למה מכבי? מאחורי צירופו של דאונטין

הצהוב החדש: ג`ף דאונטין ג`וניור יוכרז בקרוב כשחקן מכבי ת"א, בתום מו"מ שנמשך מעל לשבועיים, אבל מה התרחש במו"מ? ברחבי היבשת סיקרו בהרחבה את "פילדלפיה הקטנה", שנבנית בת"א, כששלושה אקסים מאשתקד ישתפו פעולה יחד בהיכל: אושיי בריסט, לוני ווקר וכעת גם דאונטין ג`וניור.

על פי הדיווחים באירופה, היו מספר גורמים ששכנעו את דאונטין להצטרף לצהובים. הראשון הוא היעדר אופציות ב-NBA, בגיל 28 האמריקני העדיף להשאר בארה"ב, אך לא קיבל את החוזה שהאמין שיקבל, ולא רצה להעביר עונה נוספת בג`י ליג. 

מה שריצה את דאונטין הוא אופי החוזה בין היתר. נכון, אומנם לא תהיה לו אופציית יציאה במהלך העונה, אך החוזה הוא לשנה אחת עם אופציה לשנה נוספת, כששני הצדדים יוכלו לצאת מהחוזה בקיץ. הגארד לא רצה לסגור את הדלת ל-NBA, כאשר עונה טובה ביורוליג בהחלט עשויה לפתוח לו דלתות חדשות.

גורם נוסף שהשפיע הוא כאמור החברים שמשחקים בקבוצה. דאונטין מכיר היטב את לוני ווקר וגם את אושיי בריסט, שוחח עימם לפני ההחתמה, והאפשרות להגיע למקום מוכר ובסביבה מוכרת, בהחלט עזרה לו להאמין בפרויקט החדש שנבנה אצל הצהובים.

בדומה לווקר, גם דאונטין הוא שחקן שמחפש להיות דומיננטי, ועל פי דיווחים באירופה, הובטח לו, ככל הנראה על ידי המנהל המקצועי, קלאודיו קולדבלה, תפקיד משמעותי כשהוא צפוי להיות בורג משמעותי בקו האחורי המתגבש של מחזיקת הגביע. למעשה, בעמדה 1 כרגע יש 3 שחקנים: דאונטין, תמיר בלאט וג`ון דיברתולומיאו, כשמי שיוביל את עמדה 2 הוא חברו לוני ווקר, כשבעמדה 3 יתופקד בריסט.

ההכרזה על צירופו של דאונטין צפויה כבר בקרוב, כשאחריו יוחתם אורוש טריפונוביץ` שכבר סיכם את תנאיו וישמש כגיבוי בעמדה 2 ו-3. מכאן, המטרה המרכזית של הצהובים תהיה החתמת סנטר בכיר, במה שיהיה הצעד המשמעותי האחרון של קולדבלה הקיץ.

הצד המקצועי: לא רכז טבעי
מעט קשה להעריך את יכולות הכדורסל של דאוטין בהתחשב בדרך שהוא עבר עד שסיכם את תנאיו ביד אליהו. הקריירה המקצוענית של בן ה-25 כללה לא פחות מעשר קבוצות שונות ומעברים תכופים בין ה-NBA ובין הג'י ליג, כשהתפקיד שלו בצהוב-כחול יהיה דומה יותר למה שראינו בליגת הפיתוח, של שחקן מוביל.

בעונה המלאה האחרונה שלו בג'י ליג, 2023/24, ראינו את דאוטין עם 19.1 נקודות ו-5.3 אסיסטים על 1.4 איבודים למשחק. הוא תפקד שם יותר כמוביל כדור, אבל יצר לעצמו את רוב הזריקות כנהוג בליגה הזאת. השנה היו לו שמונה משחקים בלבד בג'י ליג ו-41 ב-NBA בהתחשב במכת הפציעות של פילדלפיה.

כרטיס הביקור שלו ב-NBA היה יותר מכוון קליעה, כשבהרבה מקרים הוא השחקן התשיעי או העשירי בטיבו על הפרקט. כאן יכול להכנס שיתוף הפעולה עם ווקר, כשדאוטין הראה לא מעט פוטנציאל בכל מה שקשור להנד-אופס, מהלכים בהם הכדור נשאר אצלו אחרי חסימה. בהתחשב בכך שהוא 1.91 מ' ושווקר בגובה 1.93 מ', לא אופתע אם נראה ניסיונות לפיק-נ'-רול נמוך ביניהם בניסיון "לעקם" את ההגנה היריבה.

דאוטין אוהב להאיץ או להאט בניסיון לסחוט עבירות, בדומה לכמעט כל גארד מודרני ב-NBA, וציין את זה בעבר כנקודת החוזק שלו. "אני מוציא את השומרים שלי משווי משקל. היכולת שלי לכדרר ברמה גבוהה, הדרך בה אני מגיע לזוויות שונות, היא הדבר הטוב ביותר. זה עובד מבחינתי". ביורוליג, כשיהיה לו יתרון אתלטי, יכול להיות שנראה אותו עושה את זה פעם אחר פעם. מקבל את הכדור או מסתובב אחרי חסימה מול שומר כבד או חלש יותר, מפיל אותו ומתרומם לזריקה או נכנס פנימה.

הבעיה היא שהוא נוטה לעתים לזריקות רעות כתוצאה מכך או מוקדמות מדי ולתקופות ארוכות מדי בהן הוא אצלו בידיים בלי התקדמות של ממש, מה שיכול לבלוט יותר ביורוליג. לכן יכול להיות שנראה דקות בהן קטש מעדיף לשחק איתו לצד רכז טבעי כמו תמיר בלאט, כששניהם יכולים לייצר בפיק-נ'-רול עם גבוהים, במה שמתאים יותר לכדורסל שראינו מהקבוצות של קטש בעבר.