זו דוגמה פרטית ליחסה של המדינה לבדואים בנגב. יו"ר הוועדה, ח"כ מיקי לוי (יש עתיד), סיכם את הדיון: "המדינה החליטה לא להחליט".
