מכון התקנים יפצה ב-70 אלף שקלים עובדת שהופלתה, לאחר שלא התקבלה לעבודה על רקע מוגבלות נפשית. ההחלטה התקבלה בבית הדין הארצי לעבודה באופן תקדימי, לאחר ערעור שהוגש בשמה על ידי נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים.
התובעת, אישה בשנות ה-50 לחייה, סובלת מפוסט-טראומה כתוצאה מאירוע שהוכר כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי, אשר קבע לה 27% נכות.
בשנת 2019, התובעת הופנתה על ידי שירות התעסוקה לעבודה במכון התקנים. במהלך השלב הראשון היא הצהירה בטופס על נכותה מהמוסד לביטוח לאומי. לאחר מכן עברה בהצלחה ריאיונות שנערכו לה, הן עם הממונה על גיוס עובדים והן עם מנהל המחלקה. לאחר מכן נערך לה ריאיון נוסף עם מנהלת משאבי האנוש, במהלכו נשאלה שאלות רבות אודות מוגבלותה הנפשית. ימים ספורים לאחר מכן, נמסר לה כי מועמדותה נדחתה, בטענה שעובד אחר שעבר שימוע עתיד לאייש את התפקיד שהתמיינה אליו.
בעקבות האירוע, הנציבות שלחה מכתב למכון התקנים בבקשה להגיב לטענה כי האישה לא התקבלה מפאת מוגבלותה. מכון התקנים דחה את הטענות, וטען כי ההחלטה התקבלה משיקולים מקצועיים בלבד. כתוצאה מכך התובעת, באמצעות הנציבות, הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בטענה להפליה על רקע מוגבלות. בית הדין האזורי דחה את התביעה וטען כי התובעת אינה עומדת בהגדרת "אדם עם מוגבלות" שבחוק, וכי אי קבלתה נבעה משיקולים ענייניים בלבד.
לאחר שבית הדין האזורי החליט לדחות את התביעה, התובעת ערערה לבית הדין הארצי לעבודה באמצעות הנציבות. במסגרת הערעור, היא טענה כי הפליה על רקע מוגבלות נפשית יכולה להיגרם גם "מיחס מוטעה או דעות קדומות, ולא רק מחוסר נכונות לבצע שינויים במקום העבודה".
במסגרת פסק הדין בערעור, הדגישו שופטי בית הדין הארצי סיגל דוידוב-מוטולה, לאה גליקסמן וחני אופק גנדלר, כי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות חל "הן על מוגבלויות נראות והן על כאלה שאינן נראות". עוד נקבע, כי גם הצהרתה של העובדת כי אין לה מגבלה בכל הקשור לעבודה, איננה סותרת את היותה אישה עם מוגבלות בהתאם לחוק השוויון לאנשים עם מוגבלות, המתייחס ל"אדם עם לקות פיסית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית, אשר בשלה מוגבלות תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים".
"לטעמנו, בהתחשב בדעות הקדומות כלפי מתמודדי נפש ובסטריאוטיפים המיוחסים להם כפי הנלמד מהספרות, ככלל ועל ידי מעסיקים בפרט, ודאי כאשר מתווסף לכך הדגש שהושם לנושא זה בעת ריאיונות הקבלה של המערערת – יש לראות במערערת כמי שנחשבה על ידי המעסיק לאדם עם מוגבלות ובהתאם זכאית להגנת החוק (…) אסור היה לשקול את נכותה, או מוגבלותה בעת ההחלטה אם לקבלה למשרה", נכתב בפסק הדין.
עוד נכתב בפסק הדין, כי "באשר לשאלון האישי למועמד אותו נדרשה למלא ואשר כלל שתי שאלות בנושא מוגבלות תחת הכותרת של 'גיוון תעסוקתי', ציין בית הדין כי מעסיק רשאי לשאול מועמדים למשרה שאלות הנוגעות למוגבלות רק ככל שהדבר נדרש 'באופן ענייני, סביר ומידתי, ובמינימום הנדרש, נוכח מהותה ואופייה של המשרה הספציפית והתנאים הדרושים לה', וכן באופן נקודתי באשר לעמידה בתנאים הקבועים בחוק או בנהלי העבודה לצורך קבלת העדפה מתקנת או התאמות. 'ככלל, אין כל צורך לשאול על סוג המוגבלות המדוייק או לבקש פרטים לגביו; אין הצדקה לברר את אחוזי הנכות המדוייקים שנקבעו למועמד ובגין מה; ואין כל צורך ענייני (למעט אם קיימת הצדקה חרידה בתלות בסוג המשרה) לבדוק אם המועמד נוטל טיפול תרופתי'.
לנוכח השאלות שהופיעו בשאלון למועמד, קבע בית הדין כי נטל ההוכחה שלא הייתה הפליה עברה למעסיק, אשר לא עמד בה – ולא הצליח להצביע על טעמים מספקים לדחיית מועמדותה של המערערת. לפיכך, נקבע כאמור כי המכון ישלם לעובדת פיצוי בסך 70 אלף שקלים וכן הוצאות משפט בסך 10,000 שקלים.
ממכון התקנים נמסר בתגובה לפסק הדין: "מכון התקנים רואה חשיבות גדולה במתן הזדמנות שווה בתעסוקה לאנשים עם מוגבלויות בכלל ולמתמודדי נפש בפרט ופועל רבות בנושא. לאחר פעילות מאומצת בנושא, השנה עמד המכון עמידה מלאה ביעד ייצוג הולם להעסקת עובדים עם מוגבלויות משמעותיות (5%), וזאת חרף כל הרפורמות שהוחלו בו מכוחן צומצמה במידה ניכרת מצבת העובדים במהלך השנים האחרונות. בכך מצטרף מכון התקנים לרשימה מצומצמת ביותר של ארגונים העומדים ביעד זה. בנוגע לפסק הדין המדובר, יצוין כי המכון העלה טענות כבדות משקל המלמדות כי לא נפל כל רבב בהתנהלותו, ובית הדין האזורי לעבודה אף קיבל את מרביתן ובהתאם לכך דחה את התביעה. מכל מקום, המכון מכבד את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, הגם שהוא חולק עליו בנסיבות העניין הפרטניות, ויפעל על פיו".
