הפועל 'לב ירושלים לבנת פורן' פתחה את העונה בליגת העל עם שני ניצחונות והפסד. הקבוצה מהבירה הייתה ההפתעה הנעימה של העונה החולפת, ובמועדון מקווים להמשיך להתקדם ולהפוך אותה למתחרה קבועה על כל התארים בכדורסל הישראלי. "המטרה שלנו, בדיוק כמו בשנה שעברה, היא ללכת הכי רחוק שאפשר ולסיים את זה הרבה יותר מתוק משנה שעברה. לקחת פעם נוספת את הגביע ולזכות הפעם באליפות", אומרת שחקנית הקבוצה הודיה קבדה ל'דבר'.
הודיה קבדה. "הבנתי שיש לי מקום מאוד משמעותי בקבוצה" (צילום: דני מרון, מנהלת ליגת העל בכדורסל נשים)
בעונתה הראשונה בליגת העל, זכתה הפועל לב ירושלים בגביע היסטורי והגיעה לגמר הפלייאוף. "הזכייה בגביע – זה היה מבחינתי משהו מטורף", נזכרת קבדה. "זה היה מאוד מרגש לזכות בגביע בקבוצת הבוגרות. במיוחד שזה היה שנה אחרי שהפסדתי בגמר הגביע פעמיים כשחקנית אליצור חולון בבוגרות, וגם כשחקנית המובילה בנערות. זה שהגענו גם לגמר של הפלייאוף, זאת בכלל הייתה חוויה מטורפת".
"לקחתי את ההזדמנות בשתי ידיים"
קבדה בת ה-19 היא אחת השחקניות הצעירות המוכשרות שגדלו בשנים האחרונות בכדורסל הישראלי. בעונה שעברה הפכה לבורג מרכזי בהצלחה של הקבוצה מהבירה. "לא הגעתי לקבוצה עם ציפיות. מבחינתי הצטרפתי לקבוצה חדשה. שנה ראשונה שלי מחוץ לקבוצה בה גדלתי – אליצור חולון – שהייתה המקום הבטוח שלי. לא ציפיתי להיות חלק משמעותי בקבוצה, כמו שזה באמת קרה".
בעקבות פרוץ המלחמה באוקטובר 2023 ועזיבת השחקניות הזרות את ישראל, שחקניות ישראליות רבות קיבלו בתחילת העונה הקודמת את המקום בהרכב של הקבוצות שלהן. קבדה לקחה את ההזדמנות בשתי ידיים והרשימה את צוות האימון. גם כאשר השחקניות הזרות חזרו לארץ, היא שמרה על מקומה בהרכב הקבוצה לאורך כל העונה וקלעה 12.1 נקודות וקטפה 3.4 ריבאונדים בממוצע למשחק בעונה הסדירה בליגה.
קבדה. "לב ירושלים מביאה משהו חדש לגמרי" (צילום: דני מרון, מנהלת ליגת העל בכדורסל נשים)
"הם האמינו בי. פתאום הבנתי שיש לי מקום מאוד משמעותי בקבוצה, ובעצם אמרתי לעצמי: 'טוב, מפה אפשר רק להשתפר, זה הזמן להראות את מה שאת יודעת'. השחקניות הישראליות הוותיקות יותר, אליסה בארון ושיר תירוש, עזרו לי. אז לקחתי את ההזדמנות בשתי ידיים".
"דמות שמהווה השראה לשחקניות צעירות מהעדה"
קבדה גדלה בחולון. כשהייתה בת 7 היא החלה את דרכה בענף בקבוצת קאנטרי קלאב מקומית. משם עברה למחלקת הנערות של אליצור חולון, וכבר כשהייתה בת 16 שיחקה במדי הקבוצה הבוגרת.
את האהבה שלה לספורט היא ספגה מאביה, שחקן הכדורגל הראשון מקרב בני העדה האתיופית בליגת העל, זיו קבדה, שהחל את דרכו בהפועל צפרירים חולון ושיחק בכמה מהמועדונים הבכירים בישראל, בהם הפועל תל אביב, בית"ר ירושלים והפועל באר שבע. בדיוק כמו אביה, גם הודיה היא פורצת דרך חשובה – הכדורסלנית הראשונה מקרב יוצאי אתיופיה המשחקת בליגת העל.
את השחקנית הראשונה מקרב בני העדה האתיופית בליגת העל. מה יסלול בעינייך את הדרך לספורטאיות נוספות מהעדה?
