הממשלה החדשה של מפלגת הלייבור בבריטניה התחייבה להתניע מחדש את הצמיחה האנגלית, אך לשמור באדיקות על גירעון נמוך. שרת האוצר הנכנסת, רייצ'ל ריבס, מתכוונת לעגל את הריבוע בעזרת המגזר הפרטי.
הכלכלה הבריטית סובלת מביצועים גרועים יחסית לכלכלות מפותחות אחרות, במיוחד בהשוואה לארה"ב. ההתנעה מחדש של הכלכלה, לפי ריבס, כרוכה בהאצת קצב ההשקעות הריאליות בכלכלה הבריטית שנמצאת בשפל. בארה"ב הצמיחה הגיעה באמצעות הרחבה פיסקלית נרחבת. ריבס, שהתחייבה ל'אחריות' תקציבית, שואפת לכסות על החוסר בעזרת המגזר הפרטי.
במובן מסוים אין חדש בהצעה של ריבס. הגישה שלפיה המגזר הציבורי לא יכול לממן השקעות רחבות היקף רווחת, חרף ביקורות של כלכלנים. אלא שנראה שריבס מכוונת למשהו אחר מעיקרון הדה-ריסקינג – נטרול הסיכון, שבעזרתו מנסות ממשלות ברחבי העולם למשוך השקעות פרטיות. עיקרון זה אומר שכדי שהמגזר הפרטי יספק את המימון לפרויקטים רחבי היקף של השקעות, הוא זקוק להגנה נגד הסיכון. את ההגנה הזאת מספקת המדינה באמצעות ערבות לתשואה. כל פרויקט נושא עמו מקור הכנסה למשקיעים הפרטיים, והממשלה ערבה להכנסה זו אם מסיבה זו או אחרת אינה מגיעה.
אולם שיטת נטרול הסיכון ספגה ביקורת רבה, למשל מהכלכלנית מריאנה מצוקטו, על כך שהממשלה לוקחת את כל הסיכון והמגזר הפרטי נהנה מכל הרווח. מצוקטו טענה שבמקרים רבים הממשלה נאלצת לממן את התשואה למשקיעים, וכך הניסיון להימנע מהשקעה ממשלתית נכשל, ובמקום המדינה מסבסדת את רווחי המגזר הפרטי.
הפרטים עדיין לא ברורים אבל נראה שריבס מכוונת אל פתרון דומה לחלופה שמציעה מצוקטו: שיתוף פעולה של המגזר הפרטי והמגזר הציבורי שבו שני הצדדים חולקים הן את עול המימון והן את פירות ההשקעה. ההתמקדות בפרויקטים שקשורים במעבר לכלכלה ירוקה אף הוא סימן להשפעת גישתה של מצוקטו על הממשלה החדשה. לשיטת מצוקטו, צמיחה וחדשנות יקרו בהובלת הממשלה ובכיוון מסוים. בלייבור משתמשים במינוח של מצוקטו "חדשנות מוכוונת משימה".
ריבס מתכוונת להשיק בשבועות הקרובים את קרן העושר הלאומית עם תקצוב של 7.3 מיליארדי ליש"ט. כשלעצמו התקצוב הוא לא הרחבה של השקעות ציבוריות. ריבס מעוניינת, במנגנון בסגנון מאצ'ינג שבו הוצאה ציבורית נענית בהוצאה פרטית, למשוך את המשקיעים הפרטיים. הרעיון אינו לנטרל את הסיכון אלא להפוך השקעות למבטיחות יותר באמצעות איגוד משקיעים פרטיים וגוף משקיע ממשלתי. ריבס שואפת שכל ליש"ט ציבורי ימשוך כ-3 ליש"ט פרטיים, כלומר שסך ההשקעות מהקרן יגיע לכמעט 30 מיליארד ליש"ט.
ריבס אינה מדברת בעלמא. היא שיתפה בכירים מהמגזר הפיננסי בבריטניה בצוות ההיגוי של הקרן. רבים מהצמרת הפיננסית הבריטית הביעו תמיכה ואף צוטטו בהודעה הרשמית של ממשלת בריטניה בנושא. מנכ"ל קבוצת ברקליס, קוימבטורה סונדאראג'אן ונקטקרישנן, אמר: "ברקליס היא שותפה מחויבת לשאיפה של הממשלה החדשה להגדיל את הצמיחה הכלכלה בבריטניה". הודעות דומות הגיעו מבכירים מכמה ענקים פיננסיים.
ברקליס, אביבה, נאט ווסט ו-L&G, ארבע חברות ששותפו בתהליך ושמנהליהן צוטטו בהודעת הממשלה, מחזיקות יחס נכסים בשווי של יותר מ-3,000 מיליארד ליש"ט. אם הן מחויבות לתהליך, כפי שמשתקף משיתוף הפעולה הדוק, נראה שריבס יכולה להצליח במשימתה להזניק את השקעה פרטית באנגליה. לעומת זאת, התלות של הממשלה בחברות הללו וכוחן האדיר יעניק להן כוח להשפיע על התנאים. בתרחיש סביר הן ירצו להטות את אופי ההשקעות לכיוון של נטרול סיכון, המוטה לאינטרסים של המשקיעים הפרטיים הגדולים.
בשנה הקרובה יתגלה אם ריבס הצליחה במשימה ה"בלתי אפשרית" שהציבה, הרחבת ההשקעה ללא הרחבת ההוצאה הממשלתית, או שיתקבל שידור חוזר של פרדיגמת נטרול הסיכון, כלומר השקעות פרטיות – אבל במחיר כבד מאוד לממשלה.