"אני חושבת שאין מספיק חשיפה. אני גם הגעתי לענף הכדורסל בטעות. אני חושבת שהתפקיד שלי זה לבוא ולהראות לדור אחריי, לשחקניות צעירות ממני, מה אפשר לעשות ולאן אפשר להגיע. יצא לי גם להביא כמה שחקניות צעירות לשחק ולהיות חלק ממחלקת הנערות באליצור חולון.
"זה ספורט שנחשב ליותר גברי, אבל בסופו של דבר אנחנו מתקדמים ומשנים את התפיסה הזאת. זה הפך כבר יותר רלוונטי לכולם. אני נחשבת לדמות שמהווה השראה לשחקניות צעירות מהעדה. אני רואה שהן מסתכלות עליי ועוקבות אחריי ברשתות החברתיות, וזה מאוד מרגש אותי. זה הכי חשוב לי, שיש להן דוגמה מסוימת שהן יכולות להסתכל עליה ולראות שאפשר להצליח".
בדרך לליגת המכללות בארה"ב
מועדון הפועל לב ירושלים הוקם רק לפני שלוש שנים וחצי, ועלה בשנה שעברה לראשונה לליגת העל. המועדון, שמנוהל על ידי נטע אבוגוב ורבקה רוס, הוא משב רוח מרענן בליגת הנשים. המועדון עוטף את השחקניות בצוות מקצועי רחב, מטפח מחלקת נערות איכותית ופעיל מאוד בקהילה המקומית.
"לב ירושלים מביאה משהו חדש לגמרי", אומרת קבדה. "היא מהווה דוגמה לקבוצות אחרות איך קבוצה אמורה להתנהל, ובעצם התוצאות שלנו יכולות להראות שככה צריך לעבוד. יש לנו הרבה חברי צוות, שזה לא כל כך רגיל לליגת העל לנשים. הם תמיד דואגים לך בכל הזדמנות, בכל שנייה. זאת מעטפת משמעותית וחשובה. הם מתייחסים לאיך שאנשים יראו אותנו, דואגים לפרסם, דואגים שיהיה תמיד קהל אוהדים במשחקים, שתהיה חשיפה בעיר לילדות צעירות, שזה הכי חשוב בעיניי בכדורסל נשים".
המחשבה מאחורי הבנייה הנכונה והמטיבה של ניהול המועדון, נוגעת גם לאופן בו נבנה סגל הקבוצה, המבוסס על גרעין של ישראליות מובילות, שתי זרות בלבד (במקום שלוש) ובחירה של שחקניות עם האופי הקבוצתי הנכון למרקם של הקבוצה, ולטובת חדר הלבשה בריא.
"יש שחקניות שיכולות לקלוע 40 נקודות ולעשות דאבל-דאבל כל משחק, אבל בסופו של דבר אין להן את האופי להיות חלק מהקבוצה, וזה בעיניי הכי חשוב – לדעת איך להעניק לשאר הקבוצה, להבין שאי אפשר להצליח לבד, וצריך שכל הקבוצה תדע לעבוד ביחד, אחת בשביל השנייה. בעיניי זו ההצלחה שלנו, שבונים את הקבוצה רק משחקניות שיודעות איך להיות חלק מקבוצה, איך להתנהל, שהקבוצה בשבילן היא במקום הראשון".
מה המטרות שלך לעונה הקרובה?
"קודם כל, זה כמובן להמשיך להשתפר. אני מרגישה שבמשחקים הראשונים שהיו עד כה העונה, עשיתי קצת קפיצת מדרגה מהעונה שעברה. אני מרגישה יותר בטוחה בסביבה שלי והמטרה שלי לעונה הזאת היא לסיים בתחושה שנתתי את שלי. בעונה הבאה אני מצטרפת לאוניברסיטת UNLV (במדינת נוואדה, ל.ב) בליגת המכללות בארה"ב. אז אני רוצה לסיים פה בתחושת ביטחון ששיחקתי בישראל עם שחקניות מקצועניות בוגרות ולהגיע לשם עם יותר ניסיון".
איפה את מדמיינת את עצמך בעוד חמש שנים?
"אני תמיד שואפת הכי גבוה ביחס לאיפה שאני נמצאת. אני רוצה להמשיך לשחק את הכי טוב שלי. להיות הכי מאושרת, לא משנה איפה אני אשחק. פשוט להמשיך לעשות את הדבר שאני הכי אוהבת".
